בוקר לאחר ההכרעה התקדימית, שבה אסר בית המשפט המחוזי בלוד את הקרנתו בארץ של סרטו, "ג'נין ג׳נין", והורה על החרמתם של כל עותקי הסרט בישראל - מוחמד בכרי מגיב.
דיון בתביעת לשון הרע נגד מוחמד בכרי וסרטון ג'נין ג'נין בבית משפט המחוזי לודדיון בתביעת לשון הרע נגד מוחמד בכרי וסרטון ג'נין ג'נין בבית משפט המחוזי לוד
מוחמד בכרי
(צילום: שאול גולן)
בשיחה עם ynet, אמר הבמאי: "אני מתכוון לערער. אני לא שמח לשמוע על הפסיקה, אבל זה לא סוף העולם. אני קצת מתפלא. זה סרט דוקומנטרי שאמן עשה אותו, לא עיתונאי ולא כתב חדשות. אני אמן. ככה ראיתי את הדברים, כככה הם נראו לי. נתתי במה לאנשים לדבר והם אמרו את מה שבליבם בזמן הזה של הטראומה במה שקרה. הם [בית המשפט, ר"ב] יכולים להגיד שזה במסווה של סרט דוקומנטרי, ואני יכול להגיד שאני עושה דוקומנטרי - אני מערבב שם אמנות, זה הסטייל שלי".
פסק דין תקדימי: הסרט "ג'נין ג'נין" נאסר להקרנה בארץ
(צילום: שמוליק דודפור)
בריאיון לאולפן ynet שנערך הבוקר, אמר עו"ד נבות תל-צור, שייצג את התובע סא"ל במיל' ניסים מגנאג'י: "הייתה ציפייה מהמדינה ומהצבא להגן על החיילים, וזה לא קרה. אז היה צורך להגיש תביעה אישית של קצין, שגם השתתף בלחימה וגם מוכפש בסרט. זה היה התקדים שהוכרע אתמול, בתביעה של סא"ל במילואים שהגיש אותה כתביעה אישית שלו על הפגיעה בסרט, על ייחוס בסרט של ביזה ושוד באיומי נשק של קשיש במחנה הפליטים - דבר שלא היה ולא נברא, ולכן זה גם ארך זמן.
"יש פה חוגים רחבים מאוד של אנשים, חיילים, חיילים במילואים ומשפחות שכולות שלא השלימו עם העלילה הזאת, גם הרמטכ"ל אמר את דברו, והיועץ המשפטי לממשלה נקט צעד מאוד חריג כשבחר להצטרף כצד להליך. זה בא ללמדנו שהדבר הזה העסיק את הציבור, גרר סערות קשות ולכן הוא היה רלוונטי. התחושה הזאת שנעשה צדק היא המפתח לכל הדבר הזה, והיא המרגשת ביותר ומוכיחה שהמאבק הזה היה צודק וגם משתלם במסר, המסר ששמם הטוב של החיילים איננו הפקר עובר".
מטעם הפורום הדוקומנטרי בישראל נמסר בנושא: "בחירתו של בית המשפט בסנקציה הקיצונית של השמדת עותקים ואיסור על הפצת הסרט 'ג'נין ג'נין' בישראל היא פגיעה בוטה וגסה בחופש הביטוי וחופש היצירה ומהווה תקדים מסוכן. הפורום הדוקומנטרי עומד ויעמוד תמיד לצד יוצרים ולצד האמנות באשר היא, אנחנו מתנגדים לכל ניסיון השתקה וחסימת פיות. אנחנו מוחים על חוסר המידתיות ומאמינים שבשום מקרה פסילה והשמדה של יצירת אמנות אינה לגיטימית.
"באווירה של הסתה ושנאה, של טשטוש גבולות מוחלט בין אמת לשקר, מוחמד בכרי משלם כבר שנים והיום במיוחד מחיר כבד מנשוא על סיפור שהיה חשוב לו לספר. מהו קולנוע דוקומנטרי אם לא האפשרות לספר סיפורים שלא תמיד קל לשמוע, להאיר פינות חשוכות ולעורר דיון ציבורי? מסתבר שבישראל של שנת 2021 דיון הוא מילה גסה והשתקה של קולות הפכה לגיטימית בחסות בית המשפט. זה עצוב וזה מפחיד, הפסיקה מטילה צל כבד על היצירה שלנו, על היכולת שלנו לספר סיפורים שחשוב לספר וההשלכות שלה עלולות להיות מרחיקות לכת. עמדנו בעבר ונמשיך לעמוד לצד יוצרים ויוצרים שחופש הביטוי שלהם נפגע, ללא קשר לנושא הסרט ולעמדות הפוליטיות של יוצריו".
מוחמד בכרימוחמד בכרי
מוחמד בכרי
(צילום: מוטי קמחי)
רם לוי, שסרטו העלילתי "חרבת חזעה" משנת 1978 כמעט ולא שודר בטלוויזיה החינוכית בגלל נושאו - גירוש תושבי כפר בדיוני על ידי חיילי צה"ל - התנגד להחלטה של בית המשפט אתמול (ב'). "השופטת טעתה, למה שקורה בסרט הזה אין קשר להפללה. העדתי במשפט בתור מומחה לקולנוע דוקומנטרי ובדקתי היטב את הטענות וראיתי שאין שחר לטענה הבסיסית. עצוב לי מאוד שזה קרה במדינת ישראל".
דרור מורה, במאי סרט הדוקו "שומרי הסף" (2012), שבו ראשי שב"כ סיפרו על פעולותיו והביעו דעתם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הגיב גם הוא להכרעה: "זה מפחיד אבל היות ולא צפיתי בסרט קשה לי להביע עמדה ספציפית על הנושא הזה. עצם זה שפוסלים סרט בצורה כזאת גורפת וצריך להחרים את ההעתקים, מה זה הדבר הזה? יש פה משהו שנראה ממקומות אחרים ולא ממדינת ישראל. אני לא חושב שיש סיבה לפסול סרט במדינת ישראל, אפשר לתבוע יוצר סרט אם הוא פוגע באנשים ומוציא את דיבתם, ויש אפשרות לפצות אנשים - עם זה אני מסכים. בארץ אפשר לראות היום סרטי תעמולה נאצים, לא שאני משווה. לפסול סרט בגלל פרופגנדה או שקר - זה פסול. אם יש בתוך הסרט עצמו פגיעה או שקר אז שהיוצר ישלם פיצויים. בדמוקרטיה המדרדרת שלנו אסור לפסול סרט".
מתוך הסרט "ג'נין ג'נין"מתוך הסרט "ג'נין ג'נין"
מתוך הסרט "ג'נין ג'נין"
(צילום מסך)
רחל לאה ג'ונס, מיוצרי הסרט "לאה צמל, עורכת דין" שהתקבל גם הוא בקריאות לחרם, מסרה: "אני מאוד מוטרדת כקולנוענית אבל גם כאזרחית - כי במקום שבו מחרימים סרטים יום אחד אולי גם יכבשו פלסטינים וייתכן שאפילו יגרשו חלק מהם מבתיהם ואדמותיהם ויתקעו אותם דורות על גבי דורות במחנות פליטים - וזאת מחשבה בלתי נסבלת באמת. עכשיו ברצינות, במקום לרדוף את בכרי ואת יצירתו על קוצו של קאט, מוטב היה פשוט להקשיב לכאב שעולה מסרטו ולהסתכל למציאות בעיניים. וגם אם השליח עשה שימוש ב-Poetic License (מונח שלא קיים בעברית וחבל), זאת לא סיבה שבית המשפט יבצע בסרט, קרי במסר, וידוא הריגה. זה נעשה לבכרי כי הוא יוצר ערבי, אבל בבוא העת זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו שמציב מראה".
בפסק הדין בתביעת הדיבה שנמסר אמש (יום ב'), קבע בית המשפט כי "נאסרת בזאת הפצתו והקרנתו של הסרט בישראל וניתן בזאת צו להחרמתם של כל עותקי הסרט בישראל". עם זאת, השופטת הליש סילש לא הוציאה צו שאוסר על הסרת הסרט מיוטיוב. כמו כן, היא הוסיפה בפסק הדין כי עולה מהראיות שבכרי מודע "באופן פוזיטיבי וממשי" כי חלק מהתיאורים והמצגים שמפורטים בסרט "אינם אמת".
בנובמבר 2016 הגיש התובע, סא"ל במיל' ניסים מגנאג'י, תביעת לשון הרע נגד הבמאי מוחמד בכרי. הוא תבע 2.6 מיליון שקלים בטענה לרשלנות ולשון הרע של בכרי כלפיו, בשל הסרט שביים והפיק. על פי התביעה, אחרי מבצע חומת מגן יצא בכרי למחנה הפליטים בג'נין עם צוות הסרטה, תיעד משם את אזורי המלחמה ויצר סרט כשהוא "מראיין" פלסטינים. נטען שהסרט הוא דוקומנטרי ועולות בו טענות על פשעי מלחמה ואכזריות נגד אזרחים.
על פי פסק הדין, השופטת סילש חייבה את בכרי לשלם למגנאג'י פיצויים בסך 175 אלף שקלים, וכן הוצאות משפט בסך 50 אלף שקלים.