לכאורה, התגובה להודאה של רשת 13, לפיה היא השתמשה ב-AI כדי "לשתול" קהל בגמר של "דה ווייס אולסטארס", צריכה להיות "חבל שהם לא יכולים לשתול גם צופים ב-AI": נתוני הרייטינג של המשדר היו כל כך חלשים - 4.9 אחוז בלבד באוכלוסייה היהודית - שה"אולסטארס" שיצאו ממנו צריכים בעיקר לחשוב על איזו תחפושת תהיה הכי פחות מגוחכת עבורם ב"הזמר במסכה", אם בכלל ירצו אותם שם. אלא שהצעד של רשת הוא לא רק מגוחך ומופרך - מלכתחילה הסיבה שבגללה היה קל כל כך להבחין שה"קהל" לא באמת נלהב מהביצוע של סטטיק - הוא גם מהווה תקדים רע מאוד.
קהל ה-AI מתוך גמר "דה וויס אולסטארס"
(צילום מסך: רשת 13)
לאורך 100 שנות טלוויזיה, השימוש בקהל חי נמצא בלב חוויית הצפייה. הידיעה של הצופים והצופות בבית שהאנשים בקהל אמיתיים ולכן התגובות שלהם אותנטיות, היא חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים שהם מפתחים עם התוכן המשודר. לכן כולנו מכירים את דמות המפיק שמעודד את הקהל להיות מעורב - לצחוק, למחוא כפיים, לעשות "אוווווו" כשמשהו מרגש מתרחש מולם: זה לא רק כדי לרומם את מצב הרוח באולפן עצמו - עניין מהותי כשלעצמו - אלא גם כדי להמריץ את ההמונים שלא יכולים להיות שם כשזה קורה.
השתלת קהל ב-AI, ועוד מבלי להצהיר על כך, לא רק גורסת את הקסם לרסיסים: היא מעוותת לגמרי את התרומה הכבירה של האנושיות להנאה מבידור עשוי היטב. הרי למה מלכתחילה הלכו ברשת – והשאלה באיזה דרג התקבלה ההחלטה ראויה לבדיקה – על מהלך כה ביזארי? "כדי שלא ייראה מוזר". ולמה היעדרו של קהל אמיתי "ייראה מוזר" אם זאת הופעה בטלוויזיה? כי כדי שההופעה תהיה מרוממת - אפילו עם פלייבק שזאת באסה מסוג דומה אך הרבה פחות מרחיק לכת – היא חייבת את הממד האנושי. בלעדיה היא אשליה חמורה יותר מזאת שהטלוויזיה (ובפרט הריאליטי) רגילה להעניק.
מתוך "דה וויס אולסטארס"
(צילום מסך)
אלא שכדי לפתור את הדילמה, השתמשו ב"דה ווייס" בפטנט שלא רק שהוא לא אנושי: הוא בז לאנושיות. פייק בני ובנות אדם שעושים עצמם נהנים מתוקף פקודת הפרומפט זאת השפלה, בעיקר של ההתרגשות המשכרת שמוזיקה מעניקה לאנשים בשר ודם. בהקשר הזה, אגב, לא ברור איך סטטיק עצמו לא נעלב עד עמקי נשמתו מההרפתקה המפוקפקת: למה שאמן פופולרי כמוהו יסכים לקבל מחיאות הכפיים מתוצרת המעריצים השרופים שלו - מחסני הדאטה.
מן הסתם, כשם שדילמות AI נפוצות בתחומים הרבה יותר קריטיים (ביטחון, רפואה, כלכלה, אקדמיה וכו') כך הן כבר עתה מרכיב דרמטי מעבודת הטלוויזיה, בין אם זו הסוגה העילית של חדשות ודוקו ועד לז'אנרים המוניים של ריאליטי וטראש. כמובן שגם אין מוצר ללא מניפולציה כלשהי, מתהליך הבנייה של דמות נבל ב"הישרדות" ועד לבימוי סיטואציות בכתבות תחקיר. אבל העיקרון המרכזי לא משתנה: קדמה ויעילות – אחלה. זיוף ודה-הומניזציה - לא. דווקא משום שהטכנולוגיה עדיין בשלבים שאפשר להבחין בתפרים הגסים, אפשר וצריך להציב גבולות של אתיקה וטעם טוב. "דה ווייס" ורשת עברו אותם.
