בטקס פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע, שנערך בחודש שעבר בלוצרן שווייץ, הצליח לגבור אבו סאנגרה - מהגר אפריקאי לא חוקי ומבקש מקלט בן 23, נטול רקע של משחק - על כוכבים גדולים כמו דניאל קרייג ורייף פיינס ועל שחקנים איכותיים ומוערכים נוספים. סאנגרה זכה בפרס השחקן המצטיין, הודות להופעת הבכורה שלו בסרט "הסיפור של סולימן". בסרט, שמוצג עכשיו בישראל, הוא מגלם שליח של אפליקציית משלוחי מזון, המדווש ברחובות פריז, ותוך כדי מתכונן לריאיון גורלי שיקבע האם יקבל תעודת תושב קבע. הופעתו המרשימה זיכתה אותו בפרס גם ב"מבט מסוים", המסגרת השנייה בחשיבותה של פסטיבל קאן האחרון.
הסיפור של סולימן - טריילר
(צילום: באדיבות קולנוע חדש)
למרבה הצער, מסאנגרה נבצר להגיע ללוצרן, כדי לאסוף את הפסלון הנכבד, מאחר שלא היו לו את המסמכים הנדרשים לעזוב אפילו לרגע את צרפת, וכמובן לא דרכון. מארגני הטקס העלו אותו בשיחת זום, שבה הוא הודה על הזכייה ודיווח על מצבו. הקהל באולם המפואר והמעוצב, לא היה יכול שלא להתרגש.
לפני שבועיים, סאנגרה סוף-סוף הצליח להסדיר את מעמדו וקיבל ויזת עבודה בצרפת. "ביום שקיבלתי את ההודעה שהעניינים הסתדרו וקיבלתי את האישורים, הלכתי, כמו שהבטחתי, למוסך שבו רציתי לעבוד", גילה סאנגרה, כשנפגשנו בסוף השבוע האחרון בפריז, במסגרת "רנדוו", אירוע שנתי שמקיים "יוניפרנס", לחשיפה ולקידום קולנוע צרפתי עכשווי.
למה בחרת ללכת לחגוג דווקא במוסך? "מבחינתי זה היה המקום ללכת אליו. הבעלים של המוסך הזה ניסה בשלוש השנים האחרונות לתת לי עבודה קבועה, אבל לא התאפשר לו לעשות זאת, בגלל שלא היו לי מסמכים חוקיים. תמיד רצתי לעבוד במוסך ואני אוהב לעשות את העבודה הזאת".
איך עוד חגגת את קבלת המסמכים - הלכת למסעדה? עשית מסיבה? "אני אדם מאמין (מוסלמי, א"ק) ונדרתי שביום שאני אקבל את האישורים והמסכמים אני אקנה כבש. וזה מה שעשיתי - ביום שקיבלתי את המסמכים הלכתי לקנות כבש עבורי ועבור החברים שלי, ולקחתי אותו לקצב ששחט אותו. חלקנו את הבשר ועדיין נשאר לי בשר בבית. עד שקיבלתי את המסמכים, הרגשתי כאילו אני בכלא, וחיכיתי וקיוויתי שאשוחרר. את ההקלה של השחרור חגגתי באמצעות הכבש. זו הדרך שבה רציתי לחגוג".
3 צפייה בגלריה
אבו סנגארה
אבו סנגארה
אבו סאנגרה
(צילום: AP)
הדרך של סאנגרה לשטיחים האדומים, לפרסים, לזרקורי התקשורת ולמלונות היוקרה, הייתה ארוכה, רצופה תלאות, חתחתים מכשולים וסכנות. ב-2017, בגיל 16 הוא עזב את הבית שלו בגינאה, מערב אפריקה, ויצא למסע קשה בדרך לאירופה. "נאלצתי לעזוב כיוון שאמא שלי הייתה חולה והייתי צריך לעבוד בחו"ל, להרוויח כסף ולעזור לה", משחזר סאנגרה. "חציתי את המדבר למאלי, ומשם לאלג'יריה וללוב. בלוב ישבתי בכלא ללא שום סיבה, רק כי אנשים שמסדרים את המסע לאיטליה, ביקשו ממני יותר כסף שלא היה לי. מלוב הפלגתי לאיטליה בסירה. ומשם עברתי לצרפת. חוויתי דברים קשים בצורה קיצונית. כל האנשים שמגיעים מאפריקה לאירופה עוברים גיהינום".
סאנגרה השתקע בסופו של דבר באמיין, עיר קטנה בצפון צרפת, שבה נולד, כמה סימבולי או אירוני, הנשיא עמנואל מקרון. במקביל ללימודיו בתיכון, סאנגרה למד להיות מכונאי של משאיות כבדות. הוא החל לעבוד בתחום וניסה להסדיר את מעמדו החוקי. שלוש פעמים הוא הגיש בקשות לקבלת מעמד תושב. כל בקשותיו נדחו והוא קיבל אף צו גירוש.
ואז התפרץ לחייו הבמאי בוריס לוז'קין, שחיפש אחר שחקן שיככב ב"הסיפור של סולימן". "הסרט העלילתי הראשון שלי עסק בשני אפריקאים מלאי תקווה שעושים את דרכם לאירופה והסרט הסתיים בלב הים התיכון כשהם מתבוננים על האורות של ספרד", מצטרף לוז'קין לשיחה. "חשבתי שאני צריך לעשות סרט המשך, לא בהכרח עם הדמויות האלה, אלא סרט המספר מה קורה למהגרים כשהם מגיעים לצרפת. לא היה לי ברור איך עליי לעשות את הסרט הזה. ואז בעקבות הסגר בזמן הקורונה, כל הרחבות בפריז היו ריקים וכל מה שיכולת לראות ברחובות, זה את אותם השליחים של אפליקציות משלוחי המזון. כולם היו אפריקאים. מרביתם ללא מסמכים. החלטתי שזה הנושא שעליו אני רוצה לעשות את הסרט.
3 צפייה בגלריה
מתוך "הסיפור של סולימן"
מתוך "הסיפור של סולימן"
"זה לא במקרה שרבים מהעובדים באפליקציות האלה, הם ללא מסמכים - הם מאוד בודדים". מתוך "הסיפור של סולימן"
(צילום: באדיבות קולנוע חדש)
"עניין אותי להתעסק בנושא השליחויות כי הוא נוגע בשני נושאים: ההגירה והכלכלה של הטכנולוגיה החדשה. זה לא במקרה שרבים מהעובדים באפליקציות האלה, הם ללא מסמכים - הם מאוד בודדים. כשאתה בגלות אתה בודד, אתה לבדך וכשאתה עובד עבור הכלכלה הטכנולוגית הזו אתה גם לבדך, אתה עם הטלפון שלך, בלי חברים לעבודה, בלי בוס. וזה נושא מאוד מעניין לעשות עליו סרט. זה אומר משהו על החברה היום".
לוז'קין חשב גם שזה יהיה מרתק לצלם שליח מנקודת מבט קולנועית, "לצלם את הסרט ברחובות פריז הלא תיירותית ולעקוב אחרי המסע של האופניים ברחוב". לאחר שכתב את התסריט במשך שנתיים וחצי, הוא יצא לחפש אחר השחקן הלא-מקצועי, שיגלם את סולימן. "הסתובבתי ברחובות פריז ועקבתי אחרי השליחים, בתקווה למצוא מישהו שהגיע מגינאה כי בעסקי השליחויות, עובדים אנשים רבים שבאים מגינאה ומחפשים מקלט מדיני".
לוז'קין לא הצליח למצוא ברחובות פריז את סולימן והרחיב את החיפוש. "יום אחד הגענו לאמיין, שם יצרנו קשר עם ארגון הפועל למען מהגרים. וכך נפגשנו עם 25 צעירים מגינאה והסברנו להם על הסרט ועל תהליך הליהוק. זה היה היום שבו פגשתי את סאנגרה. נפגשנו לחמש דקות כי הוא מיהר - סאנגרה היה צריך לתקן מכונית ולא לא רצה שבעל המכונית יחכה יותר מדי. בהמשך ערכנו ראיונות עם כל הבחורים, חוץ מסאנגרה, הייתי חייב לחזור לפריז והיה לי כבר כרטיס רכבת וסאנגרה הגיע לתחנה ממש ברגע האחרון, ועשינו אימפרוביזציה קצרה על הרציף".
היה לו רקע כלשהו במשחק? "לא, הוא מעולם לא שיחק ולא הכיר בכלל את המילה ליהוק. הוא גם לא חלם בכלל על עולם המשחק ולהיות כוכב קולנוע. אחרי שראיתי את הצילומים איתו, זימנתי אותו כעבור שבוע לפריז לסדרת אימפרוביזציות לבד ועם עוד מישהו. הרגע שהחלטתי לבחור בו, היה דווקא רגע של שקט - השקט שלו היה כל כך עוצמתי ואינטנסיבי ועם איכות קולנועית, אז אמרתי לעצמי: זהו מצאתי את סולימן. המצלמה אהבה אותו".

"אנשים כמוני עובדים קשה ותורמים לטובת המדינה במשך שנים רבות ועדיין לא מקבלים מקלט"

ב"הסיפור של סולימן", גיבור הסרט ואחדים מעמיתיו למקצוע השליחויות, לומדים אצל מומחה מיומן איך לרמות את הרשויות ומשננים סיפורים מרגשים על השתתפות בפעילויות נגד המשטר הרודני בארצם, וכך יוכלו לקבל מקלט מדיני בצרפת. במהלך העבודה על הסרט, הדמות והרקע של סולימן, נבנו בעיקר על הביוגרפיה של סאגרה.
"בהתחלה בוריס הסביר לי על מה יהיה הסרט ושאל אותי מה הסיפור שלי, למה עזבתי את גינאה ואיזה סיפור סיפרתי לרשויות הצרפתיות. סיפרתי לו במדויק את הסיפור האמיתי שלי, שאותו גם סיפרתי לרשויות. רציתי שהסיפור הזה יהיה גלוי ושאנשים ידעו שלא קיבלתי מסמכים בגלל השיטה בצרפת".
3 צפייה בגלריה
אבו סנגארה
אבו סנגארה
"רוצה שאנשים ידעו שלא קיבלתי מסמכים בגלל השיטה בצרפת". אבו סנגארה
(צילום: AP)
ההצלחה של "הסיפור של סולימן", הציתה דיונים בצרפת על סוגיית ההגירה. הסרט זכה להקרנה מיוחדת באספה הלאומית בפריז. פוליטיקאים בימין הקיצוני זעמו על כך שמהגר לא חוקי לוהק לסרט. שר הפנים ברונו רטאיו הבטיח לפעול נגד ההגירה הבלתי-חוקית ולגרש מהגרים שאין להם מעמד של תושב קבע.
"הסרט היה הדרך היחידה עבורי להצהיר הצהרה על העובדה שלמרות שעשיתי הכול בצורה הנכונה ולמרות שהגעתי לצרפת בתור קטין, לא קיבלתי את המסמכים כל השנים הללו", מגיב סאנגרה. "אנשים כמוני עובדים קשה ותורמים לטובת המדינה במשך שנים רבות ועדיין לא מקבלים מקלט. כשאין לך מסמכים, אתה תמיד מפחד ולחוץ, מתקשה להסתובב בחופשיות. אני בטוח שקיבלתי את המסמכים, אחרי שהגשתי בפעם הרביעית, בגלל הסרט ובגלל שהיה לי המזל לפגוש את בוריס".
בעקבות הצלחת הסרט, סאנגרה קיבל לא מעט הצעות. "עשיתי עוד כמה אודישנים - בחלק עבד לי טוב, בחלק פחות. התקבלתי לסדרה לנטפליקס, אבל ההפקה התבטלה".
איך אתה מתמודד עם ההצלחה, הפרסום, השטיחים האדומים? "אני עושה את אותם הדברים שעשיתי קודם - אני עדיין עובד במוסך, כי יש לי מטרה מאוד ספציפית להיות מכונאי, זה בתוכי וזה לא ישתנה בעקבות העובדה ששיחקתי בסרט. פסטיבל קאן וכל השאר לא עלו לי לראש: אני עדיין אותו בחור נורמלי ואישאר בחור נורמלי".