לאה נאור מתרפקת על עץ הברוש, גיבור השיר "מקהלה עליזה", שצמח בפינת חצר הצריף שבו נולדה ברחוב העצמאות 51 בהרצליה ואכלס אלפי ציפורים נודדות. כשכולם הלכו לבית הספר, הילדה לאה'לה הייתה יוצאת לדשא ומתבוננת בהן. "לאט לאט הבאתי מגדיר ציפורים ומשקפת, והתחלתי להכיר אותן. כתבתי המון שירים על ציפורים", היא אומרת. "יום אחד קיבלתי מכתב מנורית הירש, ששאלה אותי אם יש לי שיר בשבילה, אז הבאתי לה את השיר 'מקהלה עליזה'. את חוה אלברשטיין, ששרה את השיר, הכרתי דרך נחצ'ה (נחום היימן, י"ב) שטיפח אותה. הוא אמר לי 'את רואה את הבחורה הזאת עם המשקפיים? פעם היא תהיה הזמרת הכי טובה בארץ', והוא ידע מה הוא אומר. לשיר יש היום יותר ממאה ביצועים".
הילדה הסקרנית ההיא, שכתבה רבים משירי הילדים הנפלאים שנולדו כאן, כבר בת 91, וגם הברוש ההוא, שעדיין עומד זקוף ומארח ציפורים, כבר כמעט נושק לגילה. בסוף השבוע האחרון זכתה נאור לפתוח תערוכה חדשה של התאגדות המאיירים, "איור נאור", בהובלתו של יודי מרטון, יוזמה של רונית וינטרוב, סגנית ראש עיריית רעננה. התערוכה שנפתחה בגלריה בבית יד לבנים בעיר, מציגה איורים חדשים ויפים שנוצרו בהשראת שירי הילדים האהובים שלה, כשנאור העניקה לה גם שני שירים חדשים.
נאור, תושבת הרצליה שנשואה להיסטוריון ד"ר מוטי נאור (בעבר מפקד גלי צה"ל), אמא לשלושה - נטע, אמיר ויעל, סבתא לתשעה נכדים וסבתא רבתא לנין אחד - אחראית לילדות של רבים מאיתנו. תזרקו כמעט כל שם של שיר, ותגלו שהיא חתומה עליו. היא פרסמה ספרי סיפורת, שירה ומחזות לילדים ולנוער כמו "זרעים של מסטיק", כתבה תסריטים לתוכניות טלוויזיה לילדים ("חג לי", "קרוסלה" ו"סיפורים מהכיס"), והשתתפה בכתיבה לתוכניות "פרפר נחמד", "רגע עם דודלי", "בבית של פיסטוק", "מה פתאום?", "שלוש ארבע חמש וחצי". כמו כן, היא תרגמה ספרי ילדים רבים, בהם סדרה של 35 מספריו של דוקטור סוס.
"מקהלה עליזה", מתוך התערוכה "איור נאור"
(איור: הילה דאבי)
השיר "בואי אימא" ששרה אסנת פז - ושנאור כתבה את המילים שלו ללחן של המלחין היהודי-רוסי אדוארד קולמנובסקי ב-1968 - הפך מאז 7 באוקטובר להמנון של "משמרת 101", מחאת אימהות החטופים, ששרו אותו, מדי שבוע מול הכנסת בירושלים, כשעיניהן דומעות והן מייחלות לשובם של הילדים שלהן.
"יום אחד התקשרה אלי אסנת פז ואמרה שיש לה מנגינה עממית רוסית, אבל אין לה מילים בעברית", מספרת נאור. "איך שהיא שרה לי בטלפון, כתבתי את המילים. כתבתי את זה כשיר שובב, ורק אחרי שראיתי מה יצא לי, הבנתי שיש בו גם עצב שלא התכוונתי אליו. בזמנו באמת חשבתי שאני לא יכולה לכתוב שירים עצובים.
"פגשתי פעם את רחל שפירא. סיכמנו בינינו שאני לא הצלחתי לכתוב שירים עצובים, והיא לא כל כך הצליחה לכתוב שירים שמחים. בא 'בואי אמא' והרג אותי. כשכתבתי את זה אמרתי לילדים שלי שזה שיר ילדים נחמד על ילד שלא רוצה לישון והאמא מפתה אותו בכל מיני דרכים להירדם. חשבתי שלא ישימו לב לשורה הראשונה, שאומרת, 'כל האור מזמן הלך לו'".
לאה נאור בצעירותה
(צילום: באדיבות המשפחה)
איך הגיבו הילדים לשיר הזה?
"בצעירותי הייתי נוסעות לפגישות עם ילדים, ואחרי אחת הפגישות רצה אחריי ילדה קטנה, ואמרה לי, 'לאה, השיר שלך 'בואי אמא' יותר מדי עצוב לי, ואני כמעט בכיתי'. כשהיא אמרה לי את זה, גם אני כמעט בכיתי כי ראיתי שלא הצלחתי להסתיר את העצב שיש בו. הוא כבר לעולם לא יהיה שיר ילדים. כמה טעיתי שאמרתי לרחל שאני לא יכולה לכתוב שירים עצובים.
"גם 'שיר הרעים', שכתבתי על חברים שלנו מקיבוץ נחל עוז שנהרגו, הוא שיר עצוב, אבל הרוב הגדול של שירי הילדים שלי אופטימי. בתרגומים יש לי שירים עצובים, כמו 'מרקו' וגם ב'חיוכים', שאומר, 'אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו'. לפעמים כשאת כותבת את לא מבינה מאיפה זה בא לך".
איך באמת נכתב "בואי אמא"?
"כשאסנת פז השמיעה לי את השיר, לא הבנתי אף מילה ממנו, רק את המילה 'מאמא', אז התחברתי אליה. כשכתבתי אותו נזכרתי בילד שהיה שכן שלנו בתל אביב אחרי שעזבנו את הקיבוץ. כשסיפרתי לו שאנחנו עוברים דירה, הוא אמר לי שאני צריכה לחכות עד שהוא יגדל".
המחזמר שכתבה, "זרעים של מסטיק", שאותו הלחין נחום היימן, עובד לאלבום בכיכובם של דליה פרידלנד וילדי בית אלפא, ויצא לאור כספר בספריית פועלים-הקיבוץ המאוחד. הספר זכה למהדורות רבות והוצג על הבמות בגרסאות שונות. נאור והיימן חיברו מחזמר נוסף, "אנדנדינו", בביצוע חוה אלברשטיין ואמנון מסקין. יחד עם קובי אושרת כתבה נאור את המחזה המוזיקלי "מה קרה בארץ מי", בהשתתפות חוה אלברשטיין ואברהם מור, וגם עיבדה לטלוויזיה את "אלוף בצלות ואלוף שום" של ביאליק, עם לחנים של דובי זלצר.
"האישה שרוקמת חלומות", מתוך התערוכה "איור נאור"
(איור: רחל ליטוין)
"נחצ'ה היה חבר של מוטק'ה, ותמיד כשהוא בא לתל אביב, הוא היה מתארח אצלנו", היא מספרת. "יום אחד הוא אמר לי, 'יש לי בעיה בקיבוץ, לא נותנים לי שעות כתיבה. אם אני אכתוב שיר לסוף השנה לכיתה המסיימת, אז אולי יתחשבו בי וייתנו לי יותר זמן'. חיפשתי במגירה ומצאתי שיר בשם 'מי אכל את הירח', ונתתי לו. אחרי שבוע קיבלתי ממנו מכתב - אז עוד לא היו טלפונים בבתים - 'לא יצא כל כך טוב, אולי יש לך עוד שיר?'.
"לא היה לי עוד שיר, אבל הייתה לי ילדה קטנה, נטע, וכתבתי: "לְנֶטַע וְלִי יֵשׁ סוֹד נֶחְמָד/ שֶׁעוֹד לֹֹא סִפַּרְנוּ לְאַף אֶחָד./ אֲנַחְנוּ זָרַעְנוּ מִתַּחַת לַפְּלַסְטִיק/ זְרָעִים שֶׁל מַסְטִיק'. שלחתי לו את השיר, וכעבור כמה זמן הגיע מכתב, תשמעי, 'יש לנו שני שירים, אחד מוצלח, והשני פחות. מה דעתך שתכתבי הצגה עם 12 שירים, ובטח ייתנו לי זמן כתיבה'".
וזה הלך בקלות?
"בחיים לא כתבתי משהו לא מחורז, וצחקתי צחוק גדול, אבל בינתיים שלחתי לו את 'אדון חרדון המפוזר', את 'ארץ הילדים' ו'מה עושות הרכבות', ובסוף ראיתי שמכל השירים האלה אני יכולה לכתוב הצגה על נטע ומיכל שזורעות זרעים של מסטיק, והבנים נלחמים לכבוש את גינת המסטיק, כולם צוחקים מהחרדון, עושים שלום ובונים את ארץ הילדים.
"אדון חרדון המפוזר", מתוך התערוכה "איור נאור"
(איור: ניר קסוטו)
"ממתי למסטיק יש זרעים? נחצ'ה הביא לנו קופסה של מסטיקים קטנטנים שנראו כמו זרעים. כל ההצלחה, שפרצה אחר כך את גבולות הקיבוץ, הפתיעה אותי. נחצ'ה היה בולדוזר. בסוף השנה הוצגה ההצגה, וכל קיבוץ בית אלפא עסק בזה. הם עשו בחוץ במה ענקית וכל הילדים השתתפו בה. זאת הייתה הצלחה ענקית. השירים האלה זכו להצלחה גם בקול ישראל. פנו אליי ואמרו שרוצים לעשות תקליט ארוך נגן, עם מלכת הילדים של אותם ימים, דליה פרידלנד - שאני אכתוב את ההצגה מחדש כסיפור עם שירים, ויקליטו את זה על תקליט".
נחום "נחצ'ה" הימן
(צילום: אביגיל עוזי)
חשבת ש"זרעים של מסטיק" יהיה הצלחה כזאת גדולה?
"ממש לא. חשבתי שאני עושה טובה לחבר. היו לי המון הצעות למכור את זכויות היוצרים שלי ולשמחתי לא הסכמתי. נחצ'ה מכר את שלו. הוא היה זקוק לכסף. הוא היה משהו מיוחד, נחצ'ה".
כותרת ביניים
הצלחה גדולה נוספת של נאור הייתה כאמור תרגום ספרי דוקטור סוס, כשבשנים האחרונות חלק מספרי הסדרה הוצאו משימוש על ידי מנהל העיזבון שלו בארצות הברית בטענה שהתוכן שלהם פוגעני ודמויות בהן גזעניות. "זה קשקוש אחד גדול. הספרים האלה הפכו לרבי מכר, כולל בארץ", אומרת נאור. "אולי יתחילו פתאום לערוך גם את התנ"ך? כל דבר טוב לזמנו. תרגמתי אותם כי לא ראיתי בזה שום דבר מזיק. אני אוהבת אותם אהבה גדולה".
איך הגעת לספרים?
"כמו כל הדברים הטובים - לגמרי לא בכוונה. עזבתי את נחל עוז ורציתי ללמוד באוניברסיטה. הצד החלש ביותר שלי היה אנגלית. קראתי את כל ספרי אגתה כריסטי באנגלית, עם הסברים למילים שלא ידעתי, וקראתי המון שירים באנגלית. את האהובים עליי ביותר ניסיתי לתרגם. הייתה לי שכנה נחמדה שעלתה מארצות הברית. היא אמרה לי, 'למה את לוקחת שירים קשים? יש לי ספרי ילדים. אני אביא לך אותם, יהיה לך יותר קל'.
"היא הביאה לי את ספרי דוקטור סוס, וזאת הייתה אהבה גדולה. יום אחד הגיע אלינו חבר, נחמן אוריאלי, מו"ל במקצועו שעבד בהרבה הוצאות ספרים. הוא אמר, 'מעניין למה לא תרגמו את דוקטור סוס, הוא כל כך נחמד'. אמרתי, יש תרגום נהדר של לאה גולדברג, 'המלך צב צב'. הוא אמר, 'טוב, זה היה קל לתרגום כי הוא לא מחורז. אמרתי לו, 'למען האמת, גם אני תרגמתי משהו במסגרת לימודי האנגלית שלי'. הבאתי לו את התרגום, הוא הציץ ואמר, 'לא טוב, יש לך שתי שגיאות נוראיות. קודם כל שם הספר. את תרגמת ל'חתול תעלול', וזה צריך להיות החתול עם הכובע'. אמרתי לו, 'את הכובע רואים בציור. את החרוז לא. 'את כתבת דוקטור שוס? מה הוא סוס? אמרתי לו, 'שאלתי את השכנה שלי איך הילדים האמריקאים מבטאים את השם, והיא אמרה 'ד"ר שוס'. הוא לקח את התרגום והלך.
דמויותיו של דוקטור סוס
(צילום: Ron Ellis / Shutterstock.com)
"אחרי כמה שנים, אסתר סופר, שערכה את ספרי הילדים בהוצאת כתר, אמרה לי, 'הייתה פה תחרות לתרגום הספרים של ד"ר שוס ואת זכית'. אמרתי, 'לא השתתפתי', אז היא אמרה, 'נחמן אוריאלי עבד כאן, אז הוא הכניס את התרגום שלך'. אמרתי, 'אסתר, אני משביעה אותך, אל תדפיסו את זה. כשתרגמתי לא ידעתי אנגלית. בינתיים עברו ארבע שנים, הלכתי לאוניברסיטה ולמדתי אנגלית. אני רוצה לעבור על זה. אולי עשיתי טעות'. העבירו לי את התרגום, עברתי עליו ולא תקנתי אפילו פסיק וככה זה התפרסם".
נאור שיתפה פעולה עם גדולי המלחינים בארץ. "בתחילת הדרך כתבתי עם סשה ארגוב את השיר 'למה צבעת את עינייך?' לתוכנית 'הוא והיא' של אריק לביא ושושיק שני. כשבאנו אליו לשמוע את הלחן שלו, שאלנו אותו, די בתמימות, אם הוא מצליח כל כך כמלחין - למה הוא מחזיק גם חנות של ספרים ישנים ברוסית. והוא ענה, 'כדי שאוכל להגיד 'לא' לדברים שלא נראים לי'. כמה חכם מצידו.
עם יאיר רוזנבלום כתבה את "קרנבל בנח"ל" ועם משה וילנסקי כתבה בין השאר את "סרנדה לעדה". "את השם עדה כתבתי בשביל החרוז, אבל אחר כך הבנתי שבראש היה לי את השם עדה מחברת גרעין שלנו בנחל עוז", היא מעידה. "כעבור הרבה שנים יצא לי לפגוש את וילנסקי, הוא שאל אם יש לי שיר. הוצאתי מהמגירה שיר של המשורר האנגלי האוזמן, שתרגמתי כשלמדתי באוניברסיטה. כך נולד השיר 'תני לו פרח', ששרה תחילה ציפי זרנקין ואחריה פרסמה אותו גלי עטרי".
"אולי כדאי לקטוף ענן", מתוך התערוכה "איור נאור"
(איור: יודי מרטון)
נאור הרבתה לכתוב ללהקות צבאיות. הפזמונים שלה בוצעו על ידי להקת הנח"ל, להקת פיקוד המרכז, להקת פיקוד הצפון, להקת פיקוד הדרום וצוותי הווי שונים. את הלחנים לשירים שלה חיברו נורית הירש, מוני אמריליו, נחום היימן, משה וילנסקי, מתי כספי, דובי זלצר, שלום חנוך, דוד קריבושי, מישה בלכרוביץ, יאיר רוזנבלום, יוסף הדר, מל קלר, סשה ארגוב, יוני רכטר, קובי אושרת ואחרים.
איך הגעת לכתוב ללהקות הצבאיות?
"כשהתחלתי לכתוב הלכתי לנעמי פולני, שהייתה הכוהנת הגדולה של הזמר. הבאתי לה כמה שירים, והיא אמרה 'זה טוב, תכתבי לי'. כל שיר שכתבתי הבאתי קודם כל לה. היא המליצה עליי לכל מיני זמרים וללהקות צבאיות. השירים הראשונים שלי שהתפרסמו היו 'סרנדה לעדה' ו'קרנבל בנח"ל' שכתבתי ללהקת הנח"ל".
כותרת ביניים
נאור לא ידעה שתהפוך לכותבת. היא הייתה ממקימי קיבוץ נחל עוז, שם הייתה גננית. לצד העבודה בענף הנוי הייתה הכותבת הרשמית של המסיבות, יחד עם עוד בחור צעיר ונחמד בשם מרדכי נאור. "כששמו אותנו בוועדת תרבות של נחל עוז, הוא התחיל איתי, אבל בצורה מוזרה נורא", היא מחייכת. "הוא היה אחראי שמירה בקיבוץ, ואני מצאתי את עצמי כל הזמן בתורנות שמירה. בכל פעם שהייתי בתורנות שמירה - בנות שמרו תמיד שתיים - אחראי השמירה תמיד החליף את זאת שלידי. לכן הבנות אהבו לשמור איתי. היו לו תירוצים, 'צריך להכין תכנית לערב שבת', ''צריך להכין תכנית לחג'".
לאה נאור בצעירותה עם בעלה, ד"ר מרדכי נאור
(צילום: באדיבות המשפחה)
מתי הבנת שהוא בעצם מתחיל איתך?
"כשהוא שלח ידיים אחרי חצי שנה. עד אז חשבתי שהוא מסור כל כך לוועדת תרבות".
למה עזבתם את הקיבוץ?
"אחרי מבצע סיני הרגשנו שגמרנו את התפקיד שלנו שם, שפתאום נפתחו השמיים. אפשר היה לבקר בעזה, אפשר היה ליסוע לתל אביב. אנשים הרגישו שהם יכולים לעשות גם למען עצמם, לא רק למען המולדת. מוטקה נזכר שהוא רוצה ללמוד, ולא שלחו אותו מנחל עוז. רופא קבע גם שאסור לי להיות בשמש ומצאתי את עצמי במחסן הבגדים, הרחק מהנוי. אז איך לא נעזוב? ההרגשה הייתה שאחרי שלוש שנים וחצי עשינו את שלנו".
הטבח בנחל עוז זעזע את בני הזוג נאור. "חשבנו אוי ואבוי, מה קורה לחברים שלנו, ומוטק'ה התקשר לחבר שלנו, יענקלה כהן", היא מספרת. "אני לא יכולתי בכלל לראות חדשות, הרבה זמן".
"כתבתי לחבר שלנו, 'מה קורה אצלכם? מקווים שבסדר'", מספר מרדכי, "והוא ענה: 'שמחה מסוג אחר. יש מחבלים בתוך הקיבוץ, מצב מעורפל, סגורים בחדר ביטחון. מקווים שנצא בשלום מכל הסמטוחה הזאת'. יותר מאוחר הוא ענה, 'מעת לעת הפגזות, עדיין לא סולקו כל המחבלים מהמשק. הצבא עובד על זה. אנחנו עדיין סגורים בממ"ד. יש כמובן נפגעים, אבל אין לנו עדיין מידע. לא שמח בלשון המעטה'. למחרת הוא כותב, 'הלילה התפנינו יחד עם כל הקיבוץ למשמר העמק. אנחנו בסדר. בקיבוץ פחות בסדר. יש הרוגים, פצועים וחטופים. מצב קשה, אבל נתגבר".
לאה נאור
(צילום: ריאן פרויס)
יצליחו לדעתך להקים את נחל עוז מחדש?
"הם אומרים שכן. משפחות עם ילדים אפילו עכשיו לא חוזרות לשם. הזקנים חוזרים, גם הצעירים. אם היו לי עכשיו ילדים גם אני הייתי פוחדת".
היית שם מאז?
"לא. אנחנו גם לא כל כך נוסעים עכשיו, זה כבר קשה לנו".
מה יהיה עם המדינה?
"אנחנו עשינו כמיטב מאמצנו", אומרת לאה נאור. "אני בדרך כלל טיפוס אופטימי, אבל עכשיו אני לא אופטימית. אני מקווה שיהיה יותר טוב. אפילו אם הצד שלנו ינצח בבחירות, אני חושבת שתהיה פה מלחמת אחים. אנחנו כמו שני עמים יריבים שחיים פה. אני כל כך מודאגת".
איבדת הרבה חברים קרובים?
"למען האמת, לא נשארו לנו הרבה חברים טובים. זה טבעי לאבד חברים בגילנו. את החברים הכי טובים שלנו כבר איבדנו: את יורם טהרלב, שהיה יוצר ואדם נפלא, ממש אוצר, את נחצ'ה כמובן, ואת אליהו הכהן. גם דליה פרידלנד, חברתי האהובה, כבר לא במיטבה".
הגיל מכביד עלייך?
"איך לא", היא מחייכת. "יש דברים שכבר קשה לי לעשות. אפילו להתלבש קצת קשה לי, אבל כשאני יושבת ליד המחשב וכותבת, אני לא מרגישה את הגיל. עכשיו אני מעדכנת את האתר שלי, וזה קשה. יש המון דברים שצריך לתקן ולעדכן. מוטק'ה, שאין פרט שהוא אינו יודע, נעזר בכיסא גלגלים".
לאה נאור עם בעלה, מרדכי (מוטק'ה) נאור
(צילום: שאול גולן)
מבחינת הסגנון את כותבת היום כמו פעם?
"אני חושבת שכן. אני מסתכלת על השירים הישנים שלי, ולא כתבתי עליהם תאריכים, הם נראים אותו הדבר".
את מאמינה שהילדים של הדור הבא ימשיך לגדול על השירים שלך?
"מי יודע. אני מקווה שכן. עכשיו הכול באינטרנט, בטלוויזיה. אולי התערוכה תוציא כמה שירים לאור".
לסיום, מה את מאחלת לעצמך לשנים הבאות?
"אני הכי מאחלת לעצמי בריאות, ושאני לא אפול למעמסה על אף אחד. אני צריכה עזרה בטיפול ביצירות שלי. הילדים שלי עוזרים לי בצד הטכני. מה לעשות, זה כבר עניין של גיל. ושיהיה כאן טוב".
