קומדיית הפעולה "סתם אחד" (2021) התבססה על גימיק פשוט: השחקן-קומיקאי האהוב בוב אודנקירק, המזוהה עם דמותו הנכלולית של סול גודמן (ג'ימי מק'גיל) ב"שובר שורות" וב"סמוך על סול", משתנה במהלך הסרט מסמרטוט למכונת לחימה. כשפגשנו את האץ' מנסל (אודנקירק) בתחילת "סתם אחד" הוא היה אדם כבוי למדי. מונטאז' הפתיחה הציג אותו ככלוא במחזוריות מדכאת של בית ועבודה. עם בן מתבגר בשם בריידי (גייג' מונרו), ילדה בשם סמי (פייזלי קדוארת') ואשתו בקה (קוני נילסן) שנדמה ששכחה מתי הייתה הפעם האחרונה שחשקה בבעלה.
"סתם אחד 2" – טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיימנט)
משב רוח ברמץ חיי הגיבור מעורר אותם ללהבה גדולה. החזרת צמיד שזוג שודדים חובבנים גנבו מסמי, מוביל לעימות עם כנופיית בריונים באוטובוס, ומשם מתפתח במהירות לעימות עם גנגסטר רוסי חסר רסן. על התסריט היה חתום דרק קולסטד, התסריטאי של "ג'ון וויק", עוד סרט שנבנה על תהליך אסקלציה עם היגיון של סרט מצויר. "סתם אחד" סיפק בידור אלים, נטול ניסיון להתכחש למופרכותו הקומית. "סט הכישורים המיוחד" של האץ' נובע מחייו הקודמים כמתנקש עילית עבור שירותי הביטחון האמריקאיים. בשורש כף היד יש לו קעקוע של קלפי 7 ו-2, המרמז על עברו ויכולתו הייחודית לנצח גם עם קלפים חלשים במיוחד. לא מעט מההומור היה בנוי על חוסר הסבירות של אדם בעל מראה לא מאיים שמכריע מתנקשים רבים, בעודו סופג פגיעות שהיו מנטרלות גם את הגבר החסון ביותר.
"סתם אחד" שמר על איפוק בהשוואה למיתולוגיות המנופחות שעוצבו עבור סרטי "ג'ון וויק". אין כאן עולם סתר של מחסלים, מלון קונטיננטל, מטבעות זהב וטקסים מסתוריים. ובכל זאת יש להאץ' מערכת תמיכה שנובעת מעולם הצללים של ימים עברו: אבא פנסיונר בשם דיוויד (כריסטופר לויד) שכוחו עדיין מאוד במותניו, ואח כהה-עור בשם הארי עם חיבה לאומנויות לחימה אסייתיות (כמו ל-RZA שמגלם אותו). שניהם מסייעים לאותו קלארק קנט רופס בגיל העמידה לחזור ולהיות גיבור-על שלו נזקקת משפחתו. "סתם אחד" לא היה סרט משמעותי או חדשני, אבל הוא סיפק בידור מטופש בדרך שאינה מעליבה את האינטליגנציה של הצופים.
ל"סתם אחד 2" (Nobody 2) אין את יתרון ההפתעה של הסרט הראשון – לא את הגילוי ההדרגתי של היכולות, ולא את האסקלציה האלימה. יתכן שזו הסיבה שבגללה הסרט השני חסר את המיקוד של הראשון, וכולל מספר קווים עלילתיים שלא מתגמלים באותה מידה. בכך מוחלש הנכס העיקרי של הסדרה – ההומור השקט של האץ' בגילומו של אודנקירק. ואולי זה השחקן עצמו שעושה רושם שהוא קצת פחות בעניין מכפי שהיה בסרט הראשון.
התסריטאי קולסטד חוזר לסרט ההמשך יחד עם ארון רובין (שלו רקורד כתיבת פרקים לסדרה הטלוויזיה "ג'ק ראיין"). הבימאי של הסרט הראשון (איליה נאישולר) הוחלף בבמאי האינדונזי טימו טיהג'נטו בסרטו דובר האנגלית הראשון. טיהג'נטו מגיע עם רקורד של סרטי אימה, אימה-אקשן, ואקשן קומי (האחרונים שבהם "The Big 4" ו"The Shadow Strays", בוימו עבור נטפליקס). הפעם הבימוי, כמו התסריט, פחות מדויק ונוטה יותר לגודש שלא תמיד עובד לטובת הסרט. דווקא בסרט שתנאי הפתיחה שלו אינם מציאותיים, לא כדאי היה לוותר על העידון (היחסי). לפחות לא במקרה הנוכחי.
ישנם כמה אלמנטים ש"סתם אחד 2" משחזר בהקפדה יתרה מהסרט הראשון. האורך שאינו חורג מ-90 דקות (למרות שהוא מרגיש ארוך יותר), וכמה מעמדים זכורים כמו החקירה בתחנת המשטרה בשוך המהומה, ומונטאז' הפתיחה המחזורי המתפקד כאקספוזיציה. הפעם הפתיחה שמה את הדגש דווקא על בקה שמרגישה שהאץ', שנשלח לרצף משימות אלימות, לא ממלא את חובותיו כאב וכבעל. היא כפסע מהרמת ידיים בכל הנוגע לחיי הנישואים, אבל האץ' שחש בכך מנסה לארגן חופשה משפחתית. מרגישה שהאץ' לא נמצא עם המשפחה, לא בבקרים ולא בערבים, בגלל המשימות האלימות שאליהן הוא נשלח. גם בהמשך תפקידה של בקה יורחב ביחס לסרט הקודם. מסתבר שהיא לא הייתה מאז ומתמיד סוכנת נדל"ן, אלא מי שההכרות המוקדמת שלה עם האץ' הייתה על רקע מקצועי משותף.
את הטריילר של "סתם אחד 2" מלווה השיר Holiday Road של לינדסי באקינגהם, שיר המזוהה עם הפסקול של הסרט "נסיעה נעימה, המפתחות בפנים" (התרגום של National Lampoon's Vacation). קומדיה חביבה של הרולד ראמיס מ-1983, שבה משפחת גריסוולד, בראשותו של אבי המשפחה קלארק (צ'בי צ'ייס) יוצאת לחופשה משפחתית שהופכת לאוסף תקלות ושיבושים, אבל באחריתה גם לסוג של חוויה מגבשת. השיר זורק את הצופים הרלוונטיים לתקופה, לטון הקומי, ולמסגרת העלילתית שבה משפחת מנסל תעבור חוויה דומה אבל הרבה (הרבה) יותר אלימה.
היעד הנבחר נקרא פלמרוויל (הסרט צולם בקיץ בוויניפג בקנדה) שבו נמצא "פארק המים העתיק ביותר באמריקה". זיכרון ילדות של החופשה היחידה שאליה לקח הסבא דיוויד את האץ' ואת אחיו הארי, ועכשיו אולי המקום שבו יהיו למשפחתו של האץ' זיכרונות משל עצמה. בהתחשב בהיות הסבא איש של השירותים החשאיים ובקיא במלאכת החיסול, אולי המקום הזה היה פחות תמים מכפי שהאץ' זוכר.
בפלמרוויל יש שילוב בין אתר תיירותי מיושן ומוזנח ואוכלוסייה מקומית מפוקפקת. עימות בארקייד בין הנער בריידי ונער מקומי שיש לו אבא מקושר, כאפה קטנה בראש של הבת סאמי מידיו של איש אבטחה, והפיוז של האץ' ניצת. החופשה המשפחתית מדרדרת לעימותים שהולכים וגדלים. בהתחלה זה מול שריף מקומי מושחת בגילומו של קולין הנקס (בנו של תום). יש מידה של שעשעו מטא-קולנועי בפנים הדומות לאלו של אביו כשהוא מגלם דמות סדיסטית ובזויה. אך הבעיה האמיתית אינה השריף אלא מי שמעליו. העיירה היא נקודת מפתח בציר הברחה, ובראש הפירמידה הרקובה נמצאת גנגסטרית פסיכופתית בשם לנדינה (שרון סטון). דמות זו, ושתי העוזרות האלימות שלה, הן עליית מדרגה ברמת המופרכות ביחס לסרט הקודם. ההגזמה אולי גדלה אך המהלך העלילתי בכללותו נטול כל הפתעות. הנוסחה של הסרט הקודם מבוצעת באופן פחות מוצלח.
רוב הצופים שחיבבו את "סתם אחד" יחושו בירידת האיכות בחלק השני. מצד שני לא מדובר על פער של ארץ ושמיים. כך שאם ממש נהניתם מהקודם, שווה להציץ גם בנוכחי, גם אם לא בהכרח בבית הקולנוע.
