הארי סטיילס לא רגיל להיות הדבר הכי שני לוהט בכל מקום שבו הוא נמצא, אבל שלשום (שלישי) בלונדון הוא מצא את עצמו בהתמודדות לא הוגנת: גל החום שפוקד את מערב אירופה הציף גם את הממלכה בטמפרטורות חריגות לעונה (ולחיים), והאצטדיון נראה מלמעלה כמו פסטיבל מוזר של מניפות ומאווררי יד (שיהפכו תוך זמן קצר למיקרופונים מאולתרים). גם מקרוב ניכר שאנשים הזיעו במקומות שלא ידעו על קיומם וזה עוד לפני שהשתחררה הצרחה הראשונה למראה השורטס שאיתם סטיילס עלה לבמה: מאותו רגע הטיפות שזלגו מהמצח הפכו למבול בכל הגוף.
סיבוב ההופעות הנוכחי של האייקון הבריטי נועד להביא את חוויית הקלאבינג האינטימית מהאלבום האחרון שלו למעמד הרבה יותר המוני ונטול ניואנסים. מכיוון שהאלבום עצמו סבל מכמה וכמה שברי מאמץ, מתבקש לתהות כיצד בדיוק סטיילס ישלב את הפאזה העכשווית עם להיטים קודמים ואחרים ברוחם, והאם הוא יצליח, כרגיל, לצאת מזה קול כמו מלפפון במזגן של בנק. או במילים אחרות: האם, כמו בשם האלבום, גם גרסת המופע תדבק בחזון ה"נשיקות כל הזמן, דיסקו מדי פעם"?
גלריה
הדבר השני הכי לוהט בלונדון. הארי סטיילס בהופעה בלונדון
(צילום: Anthony Pham/Getty Images for HS)
כבר מהשיר הראשון, Are You Listening Yet, מתברר שהנוסחה התהפכה: דיסקו כל הזמן (או ברובו המוחלט) ונשיקות מדי פעם. זה לא רק הנוכחות המאסיבית של שירי האלבום או העיבוד השונה ל-Watermelon Sugar (שעבר לפתיחת המופע ולפי המבט המשועמם של סטיילס נדמה שגם שם הוא לא יישאר) אלא האופן שבו כל ההיגיון המוזיקלי של המופע, מעיצוב הבמה ועד המחוות והציטוטים, הורכב כך שהתנועה הפיזית תעמוד במרכז. סטיילס עצמו הולך/רץ/רוקד מצחיק ב-95 אחוז מהזמן על מסלולי הקט-ווק שיוצאים מהבמה המרכזית. לפני כשבוע דווח שסטיילס, חובב ג'וגינג ידוע, נצפה כשהוא רץ לכיוון וומבלי מהבית שלו בשכונת האמפסטד, עשרה ק"מ בערך. נדמה שבהופעה הוא מוסיף את המרחק הזה ואולי עוד קצת.
העמקת ההתחייבות לסאונד המועדוני עושה טוב לשירי האלבום: הם עדיין נשמעים כמו מחווה נלהבת מדי ל-LCD סאונדסיסטם, אבל הלהקה המצוינת, האנרגיות הגבוהות וכמובן הכריזמה הרדיואקטיבית של סטיילס מכניסים לקטעים כמו Ready, Steady, Go ו-Pop עוד קצת נפח ושאר רוח, שמביאים איתם את תחושת השחרור שחסרה לעתים בגרסאות האולפן.
עבור סטיילס זאת גם הזדמנות למקם את עצמו כחוליה בשרשרת של ציוני דרך בהצטלבות של זהויות מוזיקליות שונות: ב-Taste Back המעולה, למשל, הוא משתיל קטע מתוך Born Sleepy של אנדרוורלד, שהפך לסמל תרבות הרייב הבריטית של הניינטיז בזכות הסרט "טריינספוטינג". בקטע אחר הוא שולף מיקרופון-מגפון ומתחפש לשון ריידר ב-Dare של הגורילז. את הקיטש המנחם של Treat People With Kindness הוא עוטף עם בית מתוך This Must Be The Place של טוקינג הדס והלהקה מצטטת את המעבר המרים של You Can Call Me Al של פול סיימון. לעתים גם לא צריך רפרנס ספציפי: הקלידים מכוונים לתדר של קראפטוורק ו-Dance No More מזכיר את שיתופי הפעולה של דייויד בואי עם נייל רוג'רס. לקראת סיום מופיע גם ציטוט של דיוויד הוקני המנוח, שאמר כי "ברור שאמנות נועדה שיחלקו אותה".
קהל בהופעה של הארי סטיילס בלונדון
(צילום: Kate Green/Getty Images)
לא בטוח שכל 90,000 האנשים בקהל מזהים או שאכפת להם, אבל לא אותם (ובטח שלא ככה) סטיילס מנסה לשכנע שליבו במקום הנכון. ממילא בשבילם יש לו טריקים אחרים בשרוול, כמו נפנוף בלתי פוסק כאילו שהוא מכיר את כולם והתייחסות לשלטים כמו "מכרתי תמונות של הרגליים שלי כדי להיות פה". אחד המעריצים נתן לו מעטפה חומה ואמר לו משפט שלא שומעים כל יום – או אף פעם - בהופעה: "כתבתי את העבודה שלי בתיאולוגיה עליך". סטיילס הבטיח לקרוא ועשה את הפרצוף הזה, מעין כלבלב נרגש, שכמו מונע מהמתבונן להעז אפילו חשוב שהוא לא יעמוד במילתו.
מפציר בקהל
למרות שסטיילס פחות קשקשן מבעבר – ואולי זה השרב שגם גרם לו להיפטר מהעניבה יחסית מוקדם – הוא מנצל שני שירי מפתח בסט כדי למצק בנאומים את קונספט ה"ביחד, ביחד" של המופע: הראשון, באמצע הסט, הוא ביצוע מקסים של Fine Line מהאלבום השני; ולפני הירידה והעלייה להדרן מגיע הסינגל המוביל של האלבום האחרון, Aperture, שלפניו סטיילס מפציר בקהל להגיד "כן" להתנסויות חדשות, כפי שהיציאה לרקוד הניעה אותו למצוא את הכיוון בקריירה.
חם מדי בשביל ג'קטים. קהל בהופעה של הארי סטיילס בלונדון
(צילום: Kate Green/Getty Images)
כמו במוזיקה של סטיילס, אין בזה יותר מדי עומק, ודאי לא רגשי, וממילא האופוריה הגוספלית של הפזמון We Belong Together הרבה יותר משמעותית מכל קלישאה. ובכל זאת, יש משהו מרחיב לב באופן שבו אדם שכבר לא זוכר איך זה להיות לא מפורסם מתקשר את הצורך שלו להישאר בקשר עם המציאות של יתר בני ובנות התמותה. אפילו בלילה כל כך אביך וחנוק, הארי סטיילס לא מסוגל לוותר הכוח המרפא והממכר של חום אנושי.
