אין ספק שסנטה קלאוס יצטרך לעבוד קשה מאוד השנה. חג המולד בסימן קורונה יצריך הרבה מאוד "הו הו הו" כדי לגרום למי שחוגג להיכנס לאווירה. כמו בכל שנה, גם ב-2020 מביאה איתה עונת החגים, שנפתחה רשמית לפני כמה ימים, שפע של מוצרים שמכוונים לרוח הנדיבה ואוהבת האדם של חג המולד. הטלוויזיה שלכם לא יוצאת מן הכלל במקרה הזה, והשנה אפילו יותר מהרגיל, כשכל התקהלות - נדיבה ואוהבת אדם ככל שתהיה - היא גל קורונה בפוטנציה, והמקסימום שאתם יכולים לעשות כדי להביא תועלת לאנושות זה לשבת בבית ולבהות במסך הקטן.
"דאש ולילי" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
כל זה כדי לומר ש"דאש ולילי", שעלתה לפני שבוע בנטפליקס, היא סדרת כריסמס מתוקה ואופטימית אבל לא חנפנית או שטחית, שאתם כנראה לא צופים בה אם להסתמך על ההייפ המינורי יחסית שעוררה בארץ. וגם היא, קצת כמו סנטה קלאוס, לא בדיוק ריאליסטית אבל אם תצליחו להביא את עצמכם להאמין לה, היא תמלא את הגרביים שלכם באהבה. התמסרות זה שם המשחק.
Dash and Lily’s Book of Dares הוא ספר ראשון בסדרת ספרים שכתבו דיוויד לוויתן ורייצ'ל כהן, והסדרה שמבוססת עליו משלבת בין שני ז'אנרים אהובים - דרמת התבגרות וקומדיה רומנטית מתוקה. דאש הוא מתבגר ציניקן פסימי שמתעב את חג המולד ולילי היא נערה אופטימית אם כי לפעמים אי אפשר שלא לתהות למה - היא מעט אקסצנטרית יחסית לבני גילה וברוב המקרים, כתוצאה מזה, גם בודדה. הקשר ביניהם נוצר באמצעות מחברת אדומה שלילי משאירה בחנות הספרים הניו יורקית הפופולארית, "הסטרנד". דאש מוצא את המחברת, ממלא את ההוראות שמשאירה לילי למוצא האנונימי ומשאיר לה הוראות משלו - וחוזר חלילה. המשחק מתפתח לסדרת וידויים הדדיים ותוך כמה ימים השניים הופכים לחברי נפש מבלי שנפגשו, הסתמסו או אפילו ראו תמונה אחד של השני בבגד ים בתאילנד בפייסבוק. רומנטי, נאיבי ואסתטי כפי שמחייב הז'אנר.
בהתאם לכך, "דאש ולילי" עוצרת בכל תחנות הקומדיה הרומנטית עם בני זוג שהם אולי הפכים - הוא (אוסטין אברמס, "אופוריה") הגרינץ' האנושי והיא (מידורי פרנסיס, "ילדים טובים") סנטה קלאוס בבחורה - אבל הפכים משלימים שבעצם נועדו זה לזה, מתאהבים עוד לפני שבכלל נפגשו (כל כך "האהבה היא עיוורת" מצידם!), מתגברים יחד על האתגרים והופכים - כל אחד בנפרד ואז ביחד - מגולם רגשי לפרפר יפהפה.
האם העלילה שלה ריאליסטית? לא. מאמר ב"אינסיידר" מונה את כל האירועים הלחלוטין בלתי סבירים שמתרחשים בניו יורק של "דאש ולילי", בהם העובדה ש"הסטרנד", אולי חנות הספרים האהובה ביותר בניו יורק (ושלל לוקיישנים בולטים אחרים בעיר), איכשהו תמיד ריקה רגע לפני חג המולד; שלילי, מתבגרת שגדלה במנהטן, משתמשת במפת נייר (!) של העיר כדי לנווט בשכונה שלה (!!), או שהיא יוצאת בשמלה קצרצרה למועדון בסוף דצמבר. בסדר. לא הכל הגיוני ב"דאש ולילי". אבל האם הרעיון שמגפה כלל עולמית שהתחיל עטלף תעצור את העולם ותשנה את חיינו הוא ריאליסטי? לא. והנה, זה קרה. איך אומרת לילי לדאש, או יותר נכון כותבת לו במחברת האדומה שאינה מתבלה לעולם? "תאמין". ואם רציתם ריאליזם, הסדרה אומנם צולמה בסתיו-חורף 2019 אבל מדובר בנבואה. אחרי הכל, מחברת נשמעת כמו הדרך הסטרילית והבטוחה ביותר להכיר מישהו בימים אלה.
אבל "דאש ולילי" היא לא ריאליסטית. היא הסחת דעת מתוקה וסוחפת. ואם נשווה אותה למוצר מאותו מדף, שהתיימר להיות מתוק וסוחף ויצא סכריני ולעוס, נקבל מושג עד כמה לא פשוט לייצר את אותה עננה אסקפיסטית קלילה, כזו שאפשר להמריא עליה מבלי להרגיש שהזמן עובר או שמישהו מנסה לדחוף לנו אשליה משעממת במסווה של קומדיה רומנטית.
כן, "אמילי בפריז", אני מסתכלת עליך. שתיהן מגיעות בפורמט דומה - קומדיה רומנטית עם צילומים יפהפיים וחשק לג'ט לג, אבל "אמילי" צפויה ושטחית, טוחנת קרואסון מתחת לאייפל כשהיא מנסה להצדיע לפריז, בעוד ש"דאש ולילי" צפויה ועמוקה ועושה כבוד לניו יורק. כן, היא חמימה וצ'יזית כמו פיצה שהרגע יצאה מהתנור, ומצד שני מפתיעה ונוגעת. אז נכון שחג המולד הוא לא מהעדה שלנו והחגים אצלנו זה בכלל בעונה אחרת, אבל היי, בינג' חנוכה נשמע פתאום כמו הדבר הנכון לפתוח איתו את החורף הזה, ושמונת הפרקים של "דאש ולילי" – ממש נס חנוכה! – ישאירו אתכם דלוקים הרבה זמן אחרי שהיא תיגמר.
