מעטות הסדרות שגרמו לצופה להתאהב ולהתעצבן באותה מידה כמו "אמילי בפריז". כשהסדרה עלתה לראשונה בנטפליקס בפברואר 2020, עם התפרצות מגפת הקורונה, היא הפכה מיד לנקודת מחלוקת עולמית: היו שראו בה מכתב אהבה לעיר האורות עטוף בבגדי מעצבים וקרואסונים מושלמים, והיו שראו בה שטפון של קלישאות, השטאגים, והשתקפות של דור שצורך רומנטיקה ואופנה בקצב של פיד באינסטגרם. עם זאת אפשר לומר שגם אלה וגם אלה, ראו בה אסקפיזם מבורך לתקופה בה פריז הייתה יעד שרק יכולנו לחלום עליו מספת הסלון בבית.
"אמילי בפריז 5" - לילי קולינס, אשלי פארק, דארן סטאר ופיליפין לירוי - בוליו
( באדיבות נטפליקס)
וכך – ארבע עונות אחרי, ועם עליית העונה החמישית, הצופים עדיין כאן, מוכנים לחזור לעיר שבה הכל תמיד נראה יפה ומושלם מדי. להתווכח על הסטייל המוגזם של אמילי, על כמה היא מעצבנת מאחד עד עשר ועל הבחירות הרומנטיות הלא תמיד מוצלחות שלה.
אמילי קופר, בגילומה של לילי קולינס (36), האישה והגבות ובתו של פיל קולינס, היא אשת שיווק צעירה משיקגו, שעפה על עצמה מילולית ומטפורית, המגיעה לפריז כחלק מעסקת מיזוג בין חברות על מנת ללמד את הצרפתים את "הדרך" האמריקאית. בפריז חיכו לה סילבי, הבוס ליידי הקרירה (פיליפין לירוי – בוליו המהממת), לקוחות שפחות נלהבים לדבר באנגלית ושף לוהט (לוקאס בראבו) שגר בקומה מתחתיה. בין הפגישות, האופנה והרחובות הפריזאיים, אמילי הפכה לדמות מדוברת במיוחד. עבור חלק היא הייתה פנטזיית בריחה מושלמת, עבור אחרים – סאטירה על מלניאלז עם יותר פילטרים מרגעים אמתיים.
בעונה החמישית, שעלתה בסוף השבוע שעבר, אמילי מחליפה (לפחות חלקית) את גדות הסן באבני המרצפות של רומא, את הבונז'ור בצ'או ואת מזג האוויר הצרפתי הקריר בשמש איטלקית מלטפת. בראיון בלעדי ל-ynet, מסביר יוצר הסדרה (תסריטאי ומפיק) היהודי, דארן סטאר, שאחראי לכמה מסדרות הטלוויזיה הבולטות, ביניהן "מלרוז פלייס", "בוורלי הילס 90210" ו"סקס והעיר הגדול", את הסיבות שעמדו מאחורי ההחלטה. "פריז נתנה לנו הרבה מאוד", הוא אומר, "אבל רומא היא עיר אחרת לחלוטין – תרבות אחרת, אנרגיה אחרת. אהבתי את הרעיון של המפגש בין התרבויות, את היריבות הקטנה הזו שבין הצרפתים לאיטלקים, ולראות איך הדמויות הצרפתיות שלנו מגיבות לשוק התרבות כשהן מרגישות את השוני על בשרן. רציתי גם להביא את אמילי למקום אחר באירופה, לחוות עיר נוספת, ואת התענוג שבלהגיע לרומא ולראות איך זה משפיע ומשנה אותה – וגם את סילבי", הוא מוסיף.
לירוי – בוליו, בת ה 62, כנראה הדמות בעלת הסקס אפיל הכי נוטף והסטייל המושלם ביותר בסדרה, מסכימה עם סטאר ומספרת כי המעבר לרומא חשף צדדים חדשים גם בדמותה של סילבי שנתפסה בהתחלה כדמות ארכיטיפ של בוסית הקשוחה וחסרת הסבלנות לבולשיט: "בעונה הזו אנחנו מגלים על מה סילבי מגוננת: היא מגוננת כנראה על הרבה חוסר בטחון, ספקות, וגם המרדף האישי אחר האושר. נראה שכל אלה נפתחים אצלה ברומא כי רומא זו עיר בה דברים יותר רגועים, אנשים יותר רגועים ויותר מראים ופותחים את הלב. ולכן רומא היא המקום האידיאלי עבור סילבי להשתחרר. זה היה ממש נחמד לשחק אותה ככה, כשהיא חוזרת לפריז היא שוב לחוצה ואסופה".
גם קולינס מספרת על השינוי בדמותה של אמילי שהביא המעבר. לאמילי זהו המעבר השני אחרי המעבר המקורי מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לבירת הבאגט. "המעבר מאמריקה לפריז היה עבור אמילי שוק ממש", מסבירה קולינס, "זו הייתה הפעם הראשונה בה היא נחשפת לתרבות אחרת לגמרי, גם בעבודה וגם באהבה. ואני חושבת שזה מאוד מעניין כי הפעם, מפריז לרומא, יש עדיין הבדלים רבים, אבל היא יותר מיומנת, יותר מבינה את עצמה, ויודעת איך להתמודד עם סיטואציות חדשות, מקום חדש ואנשים חדשים. אז כן, היא צריכה להתרגל אבל הפעם זה סוג שונה של הסתגלות".
"כשהיא הגיעה לפריז לא חיכתה לה קבלת פנים חמה במשרד, בגלל הסיטואציה הזרה, לשני הצדדים", היא ממשיכה, "אבל לרומא היא מגיעה בעקבות האהבה, אז מיד זה מרגיש חם יותר. היא מתחילה את רומא עם הרגשה של קבלה, וזה שינוי מבורך. ואחר כך, בגלל שאנחנו יודעים שהיא חוזרת לפריז, היה נחמד להרגיש שהיא בכל זאת חוזרת הביתה למקום שהיא אוהבת".
קולינס יחד עם אשלי פארק (34), המגלמת את מינדי צ'ן, חברתה הטובה ביותר של אמילי, משתפות בתכונות שהן אוהבות בדמויות אותן הן מגלמות כבר כל כך הרבה עונות. קולינס מספרת שהיא מאוד מעריכה את הדרייב של אמילי לפתירת סיטואציות בעייתיות, כמו גם שהיא לא מתעכבת על הפגמים של עצמה, היא מודעת להם ומחליקה עליהם. "היא מנסה לעזור לאחרים, היא פגיעה ומעל לכל היא מאוד מצחיקה", אומרת השחקנית. "אני בכלל חושבת שהסדרה מצחיקה ושנונה העונה ואני נהנית לשחק את ההומור שהיא מביאה השנה, בשונה מהעונה הראשונה, בה אנשים צחקו על אמילי, אני מרגישה שהפעם הם צוחקים איתה ונשענים לתוך הצחוק הזה, וזה דבר שמאוד מדבר אלי".
פארק מהנהנת בהסכמה. "אני תמיד מאוד אוהבת במינדי שהיא לא שיפוטית כחברה או בכל סיטואציה. היא לחלוטין תחלוק את הדעה שלה ומה היא חושבת, היא מאוד כנה וישירה, לפעמים יותר מדי, אבל היא מאוד פתוחה וחמה ומתנהלת עם הרבה הומור. נכון שלפעמים אלה דברים שמשמשים לה כאמצעי הגנה, אבל היא אף פעם לא תהיה מישהי שמנסה לפגוע בצורה מכוונת. וככה היא מתנהלת ואני מאוד אוהבת את זה בה".
האמרה שהאומנות מחקה את החיים, הוכיחה את עצמה במקרה של החברות בין אשלי פארק ללילי קולינס שמזמן כבר חצתה את גבולות הסט והפכה לאחד מסיפורי הרקע הכי בולטים של הסדרה. השתיים סיפרו שהחיבור ביניהן נולד כבר בעונה הראשונה כששתיהן היו רחוקות מהבית בצילומים בצרפת והתחושה של הזרות בעיר חדשה חיברה ביניהן, ממש כמו שקרה בין אמילי למינדי.
"אם היית אומרת לי בעונה הראשונה כמה האישה הזו כאן", משתפכת פארק ומניחה את ידה על קולינס, "תהיה חשובה עבורי, לא הייתי מאמינה לך, וזה אפילו לא מתחיל להסביר את מה שהיא עבורי. מצחיק לחשוב עלינו, ביום הראשון של הצילומים, בעונה הראשונה, בשלוש סצנות שונות שצולמו על הספסל, וזה מרגיש קסום, חמש עונות אחרי, להבין, שכמו שאמילי ומינדי מצאו אחת את השנייה על הספסל ההוא, גם לילי ואני מצאנו אחת את השנייה על אותו הספסל. זה כל כך מיוחד. הן לא ידעו כמה כל אחת מהן תהיה משמעותית בחיים של השנייה, ואני מרגישה שזו בדיוק החוויה המציאותית שלנו".
למרות שבמבט ראשון נראה ש"אמילי בפריז" היא מוצר שמיועד למלניאלז, כמו הדמויות הראשיות בה, חלק גדול מהקהל הנלהב שלה דווקא מגיע מדור ה-Z. שכן החיים בה, מן רומנטיזציה של נדידה בין ערים יוקרתיות, מוצגים דרך אסתטיקה ממכרת, פילטרים וסטוריז.
חלק מהמבקרים של הסדרה, טוענים שדור ה-Z צופה בה כי היא מתחברת ישר ל"סינדרום הדמות הראשית", מושג תרבות אינטרנטי, שמתאר אנשים שרואים את עצמם כגיבורים של סרט או סדרה – כאלה שהעולם, והאנשים סביבם, הם בעיקר תפאורה לעלילה האישית שלהם. זה מתחבר מאוד לעידן הרשתות החברתיות, שבו החיים מעוצבים כמו פיד: כל סצנה היא "רגע", כל יציאה היא "סטור" וכל משבר הוא "טוויסט בעלילה".
"אני חושב שאמילי דווקא זזה קצת מעבר ל'סינדרום הדמות הראשית' בעונה הזו", מגיב סטאר להשערה הזו. "תראי, הפוקוס של אמילי הוא תמיד אמילי", הוא צוחק, "אבל אני באמת חושב שהעונה, יש יותר מקום גם לדמויות האחרות שבסדרה. בנוסף, אני סבור שכל אחד מאתנו חוטא במידה מסוימת של 'סינדרום הדמות הראשית', זה לא רק דבר שמזוהה עם דור ה- Z". ולירוי בוליו ממהרת להסכים "זה רק אנושי", היא צוחקת, "זה מכונה נרקיסיזם".
