מה אם הייתם נתקעים על אי בודד עם האדם הכי פחות חביב עליכם בעולם? לאו דווקא אויב מיתולוגי, או האקס של החברה שלכם, הגרוש שלכן, הבריון הכיתתי - אלא סתם מישהו שאתם לא סובלים בעבודה; מישהו שמדבר כשהוא אוכל, עם קול מעצבן, ושאריות סנדוויץ' הטונה שטרף זולגות לו מהשפה אל הלחי כשהוא פונה אליכם.
"הצילו" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
את הסיטואציה הזו המחיזו לסרט הוליוודי שלם, שהוא סרט הישרדות באי בודד בשילוב של קומדיית אימה. הסיפור, בקצרה: לינדה (רייצ'ל מקאדמס, תחת הר של איפור שנועד לכער אותה קצת, עם פלולות בצד - בהצלחה עם זה) היא העובדת החנונית והמגושמת בחברה שלא כל כך ברור מה היא עושה. אף אחד במשרד לא מחבב אותה, ובמיוחד לא מחבב אותה הבוס החדש, החתיך והדוחה (דילן אובריין) שירש את העסק מאביו. הוא מקדם את החברים שלו לתפקידי הסמנכ"ל שהובטחו לה, שואף להיפטר ממנה, אבל משתכנע לתת לה צ'אנס קטן נוסף. היא מצטרפת לנסיעה לתאילנד כדי להציג פרויקט, אבל המטוס שלהם מתרסק על אי בודד - ואתם מכירים את הפורמט.
התסריטאים דמיאן שאנון ומארק סוויפט ("פרדי נגד ג'ייסון" והחידוש ל"יום שישי ה-13") מספרים לנו שהגיבורה היא צופה אובססיבית בתוכניות "הישרדות" - כמה נוח - ולכן ברור שכאשר הצמד של הבוס והעובדת הנרצעת יתרסק לאי, יתהפכו היוצרות: היא מלכת הג'ונגל, מלאה ביכולות כמעט על-טבעיות להקים מחסה ולהצית אש שלמדה מתוכניות שאין להן שום ערך בעולם המודרני, והוא תקוע, מסכן ותלוי בה. אבל "הצילו" לא מאוד מעניין בגלל הקונספט הדי פשוט ו"כותב את עצמו" שלו, או הדמויות השטוחות שלעיתים נראות כאילו נשלפו מסרט מצויר, אלא בגלל הבמאי סם ריימי.
ריימי, 66, למי שלא מכיר, היה אי שם בעבר הרחוק נושא בשורת ז'אנר ה"אימה המגעילה", המוקצנת, זו עם שפריצים של דם והפרשות בכל כיוון, בסרטים שרואים שיכורים בהקרנות חצות. ה-Claim To Fame שלו הוא כמובן טרילוגיית ה-Evil Dead ("מוות אכזרי" בעברית, למרות שספק אם מישהו מתייחס אליה בשם הזה) מהאייטיז והניינטיז. ההומור הקומיקסי והאלים שלו צץ בלא מעט קולנוע מעולה מהתקופה - כמו בסרטי האחים כהן (הוא כתב איתם את "הקפיצה הגדולה" הענק והופיע בתפקידי אורח בכמה מסרטיהם, הם כתבו איתו את סרטו השני והלא מוכר מספיק Crimewave). הוא גם תרם לגילוי ליאונרדו דיקפריו במערבון המטורלל "המהירים והמתים", וגם אחראי לטעמי ליצירת מופת אחת, סרט הפשע הניינטיזי, המושלג והמרוסן-יחסית "תוכנית פשוטה", שצץ אגב בלי סוף בערוצי הסרטים של yes. הוא מעולם לא באמת הפך לשם מוכר בכל בית, אבל לקהל הרחב הוא מוכר אם בכלל כבמאי של טרילוגיית "ספיידרמן" - זו המקורית, עם טובי מגווייר.
כמו תמיד, עם ההצלחה הגדולה בהוליווד - שהפקידה בידיו את אחד הפרנצ'ייזים היוקרתיים שלה - באה גם הנפילה והכישלון. שני סרטי "ספיידרמן" הראשונים היו שוברי-קופות היסטריים שהכניסו מאות מיליונים, וריימי גם אחראי לאימאג' הכל כך חקוק בתולדות הקולנוע של קירסטן דאנסט מנשקת את ספיידרמן הפוך. אבל ריימי גם קצת מכר את עצמו. בסרטי "ספיידרמן" - וזו לא החלטה גרועה לכשעצמה - נותר קצת מההומור השחור שלו, אבל שום דבר בעוצמות ובאינטנסיביות של הקולנוע שגרם להוליווד לשכור את שירותיו. ואחרי שניים מצליחים, הגיע החלק השלישי והכושל בטרילוגיה (זה עם ונום, בגרסת טופר גרייס, שהיה שנוא על המעריצים, וסצנת הריקוד של ספיידי השנואה לא פחות), ולמרות שהסרט הרבה פחות גרוע ממה שעשו ממנו, רגע אחרי יציאתו ב-2007, נגמרה הקריירה של טובי מגווייר ונפגעה הקריירה של ריימי. הוא פוטר מהסדרה באופן משפיל, המשיך לקבל פרויקטים גדולים שלא פגעו (מישהו זוכר את הפריקוול שלו ל"הקוסם מארץ עוץ" עם ג'יימס פרנקו? החבר'ה של "מרשעת" מסרבים לקבל את השיחה), לא קיבל את ההזדמנות לביים את סרטי "ההוביט" למרות שממש רצה, ונשכר על ידי מארוול לביים את "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". אבל למרות כמה סצנות של מיתות מצחיקות, ריימי היה שם בעיקר כבמאי להשכיר. מבשר ז'אנר הקומיקס בשנות ה-2000 הרגיש לפתע לא רלוונטי.
4 צפייה בגלריה
אם בסרט הזה אין את טובי מגווייר רוקד, אשרינו. מתוך "הצילו"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
מה שמביא אותנו ל"הצילו" - שמתויג בכל מקום כסרט הקאמבק של ריימי. מצד אחד, זה משמח מאוד רק מעצם זה שאף אחד כמעט לא עושה סרטים כאלה יותר: קולנוע הוליוודי שלא מבוסס על שום מותג קודם, רק על רעיון, שחקנים ובמאי עם סגנון מובהק. וכשמדובר בז'אנר האימה, ז'אנר שכן מרוויח בקופות אבל לרוב רק אם הוא סופר-זול, משמח לראות את הוליווד מפנקת את אחד מיוצריה הוותיקים בתקציב מכובד, בסרט שלא חושש מהגעלות ודם גם בלב המיינסטרים וגם לא מדמויות שהן תכלס אנשים בלתי-נסבלים, עם אחת הכוכבות שהכי לא תצפו למצוא בסרט מהסוג הזה (למרות שמקאדמס, נזכיר, היא לא רק כוכבת קומדיות רומנטיות אלא קודם כל רג'ינה ג'ורג' המרשעת מ"נערות רעות", אולי הקומדיה השחורה הכי טובה שיצאה מהוליווד מתחילת המילניום). מצד שני, "הצילו" הוא גם סרט של "כמעט": הוא אף פעם לא מסובב את חוגת הקיצוניות שלו ל-11 מתוך 10 כמתבקש מתת-הז'אנר, שמטבעו נועד לזעזע אותנו. הוא לעולם לא נהיה "פאקד אפ" ברמה שמישהו ייזכר בסצנה ממנו ויגיד "זה הדבר הכי מופרע שראיתי". וחבל.
אבל כן יש לו כוונות, ויומרות: בבסיס, "הצילו" הוא סרט על אנשים שלועסים עם פה פתוח. זו לא בדיחה. כמויות עצומות של סצנות ובדיחות עוסקות בטכניקה ובמימיקה של איך אוכל עובר לנו בין השיניים וזולג פנימה והחוצה. וגם ריר, וקיא, ושאר דברים - והאמת שגם למי שלא חובב הז'אנר זה די מצחיק. טוב, זה חייב להצחיק, כי "הצילו" תמיד נמצא על הקו שבין להיות הדבר האמיתי לפארודיה. למעשה, למרות שהסרט שטותי במכוון, הבעיה היא שהחלק "הרציני" שלו כל כך מטופש וקריקטורי שלא באמת אכפת לך משום דבר - ובסוף מהדמות הראשית לפחות כדאי שיהיה לנו אכפת. כמה דוגמאות לא חשובות: הבוס הדוש וחבריו המרושעים הם גברים רעילים גנריים שמשחקים גולף ביחד ומדברים על מדשאות וחבטות כל הזמן, כאילו אנחנו בסרט שמתרחש בוול-סטריט באייטיז. הם משפילים את החנונית כאילו זו סצנה בסדרת תיכון מיושנת. ואילו היא חיה לבד עם… תוכי, וכך מדברת לעצמה. וסליחה, מי צופה היום ב"הישרדות"? המהלכים העלילתיים של הסרט הזה באמת נשלפו ממדריך תסריטאות בן 20 שנה וצפונה.
4 צפייה בגלריה
שומע? מסתבר שפסלון החסינות נמצא בתוך חזיר בר רצחני. לך תביא. מתוך "הצילו"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
גם מקאדמס, שבעיקרון כל מפגש איתה גורם לרצות להגיד "כפרה עליה" כי יש לה טעם מצוין, לא לגמרי עוברת כאן כחנונית הדחויה. סליחה, אתם לא לוקחים את אחת הנשים היפות בעולם, שמים עליה שמלה דודתית וליפסטיק בשיניים, ואז בסצנה הראשונה מראים שני עובדים מכוערים בחברה שממש אבל ממש מתחמקים מלהזמין אותה לקריוקי כי "איזו דוחה היא" - ולצפות שזה יעבוד. היא רייצ'ל מקאדמס. את מה שאין לסרט בריאליזם מסוג כלשהו מפצה בשובבות. הייתי רוצה שובבות גדולה יותר, אבל זה מה יש.
מה שנותר הוא סרט מאוד נחמד, שגם מנהל דיאלוג משעשע מאוד עם כמה סרטי "שורדים על אי בודד" קודמים. בעיקר עם "סחף חושים" האיטלקי, החושני והקאלטי מ-1974 של לינה ורטמולר, על זוג באי בודד של עשירה/עני שהיוצרות ביניהם מתהפכות (היה גם חידוש מזעזע עם מדונה). כאן כמובן בשם הפמיניזם הפכו את היוצרות, כלומר האישה היא החזקה והגבר הוא החלשלוש, וגם הורידו את סף החרמנות למינוס 10, כי זה בכל זאת מדובר בסרט הוליוודי. ילדים עלולים לראות את זה, ולגמרי סבבה לאולפנים שייחשפו לחזיר בר רצחני. אבל סקס על האי בין שני אנשים בוגרים? פויה! ויש שם קצת בדיחות על "הלגונה הכחולה" עם ברוק שילדס, והסוף של הסרט הוא כבר פלגיאט ופשוט מעתיק אחד לאחד את הסוף של אחד הסרטים המוערכים בקולנוע העולמי בשנים האחרונות שזכה בפסטיבל קאן ואף פתח לפני כמה שנים את פסטיבל ירושלים. אני לא אומר את השם, כי למי שראה זה כבר לחשוף את הטוויסט ולעשות ספוילר.
אז התוצאה היא בהחלט סרט הוליוודי חביב, שנשען על סרטים טובים יותר ומהנה כל עוד הוא נמשך. ורק טרוניה אחת נוספת יש לי. "סרט הקאמבק של סם ריימי"? היה לו בעצם אחד כזה כבר. קראו לו "קחי אותי לגיהנום" מ-2009, רגע אחרי שריימי עבר תופת ב"ספיידרמן". גם הוא עסק, באופן שובב וקיצוני יחסית להוליווד, באישה אמריקאית יפה ומלאכית לכאורה שעוברת שבעה מדורי סבל, עם אנשים שמקיאים עליה פיזית וטונות של הומור שחור. אז הוא היה טוב יותר, אבל "הצילו" גם חמוד.
