לפחות על הנייר, חיבור בין עופר מאירי לאבשלום הספרי, לא היה אמור לקרות, בטח לא באופן כה טבעי. הראשון הוא המנהיג של ההרכב מטרופולין, אחד מהאנשים שחתומים על הסאונד הגלגל"צי הצלול והמאוד נעים שהתהווה פה לפני 20 שנה, ומפיק ותיק שעבד ב-30 השנים האחרונות עם שורת זמרים וזמרות מרשימה (רשימה חלקית מאוד מתחילה בעפרה חזה ודוד ד'אור, ממשיכה בדנה ברגר ומוניקה סקס ומגיעה עד לשלומי ברכה ומארינה מקסימילאן). השני הוא חצי מהצמד WC (ביחד עם אחיו אריה) שעושים אלקטרו-פופ מחאתי שמערבב נאומים של צ'רצ'יל, בנצי גופשטיין והפגנות מחאה, עם אנרגיות של פאנק. כעת בריאיון ל-ynet חברי מטרופולין - הישנים והחדש - פורשים את התוכניות המשותפות שלהם לעתיד הקרוב ולזה היותר רחוק.
עשור חלף מאז שיצא האלבום האחרון של מטרופולין, "השלישי", שבו השתתפו בין היתר ברי סחרוף, ריף כהן ומיכה שטרית. בשני הסינגלים מהאלבום, "אתה גומר אותי" ו"תעשה לי טוב", הזמרות היו צליל דנין ודנה עדיני (בהתאמה) שעובדות עם ההרכב גם היום. הפופ העברי עבר מאז הרבה טלטלות שבמהלכן מאירי הניח בצד את הפרויקט שלו. עכשיו ביחד עם הספרי ההרכב נמצא עמוק בעבודה על הפרק הבא שלו. "האלבום נמצא בכתיבה ויש לו עוד חודשיים לפחות עד שהוא ייצא", פותח מאירי שמוסיף שיש לו שאיפות להגיע עם המוזיקה שלו לעולם, אבל הוא ממשיך לכתוב בעברית. "למרות שיותר קל לי לכתוב מוזיקה באנגלית, אלבום בשפה הזו זה משהו שתמיד נמנעתי מלעשות, אבל בעזרת השם זה עוד יקרה", הוא מבטיח.
עוד במדור מוזיקה:
אם וכשזה יקרה, כנראה שגם הספרי יהיה שם כי החיבור בין השניים היה מיידי. "עופר יצר איתי קשר דרך חבר משותף, יונתן ליפיץ. הייתי צריך להחליט במהירות אם ללכת על זה, ותוך פחות מ-24 שעות הייתי אצל עופר ונוצר בינינו קליק כאילו שנינו קורצנו מאותו החומר", אומר הספרי. "החיבור היה גם מבחינת הסגנון וגם מבחינת הגישה להפקת מוזיקה. הרגשתי כאילו שאני יוצר עם עצמי. אנחנו מפיקים מאותו הסוג שמחפשים שהאסתטיקה של ההפקה תשרת את התוכן, ולא נתפסים לשטויות או הגדרות על סגנונות".
7 צפייה בגלריה
"אני גאה בעבודה שלי, אבל מה שקרה עם המוזיקה במיינסטרים זה כבר גדול ממני". עופר מאירי
(צילום: עידו איז'ק)
למפיקים מוזיקליים יש לא מעט אגו, אבל השניים אומרים שהם מסתדרים נהדר יחד ליד הקונסולה. "ניסינו לפרק את השירים של מטרופולין שגדלתי עליהם והיום הם כבר נחשבים לקלאסיקות, זה כמו להתקרב למשהו קדוש", אומר הספרי. "צריך לזהות את רגעי המפתח ולהבין מה צריך להישאר ומה צריך להיות יותר רלוונטי להיום. השלמנו אחד לשני את המשפטים המוזיקליים. יש דברים שונים בינינו, אבל יחד גילינו שאנחנו אוהבים את אותה המוזיקה ויש הרבה רגעי קסם באולפן".
מאירי משלים אותו ואומר ש"בגילי כבר אין לי אגו, וגם לאבשלום אין. קשה להסתדר בעבודה שכזו עם אנשים שיש להם אגו. הוא מתנהג בזה בצורה מושלמת ואני רוצה להוציא ממנו את המקסימום שיש לו. אין בינינו התנגשויות". השניים שלא מפסיקים לפרגן זה לזה, מדגימים שלפעמים אחד ועוד אחד זה קצת יותר משניים. "עופר הוא מנטור עבורי", אומר שותפו החדש, "אחת מהסיבות לכך שבתור צעיר ידעתי שיש מוזיקה אלקטרונית במיינסטרים בארץ היא בזכותו. הסאונד והאווירה שהוא יוצר עדיין רלוונטיים".
השתנו פה כמה דברים במוזיקה מאז האלבום השלישי של מטרופולין. איך מחברים את הפרויקט לסאונד העכשווי?
הספרי: "התברר לנו שההשפעות שלנו הן מאוד דומות. אמרתי לעופר למשל שרויקסופ (צמד אלקטרוני נורווגי, א"ש) גנבו ממנו את 'לישון בלי לחלום', כמו שארקייד פייר גנבו מפורטיסחרוף את 'אמריקה'", הוא צוחק.
עופר: אנחנו לא חושבים איך להשוות את זה לתקופה הנוכחית, כי הכול מעורבב היום, ואתה לא יכול להבין מה רוח התקופה כי היא הכול. קראתי לא מזמן שעשו מחקר בספוטיפיי וגילו שכמעט 90 אחוז מהמוזיקה שאנשים שומעים שם היא ישנה, כי אין כבר סגנונות חדשים שיוצאים. אם אתה שומע למשל את רדיוהד או את מאסיב אטאק הם נשמעים כאילו שעשו את זה היום. אבל בפופ אפשר לשמוע הבדלים בין החדש לישן בעיקר בגלל העניינים הטכניים של ההפקה והמיקס".
הספרי: "זו עבודה מאוד קשה ליצור מיקס שישמע טוב גם בטלפון, גם באוטו וגם באוזניות, כי מגיעים היום למוזיקה במגוון דרכים. ילד יכול להתחבר בטיק טוק לאיזה שיר מהאייטיז שדופקים לו רמיקס והוא הופך פתאום ללהיט. התוכן תמיד צריך לשרת את צורה והיום, דווקא בגלל שהכול מעורבב, יש לך יותר חופש בשביל עצמך ולא רק כדי לרצות את הקהל. בעבודה ביחד גילינו שאנחנו אוהבים מוזיקה דומה, ושאין בינינו פער של גיל, כי אנחנו חנונים על אותם הדברים".
מטרופולין של 2022, שכוללת גם את הגיטריסט ברק גביזון, מבקשת לחדש לקהל שאהב אותה בעבר. הספרי אומר שמאירי נתן לו יד חופשית אבל שהוא לא מתכוון לטלטל יותר מדי את הספינה המוכרת. "עופר עושה את הכול נקי ומסודר, ואת זה לא הייתי לוקח למשל למקומות של היפ הופ ודאבסטפ, אבל אנחנו כן מרעננים - הורדנו את הבס והתופים ולקחנו המוזיקה למקום יותר אלקטרוני, אבל הקהל יקבל את מה שהוא מכיר".
"אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני עשר שנים"
"זה מאוד מרגש כל מה שקורה עכשיו עם ההרכב", אומרת הסולנית דנה עדיני, "יש משהו במטרופולין שהוא כמו לחזור הביתה. זה כמו האוכל של אימא שלשניצל יש תמיד את אותו הטעם והוא הכי טעים בעולם. עופר הוא גאון בעיני וזה כבוד בשבילי שאנחנו חברים כל כך הרבה שנים. השירים קיבלו עכשיו צבע ומעטפת חדשים אבל השלד שלהם נשאר, וזה מדהים לראות את החיבור הזה. מטרופולין הוא הרכב דמוקרטי כי עופר הוא כזה, ולכל אחד בלהקה יש מקום להביא דעות ורעיונות, וזה רק נותן עוד רובד.
"אנחנו עובדים על החומרים החדשים והם ייכנסו לאט-לאט לתוך ההופעה", היא ממשיכה. "בתור אמן אתה צריך לעשות מה שאתה רוצה ולהישאר אותנטי ולא להתחשב רק במה שקורה ברדיו כרגע, כי אם תקשיב למה שאומרים לך שאתה צריך לעשות תהיה בבעיה רצינית. כל תקליט חדש הוא בעצם התחלה מאפס - גם בתגובות וגם במה שהוא עושה לך. אני פחות מסתכלת על מה שקורה מסביב. אין לי פייסבוק או אינסטגרם ואני מנסה להישאר אותנטית למה שאני באמת, וככה זה גם עם המוזיקה. אנחנו רוצים לכתוב מילים ולחנים ולעשות אלבומים בדרך שלנו גם אם אנשים פחות מקשיבים היום לאלבום שלם. תמיד הייתה לי בעיה שאני לא כמו שצריך וזה היה 'החטא' שלי, אבל ככל שאני מתבגרת אני קולטת שזאת מתנה שאני אוהבת ומי שרוצה מוזמן להצטרף".
צליל דנין, חברתה להרכב, מוסיפה ש"הכול השתנה בתקופה הזאת. בזכות מטרופולין יצאתי לקריירה עצמאית עם המפיק הכי מוערך בתעשייה. עופר נתן לי יסודות טובים להתחיל את הפעילות שלי והרדיו מאוד פרגן לי. למדתי ממנו הרבה על יצירה ועל אולפן. הסיבוב האחרון שלנו היה קצר ולא מיצינו אותו. הצטרפתי להרכב כשהגעתי לתל אביב וכבר בהופעה הראשונה שמו אותי מול 6,000 איש בגני התערוכה ורעדתי. ואז, כשכבר התחלתי להתרגל, זה נעצר. כולנו מרגישים עכשיו שזו סגירת מעגל.
"החיבור ביני לבין דנה ועופר הוא על גבול הקוסמי", היא ממשיכה ומספרת שיש לה גם קשר ישן להספרי, שאחיו אריה היה בעבר שותף שלה לדירה. "אנחנו חושבים על משהו והוא קורה. מה שהשתנה בין אז לעכשיו הוא הרעב של עופר לחזור לבמות. יש במטרופולין של היום ווייב שהוא נוח לכולם והוא חדש ולא חדש. אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני עשר שנים, ואנחנו נשחק בין האז לבין העכשיו, כי יש סקרנות ויש רצון. עופר תמיד יודע מה קורה מוזיקלית ואין לו זמן שמגביל אותו בסאונד ובגלל זה כיף לעבוד אותו. הוא ניקה אותי אז מכל מניירה כדי שאבין מה הקול שלי ומה אני יכולה להוציא ממני".
עכשיו החמישייה מנסה גם לכבוש את העולם. זה יקרה בפסטיבל חשיפה בינלאומית שיתקיים ב-22-27 בנובמבר בתל אביב ובירושלים, מיזם בשיתוף משרד החוץ וצוללת צהובה. בפסטיבל יופיעו כ-40 אמנים והרכבים בפני 60 נציגים מתעשיית המוזיקה העולמית, במטרה לחשוף לעולם את ההיצע המוזיקלי המקומי.
השתתפות בפסטיבל שכזה היא עניין די מלחיץ. יותר כמו ריאיון עבודה ופחות כמו הופעה רגילה?
עופר: "אנחנו לא מתייחסים לזה ככה. אנחנו באים לעשות את השירים כמו שאנחנו אוהבים. זה המופע הרגיל שלנו במתכונת החדשה שמורכב מהחומרים בעברית ורק שני שירים בו הם באנגלית ובצרפתית. אנחנו לא חיים באשליות, אבל מאושרים שיצא לנו להיות בפסטיבל הזה, אבל אנחנו זוהרים גם ככה".
7 צפייה בגלריה
"עברית כבר לא סוגרת דלתות, ואם היא גורמת לך להרגיש משהו במוזיקה אז זה מספיק". אבשלום הספרי
(צילום: תומר גילת)
הספרי: "אסור לתת לזה שזה ילחיץ אותך. הופעות ענקיות ומפוצצות קהל הרבה פחות מפחידות אותי מלהופיע מול עשרה אנשים. אם אתה בא מראש בלחץ אתה תשים לעצמך רגליים. אנחנו רוצים לנגן ולהופיע, המינגליגנ והשטויות מסביב פחות חשובים, למרות שאשמח להגיע עם מטרופולין לפסטיבל פרימוורה", הוא צוחק.
עדיני: "בכל בהופעה יש משהו מלחיץ אבל זה חלק מהעבודה שלנו. אנחנו רוצים להופיע בכל מיני מקומות שאפשר להגיע אליהם גם דרך פסטיבל כזה. בהרבה דברים שאתה עושה בחיים אתה מתרגש לפני, אבל אם לא היינו מתרגשים וזה לא היה מלחיץ, לא היינו בעבודה הזאת. בשביל זה אנחנו חיים".
דנין: "ההופעה בפסטיבל מחזירה אותי לעבר. התחלתי כמעריצה של מטרופולין כששמו את 'אין לי מקום' בערוץ המוזיקה ובהתחלה לא הבנתי מה אני שומעת. לא שמעתי מוזיקה בעברית עד לגיל מאוחר ופתאום שמעתי מוזיקה בינלאומית, אבל בעברית. הופעתי בפסטיבל חשיפה בעבר, שנייה לפני שהתחלתי לכתוב בעברית. זה אומנם לא צלח אז אבל אין סיבה שזה לא יקרה עכשיו. מוזיקה היא שפה גלובלית, והעברית עם החי"ת והעי"ן שלה יכולה לסקרן בעולם. אם מישהו יכול להביא את זה עופר. בארץ הוא עשה חו"ל בעברית, אז הוא יכול להביא את העברית לחו"ל".
מה מייחד היום את המוזיקה הישראלית באוזני העולם?
מאירי: "יש מוזיקאים ישראלים שהצליחו בעולם ובכל מיני סגנונות, מעפרה חזה ועד לנגה ארז. יש פה אנשים מוכשרים כמו בכל מקום אחר בעולם, והמרחק והשפה מצטמצמים בעזרת הטכנולוגיה. היום, בעידן הגלובלי אין הבדל מהותי בין בחור בן 30 מהארץ ולבחור בן 30 מארצות הברית. השפה יכולה להביא ערך מוסף. יש היום פתיחות במוזיקה לעוד שפות חוץ מאנגלית. יש לי רצון שנופיע גם בחו"ל בעברית".
הספרי: "אנשים לא רוצים לשמוע את 'בילי אייליש הישראלית', אלא אמנים שיבטאו את עצמם בצורה אותנטית שתשמר את התוכן. העולם משתנה. פעם הוא היה לבן, ואז נכנסה המוזיקה השחורה, והיום המוזיקה מגיעה מעוד מקומות. עברית כבר לא סוגרת דלתות, ואם היא גורמת לך להרגיש משהו במוזיקה אז זה מספיק".
מאירי: "גדלתי על מוזיקה כמו אבבא בי ג'יז, פינק פלויד וג'נסיס, וכשאני מתחיל לכתוב שיר ולשיר אותו בג'יבריש זה יוצא לי באנגלית, ורק אחרי זה אני מנסה להעביר את זה לעברית, שהיא שפה שהרבה יותר קשה להלחין, כי יותר קל למשל להגיד 'איי לאב יו' מאשר 'אני אוהב אותך'. הכתיבה בעברית היא מאתגרת ומאוד מאריכה את התהליך, וקשה לי עם הטקסטים. בגלל זה למטרופולין יצאו רק שלושה אלבומים עד היום. אם זה היה באנגלית כבר היו לנו שישה".
הספרי: "עופר כבר עשה מוזיקה באנגלית כמו באלבום של מארינה מקסימילאן, וכששמעתי אותו הבנתי שככה היא צריכה להישמע כי זה בא מתוך הנשמה. כשמישהו גדל על מוזיקה באנגלית והוא עושה מוזיקה בעברית שומעים את ההשפעה של מה שהוא שמע".
הטקסטים של WC מאוד פוליטיים. במטרופולין העדפת שלא להתעסק בחומרים שכאלו.
מאירי: "לכל אחד יש את הדרכים שלו להגיד את מה שהוא רוצה. אני לא מעז לכתוב טקסטים שכאלו. יש שם אנרגיות של פאנק שיוצאות בצורה מאוד אינטליגנטית ולי אין את היכולת הזו. לי חשוב המצלול של המילים, ובשירים שלי יש מעט טקסטים כי אני מחפש ליינים שיסתדרו עם המשמעות המוזיקלית, אבל אני מאוד את אוהב את מה שהם עושים".
7 צפייה בגלריה
"יש היום פתיחות במוזיקה לעוד שפות חוץ מאנגלית. יש לי רצון שנופיע גם בחו"ל בעברית". מטרופולין
(צילום: עידו איז'ק)
הספרי: "'לישון בלי לחלום' הוא שיר פוליטי. WC זאת לא מוזיקה מחאה, היא יותר מוזיקה של התנגדות, שיש בה הסתכלות פנימה אל תוך הנפש. אבל בגלל שהיא עוסקת בנושאים שמעניינים את הקולקטיב היא אולי נשמעת ככה. למרות שהגדרנו לעצמנו שאנחנו רוצים לעשות מוצר מקומי שידבר על מה שקורה פה, בסוף אנחנו עושים מוזיקה לעצמנו. זה כמו במאי שעושה סרט מלחמה ושנה אחרי יעשה סרט דרמה. לכל פרויקט אני ניגש בצורה שונה. השירים של מטרופולין ממלאים לי את הנשמה, אבל אל דאגה, יש גם הרבה חומרים ל-WC ואנחנו הולכים למקומות מאוד פוריים".
הרבה לפני המחשבות לפרוץ לחו"ל, מאירי היה בין מעצבי הסאונד הגלגל"צי - לרע ולטוב. הוא חתום למשל על האלבום המאוד מצליח "עד הקצה" של דנה ברגר שהפך את נסיכת הרוק לכוכבת הפלייליסט של ראשית המילניום, וגם הפיק לתחנה לא מעט ג'ינגלים. "אני גאה בעבודה שלי, אבל מה שקרה עם המוזיקה במיינסטרים זה כבר גדול ממני", הוא מסכם. "כל מה שקרה אז ומאז לרדיו הישראלי קשור לטכנולוגיה ולאבולוציה של דברים, אני רק עשיתי לזה את הסאונד. אני שמח על ההצלחה שהייתה אבל אני לא מרגיש שמשהו במה שעשיתי התווה דרך. אני רק ליוויתי את הדרך".
