יורם טהרלב שהלך לעולמו בגיל 83, היה איש תרבות בכל רמ"ח איבריו. הוא היה סופר, עורך, מתרגם, הוא כתב ספרי עיון וספרי ילדים אך מעל לכל הוא היה משורר ופזמונאי. השירים שלו הפכו ברבות השנים לפסקול הישראלי, הם חודשו פעמים רבות על ידי מיטב האמנים הישראלים ועל בסיסם נכתבו עשרות שירים אחרים. טהרלב כתב על התנ"ך ועל ההיסטוריה של מדינת ישראל לפני ואחרי שהוקמה, הוא כתב על שביליה של הארץ ועל הריה המוריקים, הוא כתב עשרות שירים ללהקות הצבאיות על צנחנים וצוללנים. והוא גם ידע לכתוב שירי פופ מופלאים ואפילו חושניים. אספנו עשרה שירים מהקטלוג העצום שלו.
אינך יכולה – החלונות הגבוהים (1967)
כאחד מהפזמונאים העבריים היותר פוריים ועסוקים במחצית השנייה של שנות השישים, היה זה רק הגיוני שהמילים של יורם טהרלב יגיעו גם לאלבום הפופ הראשון שיצא כאן – זה של החלונות הגבוהים, הטריו של אריק איינשטיין, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. רבים מ-12 השירים שהרכיבו את האלבום החד-פעמי שלהם הפכו ללהיטים כמעט ברגע צאתם, והם נותרו כאלו עד היום. אבל ב"אינך יכולה" יש קסם מיוחד, שזורח לאורכו, עוד לפני שאיינשטיין מתחיל לשיר וכץ מצטרפת אליו בקולות מלאכיים. התיפוף הג'אזי המדוד והגיטרה החשמלית שזורקת לביטלס ומחזיקה את השיר היו ניסיון מוצלח להביא לכאן את חו"ל. העברית הקלילה והמדויקת של טהרלב הזכירה לכולם שאנחנו עדיין בארץ.
גבעת התחמושת – להקת פיקוד מרכז (1968)
בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, הלהקות הצבאיות שלטו במצעדי הפזמונים - מצב כמעט מתבקש במדינה שבה (לפחות אז) כל העם היה צבא, ולהפך. טהרלב כתב עשרות שירים ללהקות הצבאיות, אך ל"גבעת התחמושת" נלווה מעמד מיתי, כמעט מהשנייה שבה יצא לאוויר העולם. דני ליטאי, שעבד אז עם להקת פיקוד מרכז, ביקש מטהרלב שיר על חטיבת הצנחנים. טהרלב נתקל בכתבה בעיתון "במחנה" שבה תיארו לוחמי החטיבה האדומה את מה שעברו בתעלות המדממות והעשנות ההן בדרך לכיבוש העיר העתיקה. היו כמה קרבות מיתולוגיים במלחמה ההיא, וגם באחרות, אף אחד מהם לא הפך לשיר שממשיך לצמרר בכל האזנה, כמעט 55 שנה אחרי שנכתב.
בשביל אל הבריכות – חוה אלברשטיין (1968)
טהרלב כתב שירים להרבה זמרות ישראליות, וגם לגדולה שבהן – חוה אלברשטיין. השיר שהלחינה אלונה טוראל במקצב בוסה נובה מעציב, המספר על זוג נאהבים שלעולם לא ייפגשו יותר, אחרי מלחמת ששת הימים. הוא היה חלק מהקו ששלט אז בפופ האזרחי – זה שביקש להציג תמונה חדשה של ימים אחרים, כשישראל הפכה למעצמה בלתי מנוצחת. במקור הוא נקרא "ציפורן לבנה", אך מכיוון שהוא מתרחש בנוף הקיבוצים של עמק זבולון (שבאחד מהם, יגור, נולד וגדל טהרלב), הוא הפך ל"בשביל אל הבריכות". טהרלב הפליא לשלב בשיריו גאוגרפיה ורומנטיקה, וגרם למאזין להבין שאי אפשר לנתק את הקשר ביניהם. השיר, שהופיע לראשונה באלבום "מות הפרפר" של אלברשטיין, זכה מאז למספר ביצועים, גם בימי זיכרון.
על כפיו יביא (ברחובנו הצר) – רבקה זהר (1969)
בקו התפר שבין הסיקסטיז לסבנטיז, וליתר דיוק בין המלחמות, היה עוד מפעל פורה (לצד הלהקות הצבאיות) שסיפק להיטים לשתי תחנות הרדיו שפעלו כאן – פסטיבל הזמר והפזמון. בעשרים השנים שהוא רץ, שיריו של טהרלב כיכבו בו כמה וכמה פעמים – לפעמים היו לו שניים באותה התחרות. כמו למשל בפסטיבל של שנת 1969 שבו יהורם גאון זכה במקום השני - עם "עץ האלון" של טהרלב, (וגם בראשון עם "בלדה לחובש"). אך נדמה שהשיר השני של המשורר שהשתתף בתחרות, והגיע רק למקום התשיעי – "על כפיו יביא" – שרד טוב יותר את מבחן הזמן. טהרלב כתב אותו לאחר שפגש בנגר עני בירושלים שחולם לבנות כיסא לאליהו הנביא. יאיר רוזנבלום הצמיד לו לחן כמעט נצחי, ורבקה זהר פשוט שרה.
הבלדה על יואל משה סלומון – אריק איינשטיין (1970)
"שבלול", היה האלבום שבו אריק איינשטיין ושלום חנוך הוכיחו שאפשר לעשות רוק בעברית, ואפילו כזה שנשמע אותנטי. אבל למרות המהפכה המוזיקלית שהשניים ביקשו להציג, שתיארה את הרוח שנשבה בתל-אביב הפועמת - בסופו הופיע שיר שהוכיח כי הם עדיין מחוברים מאוד לאתוס הציוני. ומה יותר מתבקש מטקסט של טהרלב המתאר את ייסוד המושבה פתח תקווה? בדומה ל"גבעת התחמושת", ב"הבלדה על יואל משה סולומון" טהרלב הצליח להפוך אירוע היסטורי לפזמון פופ. רובנו לא זוכרים (או שלא טרחנו לבדוק) את כל קורותיהם של חמשת הרוכבים שהנהיג סלומון מיפו בדרך להקמת אם המושבות, אבל אנחנו בהחלט יודעים לספר שבבוקר לח אחד בשנת תרל"ח הם יצאו לדרך על סוסים מיפו.
ההר הירוק תמיד – צוות הווי פיקוד מרכז (1972)
שאול טשרניחובסקי כתב פעם ש"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ", ונדמה שאין משורר ופזמונאי כטהרלב שנכנס היטב תחת ההגדרה הזאת. "ההר הירוק תמיד" מתאר את הכרמל, שטהרלב הצעיר היה רואה בכל בוקר מחלונו - ולא רק בחודש שבט כמו בשיר – אלא מכל מקום שבו הסתובב במשק של קיבוץ יגור שבו נולד וגדל. השיר שהלחין מוני אמריליו נכתב ב-1972 לרגל חגיגות היובל לייסוד הקיבוץ ובוצע לראשונה על ידי מקהלת הקיבוץ הצפוני שנעזר בשלומית אהרון. בהמשך הוא הגיע לצוות הווי פיקוד מרכז עם רוחמה רז הסולנית, שהפכה אותו לנאמבר שכל ילד שעבר במערכת החינוך הישראלית אמור להכיר. וגם לאהוב.
חשמל זורם בכפות ידיך – רותי נבון (1974)
אלבום הבכורה של רותי נבון שיצא ב-1974, הוא אחד מהתקליטים היפים ביותר של הסבנטיז הישראלי. אלבום פ'אנקי, חם ומלא גרוב שיש בו אפילו ניצנים של דיסקו מוקדם. מיטב הכותבים התגייסו כדי ליצור אלבום למי שנתפסה אז כהבטחה גדולה - שהתממשה, ובענק. נורית הירש הלחינה, יורם טהרלב כתב על החשמל שזורם בכפות הידיים באחד מהשירים הכי חושניים ומפורטים שנוצרו פה. לחי, צוואר, כתף, מותן, ירך וגב, כפות ידיים ורגליים שמתערבבות בין שני בני הזוג. כל מי שהאזין לשיר כבר השלים לבד בראש את מה שלא הוזכר בו, ובעיקר רקד איתו – כי אפשר היה שלא להידבק בקצב.
נח – מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק (1974)
עוד ביקור מוצלח (מאוד) של טהרלב בפסטיבל הזמר, היה זה שהפגיש את מתי כספי הצעיר עם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק. טהרלב אהב תנ"ך ועסק לא מעט בסיפוריו וגיבוריו, והיה ברור שגם נח יזכה לטיפול ממנו. אם מישהו מחפש דוגמה לחיבור גאוני בין טקסט, לחן וביצוע, "נח" הוא מקום נהדר למצוא אותו. כל בית נפתח בשם גיבור השיר, ואז כספי לוקח פאוזה קטנה שבה הטריו עונה לו ומתחיל לשאול בשם החיות מתי הם כבר יוכלו לצאת מהתיבה - כי כבר נמאס לשיבוטה, לממותה ולהיפופוטם אחד מהשני. היכולת, והכישרון לקחת סיפור תנכ"י, להוריד ממנו את כל המשקל התיאולוגי ולזקק אותו לכדי מציאות יומיומית מבדחת, יכולה להגיע רק מאחד שאוהב ומבין את ספר הספרים באמת.
עוד לא תמו כל פלאייך – להקת פיקוד צפון (1984)
אחרי מלחמת יום הכיפורים, מעמדן של הלהקות הצבאיות ירד: להקות צומצמו בהדרגה, ואז נעלמו מהנוף הצה"לי ודי מהר גם מהמוזיקלי. באמצע שנות השמונים נעשה ניסיון קצר להחזיר אותן לחיים, והיה ברור שטהרלב, מגדולי הכותבים להן בתור הזהב, יהיה שם. ללהקת פיקוד צפון המתחדשת הוא כתב כמה שירים בהם "עוד לא תמו כל פלאיך". למילים שודך לחן של מוזיקאי כמעט אנונימי שעבד עם ההרכב הצבאי ותיכף גם עם הזמרת שתהפוך את המדינה - קראו לו רמי קליינשטיין. להקת פיקוד צפון ההיא לא האריכה ימים, אבל השיר הפך מאז לבאנקר בכל הופעה של קליינשטיין.
שהשמש תעבור עלי – ירדנה ארזי (1985)
גם בשנות השמונים טהרלב המשיך לכתוב לא מעט פזמונים מוצלחים ומצליחים למי שהוגדרו אז אמני אמצע הדרך, ועבד לא מעט עם ירדנה ארזי. "שהשמש תעבור עלי" שהופיע באלבומה "דרישת שלום", המשיך את השליטה שלה במצעדים ובמכירות. את הטקסט שהוא כתב כאן אפשר לקרוא כתפילה כל ישראלית עם געגוע לארץ שאולי קצת קשה למצוא היום, וכנראה כבר אז: "ישנם ימים ללא מרגוע / בם לא אמצא לי נחמה / ומוכרחה אני לנגוע / בעשבים, באדמה / לפסוע באותה הדרך / בתוך פריחת הכרכומים / ולהיות כל כך אחרת / ולפרוח ערב הגשמים". הלחן של חנן יובל, שבהמשך ביצע את השיר בעצמו, הדהד את המסר המפייס של השיר. ואולי זו אחת הסיבות שבהמשך הוא זכה לקאבר די מפתיע ויפה שהצליח אצל הקהל הרחב, מצדו של כוכב הזמר חסידי, אברהם פריד, שהפך אותו ל"רק תפילה אשא".
