קטע בן 21 דקות ו-42 שניות מתוך מופע הסטנדאפ של אודי כגן, שפורסם אתמול (שלישי), כבר חצה את רף שני מיליון הצפיות - וטלטל רבים במדינה. במיוחד נגע הסרטון במתמודדים עם פוסט-טראומה ובני משפחותיהם, כשהקטע שיתף כגן באופן אישי על התמודדותו עם הלם קרב: "זה נושא שכל כך קשה לנו לדבר עליו, כי הלם קרב זו מחלה שקופה. אי אפשר לראות אותה - אבל אפשר להרגיש אותה".
שיחה עם רמי יולזרי, מתמודד עם פוסט טראומה ועם רועי קונקול, לוחם במילואים
(צילום: ליאור שרון)
כגן סיפר כיצד בתום שירותו הצבאי, אחרי מבצע "חומת מגן", נסע עם חבר לדרום אמריקה. באמצע הלילה חווה לראשונה התקף קשה: קוצר נשימה, דפיקות לב וזיעה. "לא קרה לי דבר כזה בחיים", תיאר.
מאז פרסום הסרטון, זרמו תגובות רבות - מחברים, מקולגות וגם ממתמודדים נוספים עם הלם קרב. בריאיון לאולפן ynet מספרים רמי יולזרי, מתמודד עם פוסט-טראומה ומייסד קבוצת הריצה של נט"ל, ורועי קונקול, לוחם במילואים, על החשיבות שבשיח הפתוח בנושא.
במה שונה הסרטון הזה ממאות אייטמים ופאנלים שכבר עסקו בנושא? מה היה בו שלא הופיע במקומות אחרים?
יולזרי: "קודם כל זה אודי כגן - יש לו קהל והוא בן אדם מוכר. אם אני הייתי מעלה סרטון כזה היו לו אולי חמש צפיות. מעבר לזה הוא מדבר אותנטי, מכניס הומור - זה קשה מאוד לא להתחבר. גם אם זה היה קשה לצפות החזקתי מעמד עד הסוף - ואהבתי את המסר של 'תפנו לעזרה, ותבקשו עזרה'. הוא מדבר שם על זה שהסיפור של פוסט-טראומה הוא שזה צומח על מצע של בושה, של אשמה ושבחושך וזה נובל ומתכווץ עד שמשתפים באור - ולדעתי זה הסיפור".
עצם זה שאודי כגן עושה את זה על במה כל כך משמעותית הוא כשלעצמו יוצא דופן. נכון, זו לא הפעם הראשונה שהוא מדבר על זה - הוא מזכיר את זה גם במופעים שלו - אבל הפעם זה צבר תאוצה גדולה במיוחד. אלמנט הבושה, שאנחנו יודעים עד כמה הוא מרכיב מרכזי בהתמודדות עם פוסט-טראומה, יכול באמת להיבלם בזכות מהלך כזה?
יולזרי: "אני לא יודע עד כמה זה יכול לעזור לבלום את זה, אבל בין שאר הדברים שאני עושה בנט"ל - אני מנתח את הנתונים של קווי הסיוע. עוד לא ראיתי נתונים מ-48 השעות האחרונות, אבל אני מניח שזה גרם לאנשים להגיד 'רגע, הסיפור של אודי כגן זה גם הסיפור שלי', או 'אם אודי כגן מבקש עזרה ומדבר על זה מול קהל כל כך גדול ומיליונים רואים, אולי גם אני הקטן צריך לבקש עזרה'.
"נט"ל זה אחד המקומות הראשונים ששווה לפנות אליהם", הוא מוסיף, "יש שם אנשים מהצד השני שיודעים להאזין, שיודעים להציע עזרה, שיודעים להפנות גם לגורמים מקצועיים ולא רק. אודי כגן מדבר המון גם על אשתו, והסיפור של פוסט-טראומה זה לא הסיפור רק של מי שנפצע, זה הסיפור של כל הסביבה שלו, החברים, ההורים, בני הזוג, הילדים. בנט"ל יודעים לעזור גם לסביבה, מה שגורמים רשמיים לא עושים. אז אני מנצל את הבמה הזאת כדי להגיד שקו סיוע של נט"ל עובד 24/7. אנשים טובים שיודעים להקשיב ויודעים לעזור. תתחילו משם".
האם בנט"ל קיבלו יותר פניות אחרי שהסרטון הזה צבר הרבה צפיות?
"אנחנו מפעילים שני קווי סיוע, אחד עבור משרד הביטחון ואחד שלנו שהוא לכלל האוכלוסייה - והם מתוחים עד הקצה. עוד לא יצא לי לנתח את הנתונים, אבל אני משוכנע שהייתה עלייה של עשרות אחוזים, כי סרטון כזה הוא גם טריגר לחלק מהאנשים שמתמודדים עם פוסט-טראומה. אבל השירות הגדול של הסרטון הזה זה לגרום לאנשים שעדיין לא פנו, ואני יודע שהמון אנשים פונים לאודי כגן עצמו לאורך השנים, בגלל שהוא מדבר על זה בכזו חופשיות. אני, שאני לא אודי כגן, פנו אליי בעקבות הסרטון חמישה אנשים שביקשו עזרה ושאלו מאיפה מתחילים. אז כן, אני לא יכול להגיד לך את המספרים, אבל הייתה עלייה בפנייה לקווים, אין לי ספק".
רועי קונקול, אתה לא מגדיר את עצמך כפוסט-טראומטי, אבל אתה כן מדבר הרבה על השירות שלך, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר. איפה בכל זאת הסרטון הזה פוגש אותך?
קונקול: "זה קטע האומנות המדהים ביותר שנוצר כאן - השילוב של ההומור, הרגישות והבכי. זה פשוט מפעים. נכון, לא הרבה אנשים הולכים להופעות, אבל כשדבר כזה מתפוצץ ברשת ומגיע למיליון או שני מיליון צפיות - החשיפה שלו אחרת לגמרי. בעיניי הסיפור מתחלק לשניים: יש פוסט-טראומה קשה וגלויה, שההתמודדות איתה מאוד כואבת, ויש את רוב המקרים - שמתרחשים בתקופות קצרות, ובדרך כלל לבד. פה החשיבות במה שהוא עשה: הוא גרם להמון לוחמים להבין שהם לא לבד. גם אני - אני לא מגדיר את עצמי כפוסט-טראומטי; היו קצת עניינים במלחמה, אבל מה שאני עברתי עוברים להערכתי 80 אחוז מהלוחמים. פשוט לא מדברים על זה, וכשלא מדברים - זה עלול לפגוע בנפש בצורה קשה מאוד".
"החשיבות היא לא להרגיש לבד ולא להתבייש לדבר על זה. הבעיה הכי גדולה כאן היא הבושה - ללוחם שחוזר מהקרב קשה מאוד לבוא ולהגיד: 'קשה לי, אני לא מבין מה עובר עליי, למה זה קורה לי'. זה סיפור אחד. הסיפור השני הוא שאף אחד עדיין לא יודע מה ההשלכות של המלחמה האחרונה, של השנתיים האחרונות. פוסט-טראומה וכאבים נפשיים פוגעים בעשרות אלפי לוחמים ששירתו במלחמה הזאת, ואנחנו עוד לא מבינים את גודל ההשפעה. לפעמים רואים את זה בצורה הקיצונית והכואבת ביותר - בהתאבדויות - אבל יש גם את הפוסט-טראומה השקטה, ה'חלשה', שתלווה עוד הרבה לוחמים ומשפחות. לכן החשיבות של אודי כגן: כשבן אדם כמוהו פותח דבר כזה, חייל בן 23 שיצא מעזה לפני שנה ומתקשה עכשיו, פתאום מבין שאולי הוא יכול לפנות למישהו לעזרה. ואם אחד כזה עושה את הצעד הזה - עשינו את שלנו".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il, קו הסיוע של עמותת נט"ל במספר 3362* ובצ'אט באתר
