לפני 17 שנים הפך סרטו של טוד פיליפס, "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", להצלחה מסחררת. העלילה עסקה בחבורת גברים שיוצאת לבילוי פרוע שבו משוחרר כל רסן. מי שהיו חתומים על התסריט הם הצמד הקבוע ג'ון לוקאס וסקוט מור, שמאז 2013 החלו גם לביים יחד, ובין ארבעת הסרטים שהם ביימו נמצאים שניים בסדרת "אמהות רעות" (2016 ו-2017). מילה קוניס, קריסטן בל וקתרין האן מגלמות אמהות עם בעיות (אישה שבעלה בוגד בה, קשיי אם חד-הורית, ואישה שבעלה לא עוזר לה עם הילדים). המסר של הסרטים היה שעם התנהגות קצת פחות מרוסנת, נכונות להתפדח פה ושם, ולא מעט אחווה נשית-אמהית, תושג מידה של חופש והנאה שהייתה חסרה בחיי הגיבורות.
מה קורה כשלוקאס ומור משלבים את "בדרך לחתונה" ו"אמהות רעות"? לוקחים את ההתנהגות הגברית הפרועה, ומחברים אותה לנשים לא צעירות שמנסות להתאוורר מהשגרה המדכדכת של חייהן? התשובה היא "ספא וויקנד" (Spa Weekend), קומדיה שמיועדת לקהל בשכבת הגיל של הגיבורות (שלהי שנות ה-40 תחילת ה-50), ושנראית מותאמת לערב צחוקים עם כמה חברות. בעיקר אם לפני הסרט עוצרים ללגום קוקטייל או שניים, ועדיף שלושה. אלכוהול יכול לסייע להפוך את הצפייה לסלחנית יותר כלפי הבדיחות שלא עובדות. למעט הקונסטלציה הספציפית של גיל, מגדר, סיטואציה חברתית ומיסוך תודעתי, נראה שיהיה קצת יותר קשה להצדיק את הצפייה.
הפתיחה משתמשת באלבום תמונות כדי להציג סקירה של הגיבורות וחברותן רבת שנים. סממני האופי של כל אחת ברורים כבר מילדותן, ובהתאם למתכונת השטחית של עיצוב הדמויות אף אחת מהן לא תשתנה בעשורים הבאים. אנו פוגשים את ג'יין (לזלי מאן) עורכת דין גרושה, כשלגרוש אין שום זכר בסרט. היא מקצוענית ומשקיענית, אבל בין העבודה, לילד, לאבא עם בעיות בריאותיות (שניהם מוזכרים אך לא נראים) אין לה "פנאי לעצמה". בגמר משפט שבו היא ייצגה בהצלחה את הלקוח שלה, עורך הדין נאה מנסה להזמין אותה דייט. ביומן של ג'יין אין זמן פנוי שלושה חודשים קדימה.
השניה היא קוקו הדעתנית (מישל בוטו, יוצרת הסדרה "הישרדותה של העבה ביותר") שלאחרונה התגרשה מבעלה רוג'ר (דומיניק אונה-אריקי). הטמפרמנט של "אישה כועסת" לא רק הרס את נישואיה, אלא ממשיך להיות נוכח ביחסיה עם הגרוש. היא בעיקר זועמת על כך שיש לו חברה חדשה שמבוגרת ממנו בכמה שנים. דחקות גילניות נזרקות מול פניה של החברה – מבלי שהתסריטאים-במאים טרחו לכתוב לדמות המושפלת מענה.
השלישית היא סופי (אנה פאריס), שגם לה ילד ובעל, לפחות כך אנו אמורים להבין. אנחנו לא רואים אותם ולא יודעים עליהם דבר. הבעיה האמיתית שלה היא לא מה שיש בבית אלא מה שיש במקום העבודה: התינוק המגודל שהוא הבוס שלה. שילוב רעיל בין ציפיות לא מציאותיות, נדנוד מתמיד, והתבכיינויות פתטיות.
אחרונה, ובעייתית מכולן, היא מל (איילה פישר). יש לה אנרגיות מאניות, אפס פילטרים והתעלמות מוחלטת מנורמות חברתיות וחוקיות בסיסיות. היא מסתובבת בכל מיני מקומות, ומתעסקת בכל מיני דברים, שאף אחת מהחברות לא באמת יודעת או מבינה. היא החברה שהבנות היותר שפויות הרחיקו באופן כמעט מוחלט מחייהן. התפקיד שלה בחבורה הוא להיות המקבילה לדמות של אלן (זאק גאליפנאקיס) ב"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס".
הרישול מאפיין את כל הסרט. מתוך "ספא וויקנד"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי)
יום ההולדת של ג'יין מתקרב. קוקו וסופי משכנעות אותה לצאת מהשגרה לכמה ימים בריזורט יוקרתי שמשקיף לאוקיינוס. מקום של חלוקים לבנים, שמפניה בכוסות גבוהות, יוגה עם עזים ננסיות, אמבטיות בוץ שמרככות את העור, וטיפולים קבוצתיים פסבדו-רוחניים-תרפויטיים. כדי שיהיה צ'אנס להירגע הן מסכמות מראש שמל לא תוזמן. ואכן הכל נראה מושלם. החדר המשותף שלהן רחב ידיים. מרפסת פתוחה לרווחה משקיפה לחוף הים שנמצא במרחק מטרים ספורים מהחדר (חוף הים יוותר במפגיע לא מנוצל בסרט). למרות שהריזורט ממוקם בחוף המערבי של ארה"ב כל שאר הדמויות (שאינן הגיבורות) מדברות במבטא אוסטרלי (הסרט צולם בקווינסלנד אוסטרליה). זוהי דוגמא לסוג הרישול שמאפיין את הסרט לכל אורכו.
זמן קצר לאחר הגעתן מתגלה שסופי נשברה והזמינה את מל להצטרף. מהרגע שבו היא מופיעה בריזורט, להפתעתן של ג'יין וקוקו, האנרגיה משתנה. מלבד טמפרמנט של טורנדו, ובגדים בצבעים שניתן לראות מהחלל, יש במזוודות שהיא פורקת גם מכונת גדולה למרגריטות קפואות, כדור דיסקו, ואוסף דילדואים בשלל צורות וגוונים. זו כבר לא תהיה חופשה של חלוקים לבנים ואלכוהול מעודן. בזכות נוכחותה של מל ייווצרו מצבים קיצוניים כמו חילופי מהלומות בין הבנות בלובי המהודר של הריזורט (באופן מוזר, לנוכחים האחרים בלובי זה לא מפריע במיוחד). ישנם דברים שיקרו עם העיזים ביוגה, יש מרדף קלנועיות פרוע בשטח הריזורט, ואפילו חשפנים שיוזמנו למסיבה פרועה הכוללת הסנפת קוק מגוף שרירי. בצד של הריזורט, הדמות שמאיימת על הבנות הפרועות, היא המנהלת קפוצת הישבן שאנטי (אריקה היינץ) שנראית ומתנהגת כמו אדם שגר בתוך קטלוג הלייפסטייל של חברת Goop (של גווינית' פאלטרו).
הבעיה מתגלה בשלב האקספוזיציה. מתוך "ספא וויקנד"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי)
"ספא וויקנד" לא רוצה רק להיות "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס". יש גם את הצד השני של מסר בדבר החברות והאחווה הנשית. בנוסחה העלילתית הוגדרה "הבעיה" של הגיבורות בשלב האקספוזיציה. הנוכחות של מל מייצרת כאוס מחולל משבר, אבל הניעור של חיי החברות גם יעניק להן הזדמנות לעשות שיפט קונסטרוקטיבי מאופן ההתנהגות הרגיל שלהן.
כך ג'יין תמצא את עצמה נכנסת למערכת יחסים עם מורה יוגה צעיר (אדם דמוס), שנראה כאילו נוצר לפי מפרט החלומות של אישה לא מסופקת בגיל העמידה. חתיך שרירי עם שיער בלונדיני ארוך, חייכן וסבלני מול חוסר הביטחון של ג'יין, בשלן ברמת שף, מבצע מסאז' כף-יד מחולל הנאה אורגזמית. הבחישה של מל תיתן לקוקו הזדמנות ליצור קשר מחודש עם רוג'ר, ולסופי הזדמנות לענות בטלפון לבוס שלה בדרך שתשים אותו במקומו.
קשה לי לומר שהבדיחות ממש הצחיקו. הרצון להצחיק מאוד מורגש, אבל זה לא מה שהופך סרט למצחיק. רגעים שבהן דמויות מגיבות למשהו שקרה במשפטים כמו "זה היה קריפי" או "זה היה משוגע!" רק מדגישים את הצורך למסגר עבור הצופים את הקרחנה. אלו משפטים מיותרים בקומדיה פרועה שעובדת וכאן, כנראה, שיש בהם צורך.
