"עולם מוזר" (Strange World), סרט האנימציה החדש של אולפני דיסני, שופע כוונות טובות. הוא עוסק בנושא הקלאסי של פיוס בין-דורי בין אבות ובנים, ועושה זאת בדרך יחסית עשירה בהיותה נפרשת על פני שלושה דורות. יש לו מסר אקולוגי אודות המחיר אותו עשוי לשלם המין האנושי בגלל הרדיפה אחר טכנולוגיות חדשות. באופן תקדימי לחטיבת האנימציה של דיסני, אחד מגיבורי הסרט הוא נער קוויר שנטייתו המינית מוצגת באופן מפורש, ולא רק כרמז שחולף הרחק מעל ראשי הצופים הצעירים. שאר הדמויות מתייחסות למיניות זו כדבר טבעי ומובן מאליו, ולא כבעיה המעוררת קונפליקט ומחייבת תהליך פיוס. גם נישואים בין-גזעיים נוכחים בסרט ומוצגים כדבר שכיח ומובן מאליו. לעזאזל, יש בו אפילו כלב שחסרה לו רגל – רק כדי לוודא שאף קטגוריה של ייצוג נאור לא תקופח.
"עולם מוזר" – טריילר
ניתן להניח שלא מעט קוראים כבר מקללים את דיסני ו"שמאלנים פרוגרסיביים" וממלמלים לעצמם את כל הקשקשת הרגילה שמגיעה עם אימוץ נלהב מדי של השיח הריאקציונרי מארה"ב. אז כן, זה לא סרט לגזענים, הומופובים, מכחישי ההתחממות הגלובלית, וחובבי תיאוריות קונספירציה של האלט-רייט. למרבה הצער, אלו בדיוק הטיפוסים שישמחו לשמוע שאחרי הסופ"ש הראשון ליציאת "עולם מוזר" בארה"ב, הוא כבר מסתמן ככישלון מהדהד. ההפסדים שהוא עשוי להסב לדיסני מוערכים בסכום המתקרב ל-150 מיליון דולר.
יהיה זה שגוי לייחס את הכישלון הכלכלי לערכים הפרוגרסיביים של הסרט. כשמדובר על הפקות ענק הכישלון בסוף השבוע הראשון בדרך כלל מעיד על אסטרטגיית שיווק לקויה ולא על איכותו של הסרט. כאדם השומר על מודעות מסוימת בנוגע ללו"ז ההקרנות בחודשים הקרובים, עדיין היה נדמה לי ש"עולם מוזר" צץ יש מאין – ובכך אשם בעיקר השיווק. הסרט יצא בסופ"ש של חג ההודיה האמריקאי שבו רוב המשפחות מתכנסות לארוחה חגיגית - מה שלא מאפשר להגיע בהרכב מלא לבתי הקולנוע. בנוסף, ניתן לשער כי חלק מחוסר הרצון להגיע לאולמות ההקרנה קשור גם לעובדה שתוך שבועות ספורים הסרט צפוי להגיע לדיסני+, אז למה שמשפחות ירצו להוציא עשרות רבות של דולרים על הגעה/צפייה/אכילה בבתי הקולנוע? בוב אייגר, שחזר לאייש את כס מנכ"ל דיסני בשבוע שעבר, צפוי להפיק לקחים מרחיקי-לכת בעקבות כישלון זה.
קשה להחשיב את "עולם מוזר" כאחד מהטובים בסרטי דיסני של השנים האחרונות, ובכל זאת הוא ראוי לצפייה. ה"ערכים הפרוגרסיביים" שלו לא צריכים להדאיג הורים שממילא לא מעוניינים שילדיהם יגדלו להיות גזענים-הומופובים חשוכים. יש בו עבודת אנימציה מרשימה מבחינה טכנית, וחריגה באופן מעניין באופני העיצוב של העולם המוזר, נופיו וחיותיו, שאליו נקלעים הגיבורים. הסיבות לעיצוב זה תתגלה במלואן בחלקו האחרון של הסרט (שאליו לא אתייחס מטעמי ספויילר).
יש ב"עולם מוזר" גם פגמים לא מבוטלים, ובעיקר תחושה של דשדוש המחריפה, באופן פרדוקסלי, דווקא בגלל שיש בו "יותר מדי" – התרחשויות, דמויות, יצורים מוזרים. הרעיונות הפרוגרסיביים נבלעים קצת בתוך ההמולה, ולא מוצגים באופן הסבלני הנדרש. בהשוואה קצת לא הוגנת לעבודותיו הגדולות של הייאו מיאזאקי שעסקו גם הן בנושאים אקולוגיים ("הנסיכה מעמק הרוחות", "הנסיכה מונונוקי"), ניתן להבין עד כמה הקשב לטבע חשוב כדי שנושא זה לא יהיה רק "נוכח" בעלילה, אלא גם נחווה באופן משמעותי מבחינה רגשית. אפשר גם לשאול עד כמה סרט שהוא תוצר כה מובהק של אנימציית מחשב, טכנולוגיה החסרה את האורגניות של אנימציה מצוירת או סטופ-מושן, יכול לטפל בנושאים אקולוגיים באופן אפקטיבי.
גיבורי הסרט משתייכים לקהילה כפרית שנקראת אוולונייה. היא מבודדת בין הרים, וליושביה אין מושג מה או מי נמצא מעבר להם. כשהקהילה נקלעת לסוג של משבר אנרגיה, הרפתקן עז-רוח ורב-עוצמה בשם ייגר (דניס קווייד) מתנדב להוביל משלחת שתנסה להגיע לצד השני של ההרים. בין המשתתפים במשלחת גם בנו סרצ'ר (ג'ק ג'ילנהול) שיש לו אופי מתון ומשכיל יותר. בדרך ההרים המסוכנת מתגלה צמח המפיק אור ירקרק זוהר ונראה כי הוא אוצר אנרגיה רבה. סרצ'ר רוצה לחזור לכפר עם הצמח כדי לבדוק האם הוא יהיה ישועת אוולוניה, אך ייגר מסרב לשקול זאת. המחלוקת הקשה ביניהם הופכת לקרע. האב ממשיך לבדו בדרכו ליעד המקורי, והבן חוזר עם חברי המשלחת לכפר.
בקפיצה של 25 שנים קדימה, הצמח הירוק, שקיבל את השם "פאנדו", הפך למקור אנרגיה ששינה לחלוטין את אוולוניה. הוא מגודל בשדות ע"י חקלאים כמו סרצ'ר, ומאפשר להניע כל מכונה תעשייתית, כלי רכב או טייס. במקביל, סרצ'ר הקים משפחה הכוללת את אשתו מרידיאן (גבריאל יוניון), את בנו בן ה-16 אית'ן (ג'בוקי יאנג-וייט) ואת לג'נד – הכלב קטוע-הרגל שכבר הוזכר. ייגר, האבא שהפך בינתיים לסבא, מעולם לא חזר מהמסע שאותו הוא ניסה להשלים.
כשצמחי הפאנדו מאבדים את האנרגיה שלהם, היציבות האנרגטית של אוולונייה נקלעת למשבר שעשוי לסכן את אורח החיים המשופר של רבע המאה האחרונה. מכיוון שהפאנדו מחוברים כולם בשורשים המתלכדים עמוק עמוק בתוך האדמה, משלחת תצטרך להיכנס לעומק לא ידוע זה כדי לראות מה מחולל את הבעיה בבסיס של הצמח, ולסייע לו בלחימה בכך.
המשלחת כוללת כמה דמויות, ובהן סרצ'ר, מרידיאן, וכפי שמתגלה תוך זמן קצר גם אית'ן שהיה נחוש להצטרף. הם עושים דרכם בתוך עולם מוזר, עם יצורים שנראים בחלקם כמו גרסאות גיאומטריות מוזרות לברונטוזאורים ופטרוזאורים, חלק מהיצורים לא מזיק וחלקם מסוכן. יש בו צמחייה וטופוגרפיה ששייכות לעולם מאוד שונה מהמוכר, ויצור ידידותי דמוי אמבה כחולה שאית'ן מכנה "ספלאט". המסע בתוך העולם כולל גם מפגש מחודש עם אבא/סבא ייגר, שמתברר כי שהה בעולם מוזר זה במשך כל הזמן שחלף.
המשימה להציל את הפאנדו הופכת למשולבת באתגר הפיוס הבין-דורי. "עולם מוזר" משתמש לא מעט בתכנים של סיפורי הרפתקאות מיושנים - ספרות הרפתקאות של המאה ה-19 כמו "מסע אל בטן האדמה" (1864) של ז'ול ורן, חוברות קומיקס של מסעות ודמויות גיבורים מתחילת המאה, סרטי הרפתקאות קלאסיים כמו "קינג קונג", וסרטים כמו "המסע המופלא" (1966) ו"יום במלכודת" (1987) – סרט שבו, באקט אינטרטקסטואלי, דניס קווייד המשחק גם כאן עשה את אחד מתפקידיו המוצלחים.
קשה להסביר כיצד כל מקורות השפעה אלו משתלבים ב"עולם מוזר" מבלי לספיילר את המערכה השלישית. אבל כשהגילויים הנשמרים לחלק זה של הסרט מגיעים, בהחלט עשויה להתעורר מחשבה אודות הנזק הבלתי הפיך שמחולל המין האנושי לכוכב שעליו אנו חיים. הבמאי דון הול והתסריטאי קוי נגוין (שכבר שיתפו פעולה ב"ריה והדרקון האחרון") מנסים להעביר את המסרים כשטף ריגושים קינטיים ודימויים המזכירים פנטזיות קולנועיות אדירות-תקציב (כמו "אווטאר"). צורת העברה זו משבשת את קליטת המסר, אך פגמיו של הסרט לא מבטלים את חשיבות המסר, ואת האופן החריף שבו הוא מנוסח.
