מתוך 20,000 האנשים שהגיעו להופעה של רוסליה אתמול (שלישי) ב-o2 בלונדון, כנראה שלא יותר מאחד חשב בסופה על אודיה. ייתכן שזה קשור בעובדה שרוב הקהל לא שמע עליה מעולם, ואם הגיעו לשם גם ישראלים וישראליות נשמע סביר שהם לקחו חופשה אפילו מכוכבת הפופ המצליחה במדינה. ואפילו אם אודיה מזכירה פה ושם את באד באני ומנסה לפעמים להתחבר לצד הנגיש של רוסליה, אין ממש קשר אמנותי בין השתיים: האחת מביאה להמונים חזון יומרני בנוסח מה שביורק עשתה לקראת סוף הניינטיז ותחילת שנות ה-2000 והאחרת מסתפקת באיש פשוט ושומר כשרות.
רוסליה מבצעת את Berghain בהופעה בלונדון
(צילום: עינב שיף)
אבל אודיה קפצה לראש בגלל דמות שלישית וחשובה מאוד עבור שתיהן: אלוהים. העיסוק של רוסליה בו ובעיקר באלוהות עצמה הוא המפתח של LUX, האלבום הרביעי שלה, שהוא גם המוקד הכמעט בלעדי של המופע. הנושא הזה מוציא ממנה הכול – דרמה, חושניות, התרגשות, התעלות ואפילו משיחיות: בשיר Divinize, מילה שקשה לתרגם ופירושה להפוך דבר מה לקדוש, היא קובעת שזה הייעוד שלה. הצליל שמפיקה תזמורת של 22 נגנים ונגניות לא מותירה מקום לספק עד כמה היא רצינית. זה רגע כל כך אינטנסיבי ומתפקע, שכמו מנסה לחקות את מה שנכתב בתנ"ך על העוצמה של מעמד הר סיני: "קול השופר הולך וחזק מאד". ורוסליה, ובכן, היא חתיכת שופר.
היכולת של יוצרת בת 33 בלבד לבטא אמונה באופן כל כך עמוק ובו-זמנית רגשי אך נטול קיטש מעניקה להופעה של רוסליה תנופה מסוג אחר. יובהר מיד, שלא מדובר בהרצאה תיאולוגית ובתוך כל סערת הנפש של חלק מהשירים יש הרבה הומור, תקשורת קלילה וחמידות של אישה מקטלוניה שמסתלבטת על האנגלית שלה (בהגזמה מכוונת: היא בסדר גמור ומעלה). לפני La Perla, שיר מאוד לא מרומז על חרא של גבר, רוסליה מעלה את לולה יאנג המוכשרת והמשעשעת כדי לשמוע ממנה וידוי (כמו בכנסייה כמובן) על בן זוג שתוך כדי סקס באמצע הלילה קיבל טלפון, הלך לענות והתברר שמהצד השני של הקו נמצאת אשתו והיא צריכה שיביא משהו לילדים. לא בדיוק החומר הפופולרי בבתי התפילה המוכרים לאנושות.
אלא שזה גם סוד הקסם: האלוהות אצל רוסליה נמצאת בכל מקום ובכל דבר - על הבמה, ברחבה של מועדון הברגהיין בברלין וגם במיטה. אם הבריאה היא יצירת האמנות המפעימה מכולן, היא לא רוצה להחמיץ שום פרט ממנה, כמו בשיר היפהפה Reliquia ("מזכרת") שמתאר כיצד איבדה ובעצם הרוויחה משהו בכל עיר שבה ביקרה: "איבדתי את הלשון בפריז, את הזמן ב-LA, את העקבים במילאנו ואת החיוך בבריטניה". החדשות הטובות: אפשר לדווח שהוא הושב לבעליו.
נאמבר בלתי-נשכח
הבחירה הצפויה של רוסליה להיצמד לקונספט של LUX גם במופע הוציאה מהמחזור כמה להיטים שהקהל בוודאי היה שמח לשמוע: מאלבום הפריצה שלה, El Mal Querer, לא בוצע אפילו שיר אחד, וגם הסינגל המצליח Con Altura נשאר בבוידעם. האלבום הקודם, Motomami, זכה לנוכחות נאה בחלק שבו נדרש להרים עם שירים כמו Saoko ו-La Fama, אך בלי Chicken Teriyaki הממכר, למשל. לעומת זאת, לא ברור למי יש צורך בעוד קאבר ל-Can’t Take My Eyes of You, גם אם רוסליה משתמשת בו כדי להשוות את עצמה למונה ליזה בזמן שאנשים רנדומליים מביטים בה כמו הייתה ציור במוזיאון.
אולם הפיצוי על כך הגיע בדמות בימוי מקורי ועשיר וכוריאוגרפיה די משגעת. השיא הוא בביצוע של Le Perla: רוסליה עוברת לחזייה וחצאית לבנה ומסביבה רקדנים ורקדניות לבושים בשחור עם כפפות לבנות ארוכות, כך שניגוד הצבעים יוצר אינסוף אשליות ויזואליות. לא ברור על מי נכתבו המילים "אכזבה מקומית, שובר לבבות לאומי, טרוריסט רגשי והאסון הגדול ביותר בעולם", אבל עכשיו הוא גם זכה לנאמבר בלתי נשכח.
2 צפייה בגלריה
האלוהות נמצאת בכל. רוסליה בסיבוב ההופעות של LUX
(צילום: Gareth Cattermole/Getty Images for Live Nation)
זה נגמר עם Magnolias המורבידי, שבו רוסליה – בת 33 נזכיר - מחלקת הוראות לאחרי מותה, וכותבת בין השאר: "תבטיחו שתגנו עליי ועל שמי בהיעדרי". קודם כל שתזכה לחיים ארוכים, אבל מההופעה שלה מתקבל הרושם שאת הטיפול בסוגיה היא לא משאירה לאחרים.
