חמש שנים אחרי שנפרד מארווה, הדמות שגילם בסדרה הצרפתית "10 אחוז", ניקולה מורי חוזר אליו בסרט חדש שיעלה בנטפליקס, שייאחד מחדש את אנשי סוכנות השחקנים ASK. אלא שמורי בן ה-45, שחקן ובמאי צרפתי עם קריירה שהלכה והתרחבה מאז הצלחת הסדרה, מעניין לא פחות מהדמות שהפכה אותו לכוכב. בפגישה במלון יוקרה פריזאי, לא הרחק משער הניצחון ומהנופים שהפכו לחלק בלתי נפרד מ"10 אחוז", הוא מדבר בפתיחות יוצאת דופן על הצלחה, גבריות, מיניות, פחד ואושר.
עד כמה יוצאת דופן? רגע לפני סיום הריאיון מורי תופס את כפות הידיים שלי, אוחז בהן בעדינות, ובקול חנוק מדמעות אומר: "אתה דואג לי ואני מאחל לך הצלחה ואושר. אתה חושב שאני לא מאושר?".
לפעמים כן. יש בך משהו מלנכולי.
"אני מאושר לפעמים. לא לעתים קרובות, אבל לפעמים. אני אוהב אותך. תודה על טוב ליבך".
מה מסב לך אושר, שמחה?
"אה... הממ, הממ. החתולים שלי. יש לי שניים: טאייטי ואוגוסטין", הוא אומר.
לא בכל יום, כוכב טלוויזיה נחשף ככה ופורס לפניך את הרגשות שלו או את מצבו הנפשי. מורי, שהוריו ניהלו בית הלוויות (מה שמסביר אולי כמה דברים) הוא חייה נדירה בנוף. בפגישתנו אין למורי גם בעיה להתוודות, שהוא נתון לרדיפה ואיומים הומופובים, מאחר והוא בחר לצאת מהארון ולחשוף את זהותו המינית. "מה אני חושב על מצב הקהילה הלהטב"ית כיום בעולם? לעתים קרובות אני עדיין מפחד, וזאת אף על פי שאני דמות ציבורית", הוא מגלה. "אני מקבל הודעות שנאה, ולעיתים קרובות אפילו איומים".
"10 אחוז: הסרט" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
כמו מה לדוגמה?
"אני מקבל באינסטגרם איומים ברצח. אנשים כותבים או אומרים לי: 'אני יודע את הכתובת שלך. נבוא כמה אנשים', ולפעמים ברחוב - אנשים דוחפים אותי, מכים אותי אחרי חצות, ואני נאלץ לרוץ מפני שאנשים רוצים להכות אותי. כל מיני איומים מהסוג הזה.
"לכן מצב ההומואים בעולם לא באמת השתנה. אני חושב שאנחנו עדיין צריכים להמשיך להילחם. עלינו להמשיך להילחם נגד הכלובים שמכניסים אותנו לתוכם, נגד הפחד ונגד השנאה. ולכן, שוב וכמו תמיד, זו מלחמה של אהבה. זו המלחמה היחידה שראוי להילחם בה. ואני פועל בעניין הזה. אני נמנה עם אלה שמנסים לייצג ולהציג אפשרויות אחרות. וזו אינה עבודה שאני עושה רק בשלושת החודשים האחרונים; זו עבודה שאני עושה מאז שנולדתי, כך נדמה לי".
"הייתי נער שחלם בחדר, בזמן שהוא סובל מאכזריות הילדות"
מורי בעל חוש האופנה והסטייל המפותח נולד וגדל בעיירה כפרית לא רחוק מלימוז'. הוא היה ילד רגיש, שקט ועדין מאוד, ואימו אפילו קראה לו בכינוי החיבה "סמרטוט". כינוי שהפך לימים לשם סרטו הראשון כבמאי. מקור הכינוי הוא כרית גדולה, שבהתחלה הייתה גדולה ממורי הקטן. הוא היה מוצץ אצבע ומחזיק את פינת הכרית ביד. ככל שהוא גדל, הכרית נשחקה והסתמרטטה, עד שהפכה לחתיכת בד בלויה.
ניקולה מורי
(צילום: AP Photo/Brynn Anderson)
העובדה שהוא היה רגיש וחריג בסביבה גברית מאוד לא הקלה עליו. "אני מאותם נערים שחלמו בחדר שלהם וסבלו מאכזריות הילדות. הגברים הסטרייטים הם אלה שהרביצו לי בתיכון. אבל לא נשארתי במקום של שנאה כלפיהם. אני רוצה כיום להקשיב להם. אבא שלי היה אמנם נשיא קבוצת רוגבי, אבל הוא היה מאוד פתוח ומשוחרר ביחס אליי, הוא היה מדבר על 'הבן ההומו שלו'".
בראיונות שנערכו אתו בעבר הוא העיד שהיציאה מהארון הייתה "בעיה רק עבור עצמו. המשפחה שלי מאוד אוהבת, אינטליגנטית ומקבלת".
מורי למד במגמת תיאטרון בתיכון, ובהמשך למד בבורדו ובהמשך בפריז, בבית ספר נחשב להכשרת שחקנים. לפני הוא אף הופיע בתפקיד קטן ב"אלה שאוהבים אותי ייקח את הרכבת", סרטו של הבמאי הידוע פטריס שרו. עם תום לימודיו החל להשתלב בתעשייה, אבל הפריצה הגדולה הגיעה רק כעבור שנים - כשלוהק ב-2015 לסדרה "10 אחוז" (המוכרת גם כ"תקרא לסוכן שלי"). סדרה קומית חדשה תוצרת פראנס 2.
מתוך "10 אחוז: הסרט"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
"10 אחוז" הייתה סאטירה שנונה, משעשעת, פיקחית ומהנה על התככים שקורים מאחורי הקלעים של סוכנות טאלנטים פריזאית איכותית ויוקרתית, שבין לקוחותיה ססיל דה פראנס ונטלי ביי. בעונה הראשונה, יוצרי הסדרה עוד התקשו לשכנע את הכוכבים הגדולים של הקולנוע הצרפתי לקפוץ ולהגיח להופעות אורח, אבל בעקבות ההצלחה, הפרסים והמועמדויות, בעונה השנייה הדברים השתנו: כולם החלו לעמוד בתור לזכות בהופעת אורח. ומאז, הכוכבים שמחו להפגין אירוניה עצמית ולהופיע בתפקיד עצמם. אפילו הדיוות איזבל הופר ואיזבל אדג'אני נהנו להשתעשע על חשבון עצמן.
הקהילה הלהט"בקית גם אימצה את הסדרה הקאמפית, השנונה, הזוהרת, שהציבה שתי דמויות גאות בתפקידים ראשיים: אנדריאה מורטל, מהנהגת הסוכנות, אותה גילמה קאמי קוטן, שהפכה לכוכבת בינלאומית מבוקשת, וארווה אנדרה-ז'אק – העוזר הנוירוטי והמתוק של גבריאל, אחד הבכירים והשותפים בסוכנות. מורי הפליא לגלם את ארווה שמטפס עם הזמן במעלה סולם הדרגות וקשה היה שלא להתאהב בו.
קאמפית, שנונה וזוהרת. מתוך "10 אחוז"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
כמה יצקת מעצמך לתוך הדמות?
"ארווה מחפש איך להציג את עצמו ואינו מוריד לרגע את המסכה שהוא עוטה בפני החברה. אני לא כזה. כשחקן אני לא מגביל את עצמי. אני לא יכול לשבת בשקט אני אוהב חוויות שונות, ולפעמים אפילו מחפש איך לפגוע 'בעצמי'. כבמאי אני מחפש דווקא לבנות".
הדמות של ארווה היא בעלת גינונים שנתפסים כנשיים ומוחצנים, בימינו - כשהתקינות הפוליטית שולטת - הצגה סטריאוטיפית כזאת לא בהכרח מתקבלת בברכה ויכולה להיתפס כקריקטורה. אז איך הגיבה הקהילה הלהט"בקית לדמות של ארווה?
"יש לי המון מה להגיד על השאלה הזאת. אנחנו צריכים להיזהר בשימוש במונחים צרים - למה שגבר נשי יהיה קריקטורה? יש בסיס שגוי בהנחה הזאת. קריקטורה אינה בהכרח שלילית, והיא אמנות בפני עצמה. פגשתי אנשים בחיים האמיתיים שהם הרבה יותר קיצוניים מארווה. למה להציג את ארווה כמישהו משעמם ומדכא? זה לא בהכרח מה שאנשים מחפשים בסדרה. ארווה הוא זיקוק מיניאטורי".
"למה שגבר נשי יהיה קריקטורה?". הקאסט בפרימיירת "10 אחוז: הסרט"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בכמה מהסיטואציות שמופיעות בסדרה יצא לך להיתקל בחיים האמיתיים, בקריירה שלך?
"אפילו ששמעתי על רבים מהמקרים שמוצגים בסדרה, אני לאו דווקא חוויתי אותם - וחלק מהמקרים קצת מוגזמים. יחד עם זאת, אני יודע מה זה לחיות כאיזבל הופר - אפילו שאני לא היא. אני יודע מה זה להצטלם לטלוויזיה בבוקר, להגיע לתיאטרון בערב, להתלבש ברכבת בדרך לריאיון. להצטלם לקמפיין. מסע בין עולמות שונים והכול ביום אחד. זה משהו שנחשפתי אליו מאז שהתפרסמתי עם '10 אחוז'".
ואז נטפליקס אמצה לחיקה את "10 אחוז" והסדרה הפכה לתופעה חובקת גלובוס. סגרי הקורונה, רק העצימו את הפולחן. הסדרה זכתה לגרסות בשלל שפות, מבריטניה ועד קוריאה, מפולין ועד הודו. בטורקיה, הדמויות הגאות הפכו אגב לסטרייטיות. "ההצלחה הייתה הפתעה גדולה, במיוחד הפתיעה אותי העובדה שהסדרה הצליחה בברזיל - מקום בו מצליחות סדרות עם טון מעט שונה. אני מאוד גאה שהסדרה שלנו הצליחה שם. קיבלתי המון הודעות באינסטגרם מאנשים שגרים בברזיל ומספרים לי כמה הם אוהבים את הסדרה וכמה ישמחו שאבוא לבקר".
"קיבלתי המון הודעות באינסטגרם מאנשים שגרים בברזיל ומספרים לי כמה הם אוהבים את הסדרה". ניקולה מורי
(צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
אחרי 4 עונות ו-24 פרקים, הסדרה הסתיימה, ובהחלט עוררה געגועים לדמויות הנהדרות שלה. והנה בחמישי הקרוב (10 בספטמבר), נוכל שוב ליהנות מהן: כמו סדרות רבות אחרת, גם "10 אחוז" זוכה לסרט משלה. הסרט בו מבליחים ג'ורג' קלוני ואווה לונגוריה מגיע הישר למרקע של ענקית הסטרימינג שטיפחה את הסדרה: נטפליקס. העלילה מתרחשת חמש שנים אחרי סיום הסדרה, אנדראה כבר לא עובדת כסוכנת ומנסה להפוך לבמאית קולנוע. ימים ספורים לפני תחילת הצילומים של הסרט שלה, השחקן הראשי נוטש את ההפקה והיא נאלצת לפנות לחבריה לסוכנות.
מה אתה יכול לגלות על "10 אחוז: הסרט"?
"מה שאני יכול לספר לך הוא שסיימנו את הצילומים בתחילת דצמבר. וכמובן, הפרויקט הזה היה ריסקי עבורנו, עם כל הלחץ שנוצר בעקבות הצלחת הסדרה. כולנו רצינו שהוא יהיה טוב, ואני חושב שכך יהיה. לפני חמש שנים כולנו נפרדנו לאחר ההרפתקה המדהימה שחווינו. ואז, חמש שנים לאחר מכן, חזרנו להיות יחד, וכולנו במידה מסוימת גאים זה בזה - במה שעשינו בינתיים ובאופן שבו כל אחד מאיתנו התפתח בדרכו השונה. היה מרגש מאוד להתאחד שוב. וכולם היו נחושים לחלוטין שהסרט יהיה טוב, ועבדו בכיוון הזה. אני חושבת שהוא יהיה טוב, מוצלח ונחמד".
מורי מעיד שלסרט יש "אפקט של מראה - על מי שהדמויות שלנו היו ועל מה שהן הפכו להיות להיות כבני אדם, הוא באמת נעשה כסרט קולנוע, עם אסתטיקה קולנועית וגישה קולנועית".
נטפליקס חטפה הרבה ביקורת, למשל על הרצון שלה לרכוש את האחים וורנר. מה אתה חש ביחס אליה?
"מצד אחד, נטפליקס ופלטפורמות דומות יכולות ליצור הזדמנויות, כפי שראינו במקרה שלנו. בזכות נטפליקס '10 אחוז' זכתה לחשיפה עולמית. מצד שני, הן אוכלות את האחרים. אני פוחד מכך שהפלטפורמות הללו מאיימות על הקולנוע, לדוגמה, באמצעות הקידום של פורמטים מסוימים שבהם הכול צריך לעבור האחדה כדי להשאיר את הציבור צופה, ובאמצעות השיווק וכל סוגי האסטרטגיות האלה, שנוטים להפוך את הכול לאחיד. ההתרחקות מגיוון מבחינת הפורמטים היא, לדעתי, ברברית".
"כולנו גאים זה בזה". מתוך "10 אחוז"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
לקפוץ למים
אם כבר בנטפליקס עסקינן, מורי ביים לאחרונה מיני סדרה, בשם "העונות", בה מככב השחקן והדוגמן הצרפתי לוקאס בראבו (לאחרונה נראה בפרסומת של "רנואר"), כוכב אחד הלהיטים הגדולים של נטפליקס - "אמילי בפריז". "אני לא אוהב את "אמילי בפריז", אומר מורי בכנות האופיינית לו. "בחרתי בלוקאס ל'העונות' מפני שפגשתי אותו במקרה בפסגת הר - זה היה במסגרת טיול מאורגן לאירוע של בית אופנה איטלקי. היו שם גם מייקל פסבנדר ומאדס מיקלסן. היו לי דעות קדומות על לוקאס, ואז שנפגשנו נוצרה בינינו אהבה חברית ממבט ראשון.
"כשהתבוננתי בו, ראיתי בו צדדים רבים של גבר ומאוד אהבתי להפוך אותו לגיבור הגברי שלי ולחקור את הגבריות שלו. הוא מגלם רופא - אדם שבור, שנושא בתוכו מעין בלוז. רציתי לחרוג מהייצוג הסטריאוטיפי של לוקאס, כמו שהוא מוצג ב'באמילי בפריז' והזמנתי אותו להראות את השבירות שלו – לא למען עצמו, אלא בשביל הגברים שיצפו ב'העונות'".
בריאיון שהענקת ל"וניטי פייר" אמרת שלעבוד עם לוקאס על הסצנות הרגשיות היה לפעמים כמו לרקוד עם מישהו שלא רוצה לרקוד. למה התכוונת?
"בחיים האישיים נפגשנו ומיד נוצר בינינו חיבור, אבל על הסט נוצר מתח, כי לוקאס מאוד רצה את התפקיד ובו בזמן גם חשש ממה שהוא דרש ממנו. זה קורה לא פעם - אנחנו נמשכים דווקא לדברים שמפחידים אותנו, אבל ברגע האמת מהססים לקפוץ למים. אמרתי לו: 'אם אנחנו קופצים למים, אני קופץ איתך'.
"בשלב מסוים הוא הבין שאני לא מנסה לנצל אותו, לתמרן אותו או להעמיד אותו בסכנה. להפך - שאני מקבל אותו לחלוטין מול המצלמה ומחבק אותו גם מעבר לדמות. מהרגע שהוא הבין את זה, יכולנו לפרוץ את הגבולות ולקחת את הסצנות למקומות רגשיים עמוקים מאוד".
ב"העונות" מככב גם אברהם וולפר, שחקן ממריא שהופיע בסדרה "אנדור" ובסרט "צבעי הזמן". "פגשתי אותו לראשונה במועדון לילה, שבו הוא רקד, ולא ידעתי שהוא שחקן. הייתי עם חברה שהיא גם שחקנית, והיא סיפרה לי עד כמה היא רוצה לצאת אתו. ואני חשבתי: 'אוי, לא, לא, לא, לא הוא'. אמרתי לה: 'תסתכלי עליו. הוא כל כך מלא בעצמו', אבל אחר כך פגשתי אותו במסיבה אחרת, וראיתי שיש בו דברים נוספים, עדינים יותר. וכך נעשה ברור לי שהוא יתאים לתפקיד".
"על הסט נוצר בינינו מתח". לוקאס בראבו
(צילום: Joe Maher/GettyImagesIL)
מורי אומר שתמיד הוא היה קרוב יותר לשחקניות, "כי הן אמיצות וטובות יותר, אבל אני מושך בפעמון האזהרה ביחס לתפקיד של גברים, שאני מוצא שבלוני עדיין – גם כשהוא מבוים על ידי נשים. ב'העונות' רציתי לשקם גברים כאילו אני מתעד חיות בספארי – כאילו לקחתי סירה קטנה בלילה והתקרבתי אליהם כאילו היו ציפורים נדירות כדי להחזיר להם מסתורין ולהסתכל עליהם הרבה זמן, בלי הומו-אירוטיקה או מיניות, אלא מתוך אהבה. כקולנוען אני רוצה לחבק את הסתירות של הגברים מתוך אהבה ולא מתוך שיפוט. יש לי הרבה גברים בחיים החברתיים שלי, שאני חולק איתם דברים, שאני לא רואה בשום סרט או ספר, והרגשתי חובה להראות זאת לעולם".
"העונות" מונה ארבעה פרקים - חורף, קיץ, סתיו ואביב. העלילה עוקבת אחר משולש אהבה וסיפור חיים בעיירת חוף של שלושה חברים לאורך 30 שנה, החל משנת 1991. "'העונות' אומרת: 'לכו לאן שהלב שלכם מוביל אתכם'. וגם ש'הלב אינו מזדקן'. אנחנו תמיד נקשרים לקטע חוף, לאזור מסוים, לאנשים ולגברים שאהבנו, ולא משנה כמה נזדקן - הלב נשאר אותו לב. אני מאמין מאוד בגורל ובסימנים, וצריך כישרון ותעוזה מסוימת כדי להיות פתוח ולהיות בסדר עם עצמך. השאלה המרכזית של הסדרה היא מה אנחנו בוחרים, ואנחנו בוחרים לחיות את החיים של עצמנו. לצד האמונה בגורל, אני מאמין ברצון ומאוד בחברות. חברות היא פרק אינסופי בחייו של גבר, והגורל שמציב על הדרך חברים מסוימים יכול באמת לשנות את החיים מקצה לקצה".
"זו לא סדרה שבה מגלים שבסופו של דבר מפקד המשטרה הוא שביצע את מעשי הרצח. זו אינה סדרה, שבה אנשים הופכים לאנשי זאב, או שפתאום יש דיסטופיה שבה הכול עומד להיעלם ובני האדם נמצאים בסכנה", מורי מוסיף על היצירה שלא מתאימה לאלגוריתמים הנהוגים כיום.
"הדבר היפה ביותר שאפשר לתת הוא זמן". ניקולה מורי
(צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
"זו יותר סדרה בגוני פסטל. אני חושב שזה היה אמיץ מצדי לעשות את זה, דווקא משום שזה אינו אופנתי במיוחד. אנשים אומרים: 'אוי ואבוי, זו סדרה מהורהרת, משעממת, בה שום דבר לא קורה'. ישנם גם אנשים שחושבים שזו הצטעצעות. אני חושב שעצם העובדה שעשיתי זאת היא מעשה אמיץ ולא ציני. כיום אנחנו גם צריכים להעניק זמן לבני האדם. הדבר היפה ביותר שאפשר לתת הוא זמן".
מהי העונה האהובה עלייך?
"בחיים העונה האהובה עלי היא הסתיו. למה? זו העונה שבה נולדתי. אני מרגיש כאילו היא דומה לי. היא אינה ראוותנית. זוהי עונה בה אנחנו יכולים להתחיל לראות אפשרויות חדשות".
