סופיה גווארה לפורטזה, אחת מחברות הרכב הקיי-פופ המצליח בהגזמה קטסאיי (Katseye), הודיעה לפני כשלושה שבועות שהיא לוקחת "הפסקה" מהלהקה לטובת בריאותה הנפשית. מה היא עושה בזמן הזה? "היא הולכת כל יום לדיסנילנד", אמרה אמא שלה, השחקנית קרלה גווארה לפורטזה, בריאיון לסניף הפיליפיני של המגזין "ווג". מי שביקר פעם בפארק, ודאי בחודשי הקיץ, יודע שהמקום הוא לא בדיוק מנזר מבודד והקהל שפוקד אותו לא מצטיין באיפוק כשרואים סלב. ואם באמת זה מה שהכוכבת בת ה-23 עושה כדי להקל את הלחץ הכרוך במעמדה כסלבריטאית, נותר רק לדמיין כמה נורא מבחינתה היה להיות חלק מהמכונה של קטסאיי.
חלפו 11 יום מאז הוציא ההרכב שהוקם לפני כשנתיים את האי-פי החדש שלהם, Wild, אבל נדמה שהרעש סביבו נוגע פחות למוזיקה – והיא בהחלט לא שקטה – ויותר לאקספרימנט: מה קורה כשמכניסים שש נשים צעירות למדי (הצעירה שבהן, ג'ונג יונצ'ה, בת 18 בלבד) למרכז הסואן ביותר של הפופ העולמי, בעידן שבו לא רק שלכל אחד יש דעה על איך שאת נראית ומה את לובשת, אלא גם את הכלים לבטא את זה בעוצמה. המרכיב הקבוצתי מוסיף גם סוגיות ולחשושים מחדר ההלבשה, בוודאי כשהלהקה לא התחילה כסיפור של שש חברות ילדות שאהבו לשיר ביחד אלא כתוצר של תוכנית ריאליטי בנטפליקס.
תוצאות הניסוי, עד כה, לא קלות. בפברואר האחרון הודיעו בחברת Hybe, התאגיד שמנהל את העסק – והוא קודם כל עסק – על יציאתה של מאנו באנרמן השווייצרית ל"הפסקה זמנית", על מנת "להתמקד בבריאותה וברווחתה". לקראת ההופעה המדוברת של קטסאיי בפסטיבל קואצ'לה, התברר שההפסקה תימשך והיא לא תשתתף בחגיגה. אלא שמאנו החליטה להגיע לאירוע כאורחת בקהל וגם על הבמה בהופעה של פינק פנתרס, מה שמיד הצית ספקולציות שהסיפור הוא לא "בריאות" ו"רווחה" אלא משהו קצת פחות נעים שהתרחש מאחורי הקלעים. מאז נרשמו לה כמה הופעות פומביות נוספות, אך לא בהקשר של הלהקה.
בחלוף כמה חודשים הגיעה ההודעה של סופיה, שגם היא זקוקה לזמן לטובת "בריאות אישית ורווחה". זה קרה ארבעה ימים בלבד לפני שחרור האי-פי וגם סרט דוקו על קטסאיי, שני פרויקטים שבהם הספיקה לקחת חלק והם כנראה היו גם האות לשחרר. פרידה, זמנית או שלא, משליש מחברי הלהקה, הפכה כל תנועה של ארבע הנותרות לאירוע: רק לאחרונה נעדרה מייגן סקינדייל מאירועי יח"צ, ונאלצה להודיע לכל המודאגים והמודאגות שהיא לא פרשה אלא פשוט התקררה ולקחה יום חופש. בעולם של ה-Eyekons, הכינוי של מעריצי ומעריצות הלהקה, מדובר בהתפתחות שמצדיקה יום לרלורים מיוחד ברשתות.
סוחטים את הלימון עד תום
אפשר להביט בהשתוממות על הרעש העצום שמתעורר בכל פעם שחברה בקטסאיי מתעטשת, אבל קשה לומר שהוא חסר תקדים ובטח שלא חדש. אולם מה שכן מעניין הוא צורת ההתנהלות סביב חברות הלהקה בהקשרים הללו, שמדגים כמה מהשינויים שעברה תעשיית הפופ בעקבות המהפכה הטכנולוגית וההשפעה האדירה שלה על חייהם של אנשים שהפכו במחי תוכנית ריאליטי לפרצופים הכי מוכרים על הפלנטה (לפחות עבור קהל בטווח גיל מסוים).
הניסיון להנדס ככל הניתן את מסלולם של כוכבי וכוכבות פופ היה קיים מאז אלביס פרסלי והביטלס, והוא תמיד הגיע עם תג מחיר כבד של אובדן הפרטיות, מפגש עם אינטרסנטים ולחץ אטומי לעשות כסף על חשבון האמנות. ככל שהביזנס נעשה יותר ויותר דומיננטי ואנשים ראו איך אפשר לכבוש את העולם עם קליפ של שלוש דקות, ומנגד חלון הראווה נעשה שקוף לחלוטין, כך התרבו גם מקרי הקיצון: בריטני ספירס מגלחת את הראש, איימי ויינהאוס מופיעה שיכורה לחלוטין, ג'סטין ביבר מעביר זמן על הבמה בקשירת שרוכים וכד'. התפיסה מבחוץ הייתה, שמישהו חייב לשים לזה סוף לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל המושכים בחוטים מעדיפים לסחוט את הלימון עד שלא יישאר ממנו דבר, ליטרלי.
משש הן הפכו לארבע. קטסאיי
(צילום: רויטרס)
המקרה של קטסאיי, ובמידה מסוימת של אריאנה גרנדה, מראה שהמכניזם המורכב שמאחורי השמות הגדולים מאמץ דפוסי התנהגות אחרים, בניסיון להתאים את עצמו להוויה שמשלבת גם מודעות לבריאות הנפש וגם אפס ציפייה לפרטיות. עצם האפשרות של כוכבת בסדר הגודל של גרנדה לבטל התחייבויות (נניח למחזה בווסט-אנד) מלמדת על עדכון ביחסי הכוח בין הטאלנט והמכונה מאחוריו: אם היא לא רוצה להופיע היא פשוט לא תעשה את זה, ומי שצריך לשלם ישלם.
אולם כשזה נוגע להרכב, כמו קטסאיי או לפני כן ליטל מיקס הבריטיות, הסיפור גם יותר פשוט וגם יותר מסובך: את אריאנה גרנדה אי אפשר להחליף בזמרת שתשיר שירים שלה, אבל הרכבי פופ מסוגלים להתמודד עם חילוף או פרישה. מצד שני, הרכבי פופ ובמיוחד קיי-פופ בנויים במידה רבה על "דמויות" עם אפיון ספציפי לכל אחת ולעתים גם קהילה. בנוסף ישנו האלמנט הקוסמופוליטי, שמטרתו החיובית (ייצוג של כמה שיותר תרבויות וזהויות) הופכת למשבר פוטנציאלי, למשל כשלא מצליחים להתמודד עם גילויי גזענות מצד האגף הרעיל של הפאנדום כלפי החברה השחורה היחידה בהרכב (כפי שקרה בליטל מיקס). וזה בנוסף לטרפת הקבועה שממתינה לכל מי שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפלייליסט של נערות בכל העולם: הצקות, הטרדות, אובססיה למשקל ועוד.
קטסאיי
(צילום: Charles Sykes/Invision/AP)
ניכר כי במקרה של קטסאיי מנסים לרקוד על שתי החתונות: גם להכיר בערך של "בריאות הנפש" ולא להיראות נצלנים, אך במקביל לא באמת לשתף את הקהל במצב לאשורו, מה שכמובן מתסיס את הרשתות ומטפח את שיח הספקולציות והקונספירציות – לא בדיוק החומרים מהם עשויה שלוות הנפש. העובדה שמלכתחילה מדובר באגף מאוד מתוכנת של עולם הפופ לא תורמת לתחושת האמון, כאילו שמישהו בחברה כמו Hybe באמת רק רוצה לראות את מאנו או סופיה מחייכות ומבסוטיות. להיפך: החשד הוא שאפילו התרחשות מתחום הרכילות היא חלק מהבאזז.
מעט מאוד אנשים יודעים את האמת
מן הסתם, המקום היחיד שנותר נקי לחלוטין מעיסוק בכל הבלגן סביב קטסאיי הוא השירים. Wild, האי-פי החדש, אישי בערך כמו קריאה אחרונה לנוסעים בנתב"ג. זה לא אומר שהוא לא מהנה לפרקים – גם אם בצורה מאוד מטופשת ומציקה כמו ב-Pinky Up ו-Hootie Fruttie – אבל כדי למצוא בו רמזים למה שעובר על קטסאיי בחודשים האחרונים צריך את הצוות שאיתר את ספינת האלטלנה.
ובכל זאת, השיר Animal, שנכתב על ידי אד שירן והופק בין השאר על ידי עומר פדי (ומזכיר באופן לא חינני את Toxic של בריטני ספירס), נפתח בשורה "אתה הבוס, אתה מנהל את הקרקס". בקליפ (שצבר 67 מיליון צפיות תוך חודש וכולל הופעת אורח של דמי מור) רואים את החמש רוקדות בחדר מבודד לעיני עצמן, הפעם בתפקיד מנהלים חמורי סבר בחליפות. האם קטסאיי הן החיות בכלוב או המנהלות של הקרקס? יש מעט מאוד אנשים שבאמת יודעים את התשובה, והם יעשו הכול כדי שככה זה יישאר.
