"מורטל קומבט 2" (Mortal Kombat 2) הוא המשך לריבוט מ-2021 לסדרת הסרטים משנות ה-90, שעיבדו את סדרת משחקי המחשב אל המסך הגדול. נדמה שכבר לא ניתן לחדש דבר אחרי כל כך הרבה משחקים ועיבודים. ובכן, לא באמת חידוש, אבל בוודאי תזכורת: יש סיבה טובה לחשוש ממשחקי מחשב שתהילתם מתבססת על אלימות פסיכית. לא בגלל "השחתת הילדים" או סיבה מתחסדת כזו או אחרת, אלא בגלל הסכנה שהם יהפכו לסרטים משעממים. אם לא פוסלים מטעמים מוסריים את משחקי "מורטל קומבט" הרי שקשה להתכחש לבידור המופרע שהם מספקים. אבל מי שמצפה לחוויה קולנועית שתשלים את המשחקים – שיעשה סיבוב פרסה ויחזור לקונסולה.
"מורטל קומבט 2" - טריילר
(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הסרט השני עוקב אחר הקרב הגורלי בין הלוחמים המייצגים את כדור הארץ, לאלו המייצגים את הכובש הבלתי נלאה שאו קאהן (מרטין פורד). לא מדובר בעלילה חדשה - זאת כמעט אותה עלילה בדיוק כמו בסרט הקודם מ-2021, עם אותו "טורניר עולמי", אותה "ממלכה בסכנה", ואותן קבוצות של לוחמים - כולל כאלו שמתו וחזרו לתחייה. אולי במשחק מחשב זה הגיוני שניתן לחזור ולשחק בדמויות, אבל החזרה הקולנועית של דמויות כמו קונג לאו (מקס הואנג) וקיינו (ג'וש לוסון) היא לא יותר ממחזור עצל. ואגב, יוצרי הסרט כל כך מאוהבים בקונספט, שכבר מובטח שהסרט השלישי יעסוק בירידה לשאול כדי להציל את מי שבמקרה לא שרד את החלק השני.
לסרט הקודם נוצרה דמות "חדשה" בשם קול יאנג (לואיס טאן) שדרכו העלילה נכנסת לטורניר המורטל קומבט. בחלק השני הוא נדחק למעמד של דמות משנית לטובת ג'וני קייג' (קארל אורבן) – דמות מוכרת היטב ממשחקי המחשב. קייג' הוא שחקן שחוק ונשכח משלל סרטי פעולה סוג ז' (א-לה ז'אן-קלוד ואן דאם). במהלך שמזכיר את סרט המד"ב המוצלח "כיבוש הגלקסיה" (1992), לוק קייג' יגלה שעתידו הגלקטי הוא להפוך לגיבור שאותו הוא שיחק. גם אלו שמחבבים את הופעתו של אורבן בסדרה "הבנים" (נשארו עוד שני פרקים!), יודו שהוא לא יכול לחולל ניסים עם תסריט שמגביל את לוק קייג' למספר מצומצם של מניירות והבעות.
המצטרפת השנייה היא קיטאנה (אדליין רודולף) שברקע שלה יש סיפור נקמה נוסח תאנוס וגאמורה בסרטי מארוול. שאו קאהן רוצח את אביה המלך בתחילת הסרט כחלק מהשתלטותו על הכוכב. היא גדלה תחת חסותו, אבל ברור שתגיע העת שבה היא תנסה לפרוע את חשבון הדמים. המניפות הקטלניות שלה עוד יחלטרו כמג'מיקס לגולגולת אנושית.
לצד אורבן ורודולף, חוזרות הדמויות המוכרות מהסרט הראשון - סוניה בלייד (ג'סיקה מקנמה) הלוחמת עם טבעות האנרגיה, ליו קאנג (לודי לין) לוחם-העל עם כדורי האש, ג'קס (מיכד ברוקס) עם ידיו הרובוטיות. לכולם יש בממוצע חמש דקות מסך (ולא שאני מתלונן על תת ייצוג).
ועכשיו לקרבות - המהות התיאורטית של כל יצירה שמשתמשת בשם "מורטל קומבט". הם לא מזהירים; ישנם הכשלים הבסיסים של דמויות לא מעניינות ועלילה לא קוהרנטית, שהופכים את הקרבות למשעממים. סרט הוא לא "משחק מחשב מינוס היכולת לשלוט בג'וייסטיק עלמה שקורה על המסך". כישרון דוגמת זה של יואן וו-פינג, הכוריאוגרף האגדי של אקשן בסרטים כמו "נמר דרקון", "מטריקס" ו"קיל ביל", אינו בנמצא.
הבימוי הפרגמנטרי של סיימון מק'קויד חותך מהר מדי, משתמש בכל כלי ה"שדה-קרב-הדינאמי" שהפכו זה מכבר לקלישאה, ומסרב לתת לקרב אחד להתגבש לכדי משהו שנרגיש בגוף. הסביבות - זירות קרב שטוחות שמאמצות פלטת צבעים שנעה בין "אפל מדי" לבין "אפל אבל עם אש" - חוזרות על עצמן בשינויים קוסמטיים. אחרי קרב חמישי בחלל שנראה כמו רקע של שומר מסך, כבר אפסה התקווה שזה ישתפר. בהתחשב בכל אלו אולי כבר עדיף לשבת בבית ולראות קרבות שיצרה תוכנת ה-AI Seedance 2.0 שנראים לא פחות טוב, בוודאי עם יותר דמיון ומקוריות, ממה שקורה על המסך.
קהל היעד הם המכורים הכבדים לסדרת משחקי המחשב, במיוחד אלו שהאגודלים שלהם יצאו זמנית מתפקוד והם נזקקים למנה של ריטוש. אולי גם מעריצי המשחק שחווים רטט של עונג מכל אזכור של דמות או ציטוט של קאצ'פרייז מוכר. הסרט מנסה להיות טנא גדוש שדוחס פנימה כמה שיותר "ביצי פסחא" ודמויות גם אם זה רק מסרבל ולא באמת מוצדק. עבור כל השאר, אלו שלא מחזיקים בצ'קליסט נוסטלגי מוכן מראש, הכמעט שעתיים של הסרט לא יהיו יותר מאשר חוויה מייגעת.
