נטפליקס שפכה בשנים האחרונות מאות מיליונים על הפקות כושלות שמתיימרות להיראות כמו בלוקבסטרים הוליוודיים. רק "האיש באפור" (2022) ו"שלב החשמל" (2025) של האחים רוסו עלו לנטפליקס 520 מיליון דולר. נחמד שמפעם לפעם האלגוריתם מסכים לעשות הפוגה מסימולציות של בלוקבסטרים, ולזרוק כמה פירורים לסימולציה של "ארט האוס". "בלדה לשחקן קטן" (Ballad of a Small Player) הוא סרט שכזה.
"בלדה לשחקן קטן" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
זהו עיבוד קולנועי לנובלה מוערכת משנת 2014 של הסופר הבריטי לורנס אוסבורן. את התסריט כתב רוואן ג'ופה (בנו של הבמאי רולנד ג'ופה), והבמאי הוא אדוארד ברגר הגרמני שרכש מוניטין בעיבודי ספרים. ברגר פרץ עם ב"במערב אין כל חדש" (2022) עיבוד לספרו הקלאסי של אריך מריה רמרק על חיילים במלחמת העולם הראשונה (שגם הופץ על ידי נטפליקס). הסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר וזכה בארבעה (הסרט הזר, צילום, מוזיקה ועיצוב תפאורה). לאחר מכן ברגר עיבד את Conclave, ספרו של רוברט האריס שעסק בדרמה הפוליטית של בחירת אפיפיור, לסרט "עד שיצא עשן" (2024). גם כאן היו שמונה מועמדויות לאוסקר וזכייה בפרס לתסריט מעובד. בהתאם לכך ברגר מביא איתו נדוניה מכובדת לסרטו הנוכחי - המלחין הקבוע וזוכה האוסקר ולקר ברטלמן, הצלם זוכה האוסקר ג'יימס פרנד, והעורך ניק אמרסון שרק היה מועמד לפרס.
רשימת הצ'ק ליסט ל"קולנוע איכותי" סומנה בקפידה. למרות זאת קשה להאמין שהתוצאה הסופית תספק את מנויי נטפליקס שמשוועים לסרטי איכות. הבעיה של "בלדה לשחקן קטן" היא היותו מתעתע: שני סרטים משולבים יחד, שנותרים בלתי מספקים בין אם הצופים רואים בעיקר את הראשון או את השני. מצד אחד ניתן לראותו כ"חקר דמות" שנמצאת בקצה של הקצה של חייה. ככזה הסרט נראה לא קוהרנטי מבחינה עלילתית, ובדרך בה מתפתחות מערכות היחסים עם דמויות המשנה. מהצד השני זוהי אלגוריה רוחנית-בודהיסטית פשטנית על דמות שלכודה בגיהינום.
5 צפייה בגלריה
בסרט הזה לא רק הדמות הראשית לכודה בגיהנום - גם אנחנו לכודים בו. "בלדה לשחקן קטן"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אנו נזרקים לתוך סיוט מחזורי שמי יודע מתי הוא החל. מהמר בשם "לורד דוייל" (קולין פארל) מתעורר בשעת לילה בסוויטה של המלון במקאו שבה הוא מתגורר. האורות הצבעוניים של העיר שוטפים את החדר המבולגן. על השולחנות מגשים של אוכל שהוזמן לאדם הבודד ושהיה יכול להזין כמה וכמה אנשים (הרעבתנות הלא אנושית של הגיבור תהיה מוטיב חוזר). הוא מתיישב בקצה המיטה, מרוט והלום שינה, ואומר "פאק" כמי שנידון לעוד לילה של הימורים בגיהינום הפרטי שלו. המוזיקה של ברטלמן רועמת על רקע המראות של העיר בדרך המעוררת תחושה שהגענו לדרגה חדשה של שפל בתהליך ממושך. יש תחושת הילכדות בלולאת זמן כמו ב"לקום אתמול בבוקר" (1993) רק (כמעט) בלי הומור ו(כמעט)בלי תקווה לגאולה.
בפתיחה מצוי מה שעשוי לנכר לא מעט צופים. הצילומים גדושים בצבע, והופכים את אזור בתי הקזינו של מקאו למרהיב ומרתיע כאחד. זה מזכיר את הצילום האולטרה-מלאכותי בצבעוניות ובקומפוזיציה ב"רק אלוהים סולח" (2013) של ניקולס וינדינג רפן. כשהעלילה תצא מהמרחב העירוני של מקאו יהיה מעבר סגנוני חד לאור טבעי וצבעים רגועים. כאמור, אם זו אלגוריה רוחנית, הרי ברגר והצלם פרנד דואגים שלא נפספס את משמעותם של שינויים אלו.
"לורד דוייל" הוא כמובן לא שמו האמיתי של גיבור הסרט. הוא "אקס-פט" בריטי שברח מסיבות שעוד יובהרו לקצה השני של העולם. הוא מהמר במשחקי "באקארה פונטו" בבתי הקזינו, משחק פשוט יחסית שבו מהמרים עשויים להרוויח או להפסיד סכומי כסף משמעותיים בפרק זמן קצר. הוא מתלבש בבגדים מהודרים אבל שילובי הצבעים שלהם צעקניים. קשה להאמין שההתחזות שלו לבעל תואר אצולה תטעה ולו אדם בודד, אבל כשיש לך כסף לרפד את נותני השירות הם פחות מתעניינים באמת. כעת הכסף נגמר, ודוייל נותר מיוזע תמידית הן מהלחץ והן בגלל בריאותו לקויה.
במלון הפאר אורבים לו כדי לגבות את התשלום על החובות המשמעותיים שצבר. הוא מצליח לדחות זאת בכמה ימים וממשיך לקוות שהמזל שנטש אותו יחזור טרם מועד הפירעון. בשולחן הקזינו הוא מהמר מול אישה סינית זקנה (דיאני אייפי), אשתו של גנגסטר עשיר שהעניק לה כיסים ללא תחתית. כבמעשה שטן שוב ושוב היא מקבלת את הקלפים שסכומם שווה ל-9 - המספר המנצח במשחק.
5 צפייה בגלריה
יש פער משמעותי בין הכוונה והביצוע בסרט. מתוך "בלדה לשחקן קטן"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
ליד שולחן ההימורים דוייל פוגש גם את דאו מינג (פאלה צ'ן) אישה שאחראית על מתן הלוואות למהמרים. בעיסוקה זה היא ביצעה החלטות שחרצו את גורלם של בני אדם, ולכן יש נטל כבד על מצפונה. בין דוייל ומינג מתפתחת מערכת יחסים שמאפשרת לסרט להתקיים באותו ממד של חוסר סבירות עלילתי. יש קפיצות לא הגיוניות במעבר של שתי הדמויות מסצנה לסצנה, ובהתפתחות יחסיהם.
מינג תספר לדוייל על "הרוחות הרעבות" בגיהינום הבודהיסטי (נאראקה), מקום שבו החוטאים בחמדנות סובלים סבל רב אך גם מטוהרים בהדרגה. ישנו גם משל על האופן שבו הקזינו שמחכה למהמר בגן עדן, ושנותן לו את כל אשר חלם עליו, הוא למעשה הגיהינום. האם דוייל כבר מת? האם זו מקאו "האמיתית"? למרות שהיא בפסגת הצפיפות העולמית לקילומטר מרובע, מקאו של הסרט נראית כמעט ריקה מאדם. נדמה שזו בחירה שמובעת מאופיו האלגורי של הסרט, ולא ממגבלות תקציב.
הדמות הנשית השלישית היא חוקרת פרטית בשם בטי גרייסון (טילדה סווינטון) שמנסה לצלם את פניו של דוייל. הוא ביצע מעשה הונאה באנגליה וזייף את מותו, ואילו היא מנסה להשיג הוכחה שהוא עדיין חי. למרות שגרייסון נחושה לבצע את משימתה היא תגלה שהיא קשובה לצורך הנואש של דוייל לחזור ולזכות בכסף שאותו הפסיד. עוד הופעה אקסצנטרית של סווינטון, שיש בה את הנוירוטיות של הדמות שהיא גילמה ב"מייקל קלייטון" (2007), יחד עם מראה מוזר שמזכיר התחפשויות שביצעה בסרטיו של בונג גון-הו.
יש פער משמעותי בין הכוונה והביצוע בסרטו של ברגר. יתכן שלצופים שיסתכלו עליו כאלגוריה רוחנית יהיה קל יותר להשלים עם הגודש הסגנוני. בגלל שבנטפליקס עסקינן יש סיכוי שעד שהצופים יחליטו אם זה מתאים להם או לא, הם כבר יעברו לפיסת דאטה אחרת.
