ביולי 2025 האינטרנט מצא את עצמו שוב נשבר בפני קסם הוויראליות של פינק פנתרס (PinkPantheress), רק שהפעם זה לא היה סאונד שחולל צונאמי או ריקוד שהתפשט כמו מגפה: כוכבת הפופ והמפיקה הבריטית פשוט זכתה בטורניר שחמט רציני לחלוטין, והתמונה שלה לצד לוח משבצות שחור-לבן נראתה למי שלא בקיא בפרטים כמו הטרלה מושלמת - עד שהתברר מי המלכה.
ויקטוריה בוורלי ווקר, "פנתרה ורודה" בתואר והפרש המנצח של הפופ בשנה האחרונה, רגילה כמעט מלידה להזיז כלים, להפיל מלכים ולחשוב כמה צעדים קדימה. דודה שלה מצד אבא, סוזן לאליץ', היא שחמטאית בדרגת רב-אמן וחמש פעמים אלופת בריטניה לנשים. בראיונות סיפרה ווקר שאלמלא המוזיקה הייתה הופכת לשחקנית שח מקצועית, בהתאם למסורת המשפחתית. בינתיים היא משאירה את הגמביטים לחלטורות של מעט סופי השבוע הפנויים שיש לה. בשאר הזמן יש לה עולם לכבוש והיסטוריה לעשות.
למשל, לזכות בפרס המפיק/ה הטוב/ה ביותר של השנה בטקס הבריטס, הפרס המוזיקלי החשוב ביותר של בריטניה. הלוכסן המגדרי לעיל נוסף רק בזכותה: היא האישה הראשונה אי-פעם שזכתה בקטגוריה, שזה הישג עצום עבורה וכתם גדול על הפרס שנוסד כבר לפני 49 שנים. ווקר, כמובן, לא ידעה (או לפחות עשתה עצמה): כשנאמר לה בריאיון ל-BBC שהיא שברה תקרת זכוכית, תגובתה הייתה פרצוף נדהם. "מה, מאז שנות ה-70?!", אמרה למראיין וביקשה להודות למפיקות שהיוו השראה עבורה. ניתן רק לקוות שלא יחלוף עוד יובל לפני שזה יקרה שוב.
אפשר למתוח קו בין שחמט מזהיר לפופ המרענן שווקר יוצרת ומפיקה תחת השם פינק פנתרס: בשני המקרים דרושות אינטואיציות חדות, זיהוי מהיר של הזדמנויות וקילינג אינסטינקט. ווקר מפגינה את כל התכונות הללו, לצד פרסונה מעט שטותניקית שהולמת אישה בת 24 בלבד, מה שהופך אותה לשם החם של הרגע על התפר הדק מן הדק שמפריד בין הפופ מסחרי והמקורי, הוויראלי והאמנותי. הופעת הבכורה שלה בפסטיבל קואצ'לה בסוף השבוע הייתה מהבולטות באירוע והראתה שההצלחה הפנומנלית של הלהיט Stateside (בגרסת הרמיקס עם זארה לרסון) לא הייתה המילה האחרונה שלה מעבר לים, והיא חלק בלתי נפרד מגל הכוכבות הבריטיות (ריי, אוליביה דין, לולה יאנג וכו') שמתנפץ על חופי הטריטוריה החשובה וגם הקשה מכולן. שחמט.
יודעת בדיוק איך לתפוס תשומת לב
החיים של ווקר, שנולדה ב-2001 בעיירת המרחצאות הרומיים באת' וגדלה בקנטרברי, ישתנו לחלוטין בגיל שנה בלבד ומבלי שתדע מכך דבר: היא הייתה עסוקה בלהיות תינוקת, בתם של פרופ' אנגלי לסטטיסטיקה ומטפלת קנייתית, בזמן שפושטק בריטי בשם מייק סקינר, שכינה את עצמו הסטריטס (The Streets), הוציא את אלבום הבכורה המבריק שלו, Original Pirate Material. האלבום הגדיר מחדש ההיפ-הופ הבריטי וספציפית את הז'אנר 2-סטפ גאראג', שחיבר בין תרבות הרייב לתרבות הביטים ולכד את הרוח האורבנית של צעירים וצעירות בממלכה בתחילת המאה ה-21. כמעט 20 שנה מאוחר יותר, פינק פנתרס סימפלה בשיר Nice to Know You את It’s Too Late הנפלא מהאלבום המכונן של הסטריטס, והקשר ביניהם נראה טבעי לחלוטין: הצליל שיש בו נאיביות ומלנכוליה, הכתיבה שהיא פשוטה ובכל זאת רב-שכבתית, והכל הוא מעין כרטיס כניסה למוח שנמצא בשלבי העיצוב המכריעים.
למעשה, כבר משיר הפריצה שלה, Break It Off משנת 2021, ווקר הראתה שהיא לא צריכה הרבה כדי להפנות אליה את תשומת הלב: השיר נמשך דקה וחצי בלבד, שבו היא מספרת-שרה בקולה היפה-ילדותי מה מציק לה בבחור ששבר את ליבה, וזה נשמע כמו הודעה קולית על מהירות כפולה עם ביטים. זה הספיק כדי להתפוצץ בטיקטוק ומשם לחוזה בחברת תקליטים. לא רע בכלל שביל מישהי שבכלל רצתה ללמוד עריכת סרטים, אבל ראתה שבכיתה שלה יש "אנשים שהיו טובים ממני פי עשרה", אז היא הסתגרה בחדר עם אפליקציית GarageBand של אפל ולמדה איך לתרגם מוח עם יותר מדי מחשבות למוזיקה.
2 צפייה בגלריה
הופעת הבכורה שלה בפסטיבל קואצ'לה בסוף השבוע הייתה מהבולטות באירוע. פינק פנתרס
(צילום: Arturo Holmes/Getty Images for Coachella)
שנה אחר כך היא כבר הייתה "הסאונד של 22" בתחרות היוקרתית של BBC והטרנד המדובר בקרב מפיקים ויוצרים בריטיים, שחיפשו איך לפרוץ את הכספת של דור הטיקטוק והבינו מי מחזיקה אצלה את הקוד. בתחילת 2023 הגיעה גם הסנונית שנתנה לה גרין קארד לאמריקה: Boy’s A Liar pt. 2, גרסת רמיקס עם הראפרית אייס ספייס, שהגיע בשיאו למקום השלישי במצעד הבילבורד. השיר Angel מהפסקול של "ברבי" נתן עוד דחיפה חיונית.
דווקא אלבום הבכורה שלה מ-2023, Heaven Knows, לא המשיך את המומנטום והתקבל בקרירות, אבל היא המשיכה לעבוד ובעיקר לחרוש במות בבריטניה, אירופה וארה"ב, ולצבור קרדיט בהיותה אישה בודדה למדי בשדות ההפקה המוזיקלית בתעשיית הפופ. ואז, ב-2025, הגיע המיקסטייפ המעולה Fancy That?, שכבר סידר את הראש לכל מי שהתבלבל לגביה: שירים כמו Illegal החזירו לחיים את האופוריה האינטליגנטית של הדאנס הבריטי בתחילת המילניום, Noises נשמע כאילו לילי אלן המוקדמת פוגשת את הטרפת של עידן הרשתות ו-Stateside היה המרענן הרשמי של הקיץ ההוא עוד לפני התוספת של זארה לרסון, שהגיעה בגרסת הרמיקסים של Fancy That (שנולדה בגלל מהלך דומה של צ'רלי XCX עם Brat). המיקסטייפ הוכיח שווקר לא סתם פענחה את האלגוריתם: היא הצליחה לשכנע גם את הספקנים והציניקנים שיש בדור הזה משהו, וזה יהיה מאוד מטומטם להתעלם ממנו או לגמד אותו.
מנתצת את הרשת
הדעות הקדומות כלפי ווקר הן לא רק עניין דורי: כמעט בכל ריאיון היא מספרת כמה לא קל לאישה צעירה ושחורה שעושה מוזיקה אלקטרונית להילקח ברצינות, ולכן הזכייה בבריטס היא בכל זאת אירוע משמעותי גם אם דור ה-Z רואה בו עניין של זקנים. בשיחה עבור המגזין Interview שערכה איתה קליירו, יוצרת מוכשרת מאוד בפני עצמה, ווקר אף סיפרה שבמקור היא רצתה שלא יראו את הפנים שלה, "כדי שזה לא ישפיע על איך זה שהמוזיקה שלי נתפסת. לא בגלל פריבילגיה של יופי, זה היה יותר כמו 'מה אם הם לא יאהבו את שאני נראית? מה אם זה לא יתאים לאיך שהם תופסים את המוזיקה שלי?'".
והנה, גם לזה ווקר מצאה פתרון מחוכם, כשצופי הטלוויזיה לפתע נתקלו בפרצופה בשעשועון הוותיק "החוליה החלשה", רגע אחרי טקס הגראמי שבו הייתה מועמדת על Illegal. הרשת נשברה – שוב - בניסיון ליישב בין הקונספטים הסותרים כנראה של "צעירה, כוכבת, פופ" לבין "שעשועון, ידע, כללי". ווקר הודחה רגע לפני הסוף, אבל כולם הבינו: במקרה שלה, רק בטלוויזיה אפשר להגיד לה שהיא "חוליה החלשה".
