מודה: אין לי הערכה יתרה לסרטים שבהם הקריינות מסבירה את המובן מאליו, כאילו מדובר בחשיפת עומק של רגשות ותובנות אנושיות. על אחת כמה וכמה כאשר הקריינות הזו מגיעה מפיו של תמנון קשיש המתגורר באקווריום ענק בעיירה אמריקאית טיפוסית, ומנפח את השכל באבחנותיו הלא-ממש-חדות על אודות בני האדם. מצד שני, הסרט המדובר הוא "יצורים נבונים להפליא" (Remarkably Bright Creatures), המבוסס על רב-מכר מאת שלבי ואן פלט, ומככבת בו סאלי פילד בת ה-79 - מלכת הג'סטות הלא-חינניות. הסרט עוסק בזיקנה ובבנות ובני הגיל השלישי - אחד מהם, כאמור, תמנון - שמוצאים לפתע טעם מאוחר לחייהם ברגע שהם לומדים לחיות, ובכן, מחוץ לאקווריום, ממשי וסמלי כאחד. והסרט הזה הוא לא רע.
"יצורים נבונים להפליא" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
מודה: חושיי קהו. הסרט הזה נע אל עבר טוויסט שהייתי צריך לזהות ממרחק, ובמשימה זו כשלתי. נקודה לזכותו. אחרי הכל, זוהי מלודרמה שנועדה לנתק את הצופה ממסך הטלוויזיה - הסרט עלה בסופ"ש בנטפליקס - כשהוא/היא מחייכ/ת ודומע/ת כאחד. להגנתי אטען שלא ציפיתי לגילוי כל כך מופרך; לחובתי יצוין שסרטים דוגמת "יצורים נבונים להפליא" ממש לא מתעקשים על סבירות. אלה סיפורי אגדה המתרחשים כאן ועכשיו, והעיירה שבה העלילה מתרחשת אכן נראית כלקוחה מהאגדות: שוכנת על שפת אגם יפהפה, כולם בה נורא נחמדים זה אל זה, ואפילו הזר שמגיע זוכה לקבלת פנים חמה. אמריקה של טראמפ נמצאת בטריטוריה אחרת. כמו התמנון המתבונן בהם, גם הם חיים באקווריום צבעוני ומושך, רק שהם לא לגמרי מודעים לכך. "שגרה", קוראים לזה.
3 צפייה בגלריה
אז...איזה דפוקים הקלמארי האלה, אה? מתוך "יצורים נבונים להפליא"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אז סאלי פילד היא אלמנה המשמשת כמנקה באקווריום העירוני שאליו מתנקזים בעיקר תלמידי בתי ספר המכתימים בכפות ידיהם את הזכוכיות ומטנפים את הרצפה במסטיקים. שימו לב: אין מסטיק שלא ניתן להסירו, אם רק מתאמצים מספיק. יש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים, ממנטרת פילד, וצריך לבחור בזו הנכונה. גם לתמנון הקשקשן (בקולו הרך של אלפרד מולינה) ישנה פילוסופיית חיים מנומקת, ובכל זאת כזו שלא ממש מנעה ממנו מלהגיע לכלוב הזכוכית שממנו הוא שב ונמלט, רק כדי להישפך אליו חזרה. לעיתים זה מזכיר את "מורתי התמנונית", התיעודי זוכה-האוסקר, שבו הרכיכה בעלת שמונה הזרועות שבכותרת משמשת מורה לחיים לחוקר טבע החווה משבר אמצע החיים.
וכן, זה גם מזכיר את "צורת המים" של גיירמו דל טורו, זוכה אוסקר נוסף, שעסק בקשר המשונה הנרקם בין אשת ניקיון אחרת, בגילומה של סאלי הוקינס, ויצור אמפיבי הכלוא במתקן הממשלתי שבו היא עובדת. אבל במקרה של "יצורים נבונים להפליא" - התמנונים נחשבים לבעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר מבין חסרי החוליות - נבנים קשרים נוספים, בין בני אנוש שלא ידעו שהם מסוגלים לזה. אחד מהם הוא קמרון (לואיס פולמן, הבן של ביל), חבר בהרכב כושל העונה לשם "נקניקיית העש", שנתקע בעיירה אחרי שהקרונוע שלו מתקלקל שם. הסיבה שהוא מגיע לשם קשורה באביו הנעדר, אבל עד שזה יסתדר הוא מתמנה למחליפה של פילד שנקעה את קרסולה, כמה נוח, ואינה מסוגלת למלא את מטלותיה. חוץ מזה, ישנם שם בעל המכולת המקומי (קולם מיני הטוב) שגם לו ישנם מעצורים רגשיים, חברותיה הפטפטניות של פילד (ג'ואן צ'ן, קאת'י בייקר ובת' גראנט), וגם סיפור רקע טרגי הקשור בבנה של פילד בסרט. וישנו כמובן התמנון, מרסלוס שמו, שתובנותיו על אודות המין האנושי עמוקות כאקווריום שבו הוא זוחל או מסווה את עצמו. אגב, גם לו עצמו יש בעיות הקשורות בגילו המתקדם ועייפותו הקיומית.
אוליביה ניומן ("שירת סרטני הנהר") שביימה והייתה שותפה לכתיבת התסריט ניצבת פה בראש צוות של נשים הכולל גם את הצלמת (אשלי קונור) והעורכת (תמרה מים). אבל בעיקר זוהי הכוכבת, פילד, שעושה פה תפקיד ראשי לראשונה מזה עשור (מאז "שלום, קוראים לי דוריס" מ-2015 שבו היא גילמה דמות דומה). קשה לבוא בטענות לסרט שכל מטרתו היא לרגש, לא משנה המחיר. לא צריך להיות אכפת לנו שהטרגדיות האנושיות הנחשפות במהלכו לוקות בנצלנות רגשית, וגם לא שכל הקונפליקטים נפתרים בצורה מניחה את הדעת ואפילו מושלמת. סיפור-משנה על אב שזנח את זוגתו ההרה ואינו מכיר את הבן שנולד לו נמצא פה רק כדי להעלות סיפור אחר, על הומופוביה ועל אבות אלימים. הסיפור הזה צץ איכשהו וגם הוא מגיע לפתרונו על הצד הטוב ביותר.
בסופו של דבר, "יצורים נבונים להפליא" נועד למי שרוצים לראות את סאלי פילד מדברת אל תמנון קשיש בשבי. כולנו, אומר הסרט הזה באמצעות קולה של הרכיכה הנ"ל, צריכים למצוא את האומץ להשתנות ולהיחשף - גם בישורת האחרונה של החיים. בני אדם ותמנונים כאחד. למרבה המזל, הסרט סימפטי למדי בתור המלודרמה הלא-מתוחכמת שהוא, כך שמי שיצפה בו יוכל לקום מהספה עם כמה תובנות בסיסיות על החיים.
