הסרט "ברבי" (2023) זכה להצלחה פנומנלית כשהרוויח 1.43 מיליארד דולר, גרף מועמדויות לשמונה פרסי אוסקר, והניע דיון ער בשאלת מסריו הפמיניסטיים. בארסנל של חברת הצעצועים מאטל ישנו עוד זיכיון, אך קהל היעד העיקרי שלו הם בנים. הגיעה העת לעשות לו גרסה קולנועית מושקעת שתשלים את הצלחת "ברבי". זהו "שליטי היקום" (Masters of the Universe) עולם פנטזיה שבראשו עומד הגיבור השרירני-בלונדיני הי-מן. כעת אמזון/MGM הפיקו לו גרסת לייב-אקשן בתקציב של כ-200 מיליון דולר.
"שליטי היקום" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
"שליטי היקום" החלה כסדרת סדרת צעצועים שפותחה ב-1982. הדמויות נוצרו בניסיון לערבב את כל עולמות פנטזיה החביבים על בנים לכדי הצלחה מובטחת. פנטזיית מד"ב שתשתווה לצעצועי "מלחמת הכוכבים", דמויות "קונאן הברברי לטף" בהשראת ציוריו של פרנק פרזאטה, וגרסת פנטזיה לצבא מודרני בדומה לצעצועי ג'י.איי.ג'ו.
התערובת המוזרה חייבה הסבר לאופיו האקלקטי של עולם הפנטזיה. כך נולדה סדרת אנימציה (1983-1985) שפרקיה תפקדו כפרסומות למכירת צעצועים. בסיפור הרקע ישנה איטרניה, ממלכת פנטזיה שבה יש טכנולוגיות מד"ב (בעיקר כלי נשק), ושנשענת על כוח כשף שנובע מטירת גולגולת (Castle Grayskull). האיום הגדול על הממלכה הוא סקלטור, מכשף שרירני עם פני גולגולת. הנסיך אדם, בנו של המלך רנדור, הוא לכאורה אציל נרפה. אך כשהוא מחזיק בחרב הכוח, מניף אותה למעלה, וקורא "בשם טירת גולגולת - יש לי את הכוח" הוא הופך להי-מן – גיבור העל של היקום. לצד הי-מן יש חבורה הולכת ומתרחבת של דמויות משנה עם שלל יכולות לחימה ייחודיות (תמיד יש צורך בצעצועים חדשים). גם לסקלטור נוצרו עוד ועוד מפלצים עם מראה ותכונות מוזרות. פיתוח דמויות משנה מטורללות בשיטת הפסטה הנזרקת על הקיר – לראות מה נדבק וזוכה להצלחה בקרב הילדים.
הזיכיון של "שליטי היקום" פותח לעוד שש סדרות אנימציה (כולל הספין-אופים של שי-רה – אחותו של הי-מן) – בניסיונות חוזרים ונשנים לשחזר את ההצלחה של שנות ה-80. בנוסף היו חוברות קומיקס (הן תחת די-סי והן תחת מארוול), ספרים ומשחקי מחשב. הסדרה שנקראה "הי-מן ושליטי היקום" הגיעה לישראל בשנות ה-90 והוקרנה בערוץ הילדים. אולי זה השוני התרבותי, ואולי ההגעה באיחור של עשור, אבל נדמה שבישראל זה מעולם לא תפס.
היה ניסיון קודם לעשות סרט לייב-אקשן. ב-1987, בחברת קאנון של מנחם גולן ויורם גלובוס נוצר עיבוד שבו דולף לונדגרן גילם את הי-מן, ופרנק לנגלה את סקלטור. הסרט כשל בגלל חובבנות המעורבים, תקציב דל, ועלילה שרובה התרחש בקליפורניה ולא על הכוכב איטרניה. עיבוד בעייתי בדרך שונה נוצר ב-2021 כסדרת אנימציה עבור נטפליקס תחת השם "שליטי היקום: הגילוי" (2021), סדרה שבה השואו-ראנר היה הבימאי קווין סמית' ("מוכרים בלבד"). בסדרה זו נעשה ניסיון לעדכן את עולם הפנטזיה הטסטוסטרוני של "שליטי היקום" לעידן תרבות ה-Woke: הדמויות הגבריות הושלכו הצידה (הי-מן מת בתחילת העונה הראשונה). השליטה ניתנה לדמויות הנשים הלוחמות שתמיד ובהכרח צודקות ואוהבות (בעיקר זו את זו), והן מנסות לתקן את כל הכשלים שתמיד ובהכרח חוללו הגברים. המבקרים חיבבו את הסדרה הכל-כך נכונה במעודכנותה הפוליטית, אבל מי שגדלו על שריריו של הי-מן שנאו אותה בכל מאודם.
האתגר בעיבוד עכשווי של "שליטי היקום" הוא הבסיס הריאקציונרי של המקור – פנטזיית עוצמה גברית לילדים, בפרמטרים ההיפר-מסקוליניים המגוחכים של עידן סטאלון ושוורצנגר. איך אפשר להחזיר אותה ברצינות להווה? איך אפשר לנסות ולשכנע דור חדש של ילדים בערכים אלו? מצד שני, ניסיון להפוך את העולם והדמויות לדבר שסותר את הווייתן עתיד להיכשל כמו הסדרה של סמית'.
מי שמתמודד עם האתגר הוא הבימאי טרוויס נייט, המנכ"ל והאנימטור הראשי בחברת לייקה שמתמחה באנימציית סטופ-מושן. כאנימטור הוא ביים את הפיצ'ר היפה "קובו: אגדה של סמוראי" (2016), וכבימאי "לייב אקשן" את "באמבלבי" (2018), היחיד בסרטי הרובוטריקים שלא מחולל מיגרנה. התסריטאים הם האחים אהרון ו-אדם ניי (הקומדיה "העיר האבודה" עם סנדרה בולוק), וכריס באטלר שאיתו נייט עבד בפרויקטים של לייקה. תסריטאים עם אוריינטציה קומית – גישה שתהיה מרכזית בעיבוד הנוכחי.
"ברבי" ניסה לעשות הארה פמיניסטית לאייקון הפלסטיק של צריכה ראוותנית ואופנה מתחלפת. כזכור, בסוף הסרט היא אפילו הלכה לסדר לעצמה וגינה. לעומת זאת "שליטי היקום" לא מעוניין בטרנספורמציה פוליטית שתבטל את ערכי הסדרה. הוא חייב להחזיר את תקציב ההפקה ושואף להיות פרק ראשון בסדרת סרטים מאוד רווחית (אני מטיל ספק שהדבר אכן יקרה). נייט מנסה לשמור על האיזון, הלא פשוט להשגה, בין צחוקים על חשבון המופרכות של המקור, ושימור ההנאה מהמטופש. לדעת רוב המבקרים בארה"ב התוצאה בינונית עד ירודה. לטעמי המודעות העצמית לטראשיות של המקור תורגמה להומור מספק והסרט בכללותו מהנה. הדאחקות על חשבון המיושן נעשות בחיבה שלא אמורה לנכר את חובבי המקור (יש אפילו מחוות "העברת לפיד" הקשורה לסרט הלייב אקשן הכושל מ-87).
בתחילת הסרט אנו פוגשים את אדם (ארטי וילקנסון-האנט), הנסיך בן ה-10 של איטרניה. הילד החמוד לא מגלה באימוני הלחימה שלו את עוז הרוח שנדרש מיורש העצר, למורת רוחו של המלך רנדור (ג'יימס פיורפוי). סקלטור מבצע מתקפה מוצלחת על הארמון של המלך והמלכה מרלנה (שרלוט ריילי) ואף מצליח ללכוד אותם. הנסיך אדם ניצל בזכות טילה-נה (מורנה בקארין) המכשפה הטובה ששומרת על טירת גולגולת. אדם מושלך דרך פורטל למקום שבו סקלטור לא יוכל למצוא אותו – ובאופן ספציפי אוקלהומה סיטי ארה"ב. בעודו בדרך לעולם שלו נשמטת "חרב הכוח" מידיו של הנסיך. הוא מאבד את היכולת לחזור לאיטרניה, להפוך בעתיד להי-מן, ולהכריע את סקלטור.
בקפיצה 15 שנים קדימה אדם הבוגר (ניקולס גאליצין) חי חיים כפולים. רגליו נטועות במציאות של עולם ווקיסטי המוצג עם מידה של גיחוך. אדם עובד במחלקת משאבי אנוש, תפקיד שבמסגרתו הוא אמור לפתור מחלוקות בטכניקות גישור "נשיות". יש לו בוסית שמנהלת אותו ברטוריקת פאסיב-אגרסיב (הקומיקאית סשאר זמאטה). והחמור מכל - הוא לובש חולצה ורודה שמסתירה את שריריו המשורגים. מצד שני, ראשו בעננים: הוא שקוע בחיפוש מתמיד אחר החרב האבודה וחולם על חזרתו לאיטרניה. שני הצדדים בחייו לא מתיישבים היטב, הם מעמידים על סף פיטורים בגלל חיפושי אינטרנט אחר חרבות במקום העבודה רב הרגישויות. נטייתו לחלוק את סיפור הרקע שלו כנסיך אדם מתגלה כמהלך מחרב דייטים.
"חרב הכוח" תתגלה בתוך חנות של צעצועים ובובות אקשן. הקונים בחנות הם אספנים – גברים מבוגרים שמתקשים להתנתק מצעצועי ילדותם. ההחזקה בחרב לא מעניקה לאדם כוחות-על ולא מחזירה אותו לאיטרניה, אבל מזמנת את אחד היצורים של סקלטור לאוקלהומה סיטי. לפני שאדם מחוסל הוא ניצל ע"י טילה (קמילה מנדס) חברת ילדות ושותפה לאימוני הילדות באיטרניה (היא, כמובן, גם פוטנציאל לחיבור רומנטי עם אדם). טילה היא הבת של דאנקן "איש השריון" (אידריס אלבה) - יד ימינו של המלך רנדור, והמאמן של אדם בילדותו. בהגעה לאיטרניה יתגלה שהכישלון בהגנה על המלך, המלכה והממלכה הפך את דאנקן לשתיין. הוא עוד ישתקם.
בצד של אדם תתגבש חבורת לוחמים שכוללת, מלבד טילה ודאנקן, גם את רובטו – רובוט מלחמה שיכולותיה רוסנו למלאכות של משרתת (בקולה של קירסטן וויג), את פיסטו (יוהנס האוקור יוהאנסון) בעל אגרוף הפלדה האימתני בגודלו, מקנק (ג'יימס וילקנסון) שנלחם באמצעות מתיחת צווארו המכאני, וראם-מן (ג'ון שו ז'אנג) שמשתמש בראשו כאייל ניגוח. במהלך השנים התפתחו קריאות קוויריות של "שליטי היקום" – כסדרה שמאדירה גבריות שרירית עם מעט בגדים וברבה דמויות שהשם שלהן כולל "מן". הסרט מספק לא מעט בדיחות בהקשר (למשל, הזיקה בין "פיסטו" ל"פיסטינג"), אבל הן תחלופנה מעל ראשם של הצופים הצעירים.
מהצד שני של העימות נמצא סקלטור, רשע טהור, תיאטרלי ומגוחך, שזוכה לגילום הולם (ומשעשע למדי) בידיו של ג'רלד לטו. לצידו המכשפה אוויל-לין (אליסון ברי המוצלחת במיוחד) - הספק מעריצה, ספק חוששת מסקלטור.
הסרט ארוך – 142 דק', אבל המהלך העלילתי שלו פשוט למדי. נראה כי הוא היה נשכר מהידוק. הוא הזכיר לי הנאות ילדות מסרטי טראש שלא לוקחים עצמם ברצינות (במיוחד "פלאש גורדון" בגרסת 1980) – וזו בהחלט מחמאה. הוא מותאם להנאות של ילדים במחצית השנייה של גילאי היסודי, אך יותר מכך למבוגרים שגדלו עם סדרת האנימציה. במיוחד אם האחרונים לא מתייחסים לנוסטלגיה ברצינות יתר, אלא מחזיקים במודעות אירונית לחיבתם המתמשכת לדבר כה מטופש.
