את המקורות של "דוד: הסרט", לא צריך לחפש במקרא אלא באותיות הקטנות, או ליתר דיוק הגדולות מאוד, בפתיחתו. שם האולפן שהפיק אותו הוא Angel, ועוד לפני הקרדיטים והשירים עולה כתובית מוזרה באנגלית: "הסרט הזה נתמך בידי מאות אלפי חברי אגודת איינג'ל".
"דוד: הסרט" - טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
איינג'ל - ואין סיבה שתדעו זאת, כי זה סרטה הראשון שמופץ בארץ - היא סוג של אולפן/תאגיד מדיה המתבסס על תמיכת חברים הרשומים בו, ויושב בעיר סולט לייק סיטי ביוטה. מייסדיו הם חברי הכת/דת המורמונית, ויש להם היסטוריה ארוכה ושנויה במחלוקת של הפקת סרטים "מבוססי אמונה" ו"התומכים בערכי המשפחה". כמה מהם הפכו ללהיטים מפתיעים יותר או פחות בעומק אמריקה (הוליווד תמיד מופתעת כשהקהל הנוצרי האדוק בארה"ב נוהר לקולנוע מיוזמתו לסרט שקיבלו עליו המלצה מהכומר בכנסייה) ו"דוד" הוא הפקתם המושקעת ביותר.
ההפקה אמורה לתת קונטרה שקולה למפלצות של דיסני, דרימוורקס ואילומיניישן, עם סיפור שמגיע היישר מהתנ"ך ונועד להפוך לשובר-קופות. עם הכנסות של 83 מיליון דולר על תקציב של 60, זו ההפקה היקרה והמתוקשרת בתולדות האולפן. היא מובלת על ידי צמד במאי אנימציה דרום אפריקאיים דתיים שהובאו כדי להפוך את סיפורי "שמואל א'" וקצת מ"שמואל ב'" לסרט לכל המשפחה. "דוד" הוא בהחלט סיפור הצלחה, גם אם לא להיט ענק כמו שב"בייס" הנוצרי מפמפמים אותו.
במילים אחרות, אתם אולי תלכו לפורים עם הילדים לראות את "דוד" כי אתם רוצים להנגיש להם את שיעורי התנ"ך, וכי לגרסה באנגלית גויסו בין היתר מירי מסיקה (כאימו של המלך) ושחר טבוך (כאחיו), וששון איפרם שאולוב מדבב אותו בגרסה העברית (ליהוק מושלם, מבחינת ההתאמה לקהל היעד) - אבל האמת שאתם רואים סרט נוצרי-מורמוני.
אז מה הבעיה בעצם, ישאלו חלק מהצופים, בטח בקרב הקהל הדתי? ראש הממשלה נתניהו נסמך כבר שנים על תמיכת האוונגליסטים בארה"ב, כולל מצד הכומר ג'ון הייגי בעל ההיסטוריה הארוכה של האמירות הלהט"בפוביות ואנטישמיות - אז למה שאנחנו נהיה טהרנים? עם כל הזבל שמגיע מהוליווד, וסיפורים שממילא שואבים השראה כבדה מהתנ"ך והברית החדשה ורק משנים את שם הגיבורים מישו ומשה לספיידרמן, ניאו והארי פוטר, למה שלא נהנה מקצת תוכן אמוני משובח?
בעיקרון, לגיטימי, אם הוא אכן היה משובח. "דוד" אומנם נהנה מאנימציה בהחלט מושקעת ולא מביכה כפי שהיה בעבר באולפנים שניסו להתחרות בהוליווד, ורבים בישראל יתרגשו מכך שניכר שיוצריו ניסו להישאר נאמנים למקורות העבריים (בין היתר, הם ביקרו בישראל לראות שהם מדייקים בהצגת נופי הארץ. זה תופס רוב הזמן). אפשר לשמוע הרבה "שלום" בדיאלוגים ובשירים שעושים לנו נעים בגב, וגם ההצגה של בני ישראל כעם נרדף שקם להגן על עצמו, עם כל אתוס ה"מעטים מול רבים"/"עם לבדד ישכון" - יושב טוב על האתוס הציוני הנוכחי. זאת ועוד: עם סצנה אחת שבה בני עמלק חוטפים את נשות וילדי בני ישראל, ואחרות שבה מראים איך אזרחים צריכים להתגייס לפתע לצבא, אני חושד שקברניטי האולפן ביוטה בהחלט בחרו צד בכל הקשור להתנהלות מלחמת חרבות ברזל, וזה לא הצד של בילי אייליש ומארק רופאלו.
כל זה אולי מנחם פוליטית. אבל קולנועית, "דוד: הסרט" הוא סרט די דל ונשכח. השירים לא זכירים וכולם נשמעים דומים זה לזה (מה עם חלוקה לשירי "ההקדמה", "ההפוגה הקומית", או "הדמות מגלה את עצמה וזועקת" על שם Let it go? הנוסחה אמורה להיות די פשוטה). האנימציה כאמור יפה לעין אבל אין באמת אף רגע של "וואו" ויזואלי. יש דמויות משנה קומיות (את אחת מהן מדבב כאמור טבוך) אבל שילובן מרגיש מכני להפליא. ובעיקר, הדמות המרכזית - בגרסת הסרט - לא סוחבת.
אם אמרנו שגיבורי-על כיום שואבים השראה מישו, אפשר לומר שגם ההפך מדויק: "דוד" מציג את גיבורו הג'ינג'י לגמרי כגיבור-על הוליוודי. פחות ביכולות, ויותר באתוס של מישהו שהוא מנהיג מושלם מילדות וכולם מספרים לו ולנו כל הזמן כמה הוא נהדר. דוד של "דוד" הוא נטול עומק, דילמות ורצונות מלבד להיות רועה טוב, בן טוב, מנהיג טוב. אז נכון, זה בבסיס סרט לילדים, ובכל זאת לאורך הצפייה לא יכולתי שלא לחזור בראשי לשיעורי התנ"ך בבית הספר היסודי, שם הציגו לנו את דוד בכל הדרו - בגבורתו, בהצלחותיו ובכשלונותיו.
בהיותו סרט ילדים וגם כזה המתרכז ב"שמואל א'", בסיפור עלייתו לשלטון של דוד, אפשר לקבל בהבנה את היעדרותן מהסרט של שתי הפרשות מ"שמואל ב'" שכנראה מציגות את המלך באור בעייתי ואפל - פרשת בת שבע ושליחת אוריה החתי אל מותו, וכמובן המרד ומותו הנורא של בנו אבשלום. אבל מה עם צנזור - סליחה, השמטה - של כל מיני סיפורים מ"שמואל א'"? למשל פרשת נבל הכרמלי, שבה דוד שקל להגיע עם צבא ולהרוג את נבל וכל בני ביתו כי זלזלו בו. הו, רגע, ויש עוד משהו אחד קטן שחסר: קינת דוד על שאול ויונתן.
כן, כן, אחת הפואמות הכי ידועות בהיסטוריה והתרבות של העם היהודי, לא מופיעה בסרט. החברות בין דוד ליונתן מוצגת כמעט באגביות, וגם מותם של יונתן ושאול על הר הגלבוע (שלפי יוצרי הסרט, מתברר שהוא ממוקם בעמק במדבר, בקטנה). אבל בלי "מנשרים קלו, מאריות גברו", "איך נפלו גיבורים", ו"צר לי עליך אחי יונתן"? זה חומר לשיר זוכה-אוסקר! טוב, ברור שהסיבה להימנע מעיסוק בשיר היפהפה היא השורה "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים", שהביאה לאלפי ויכוחים בלימודי מקרא ומגדר במקביל על אופי היחסים בין השניים. מה, אתם רוצים לבלבל את הילדים עם כל הפרוגרס הזה? טפו!
גם אם הטעמים הפוליטיים מובנים, זה עדיין מרגיז, ומעלה את השאלה אם יוצרים קצת פחות מבוהלים היו יכולים למצוא דרך לעקוף את הדיון המורכב ועדיין להעביר את העצב והחברות הכל כך יפה שמבוטאים בפואמה. העניין הוא שההשמטה הזו היא לא היחידה, וגם היא לא מקרית לאג'נדה האמיתית של יוצרי הסרט, שספק אם מבינים לעומק את דוד. כי דמות אחת שצצה כל הזמן דרכו, שבהיסטוריה מופיעה בכלל כאלף שנה אחרי מותו, היא אחת שאולי שמעתם עליה: ישו. כן, הסרט שמציג לכאורה סיפור שכולו מבוסס על טהרת "הברית הישנה" - קרי התנ"ך - זה שאנחנו והנוצרים יכולים להסכים עליו, אבל בפועל הברית החדשה תמיד מתגנבת פנימה.
למשל, בהדגשה החוזרת שוב ושוב שדוד נולד בבית לחם. זה אכן נכון לדמות המקראית, אלא שבסרט דמויות כל הזמן פונות אליו כ"דוד מבית לחם", כדי להזכיר לצופים הטובים בארה"ב עוד דמות שהם אוהבים מבית לחם. זה מגיע בדגש שניתן במיוחד לאמו, הרבה מעבר לסיפור המקראי (בדיבוב מירי מסיקה) כאימא אידיאלית, מריה של ממש. וזה מגיע בבנייה המכוונת של הפלישתים כרומאים, ומנגד הצגת חצר המלך של שאול כמקום מנוון שמזכיר את ירושלים המושחתת שאליה הגיע ישו לפי הברית החדשה. מנגד, לעמלק לא היה ליוצרים רפרנס היסטורי, אז בקטע קצת מוזר לקראת סוף הסרט, הם נראים בעיקר כשילוב בין אופנוענים מדבריים ב"מקס הזועם" לאורקים ב"שר הטבעות". אנחנו בטוחים ששמחה רוטמן מרוצה.
מה שעובר כנקודת אור קטנה בסרט הוא הטיפול בדמות של שאול המלך, היחידה שהיא באמת מעניינת פה (ולטעם כותב שורות אלה, גם הדמות המעניינת ביותר בסיפור המקראי). האיש שלא רצה להיות מלך, חיפש אתונות ומצא מלוכה, תקוע בסרט על כס המלכות כשהוא עטוף תחושות דיכאון, שעמום וקנאה. הוא לא קדוש ולא נבל, והסרט משחזר יפה פרשה מקראית אחת שלרוב נשכחת (שאול ודוד במערה). אז יכול להיות שהייתי נהנה הרבה יותר מסרט מקראי בשם "שאול". ויכול להיות שהייתי נהנה יותר מ"דוד" אם לא היה מתייחס לכל צופיו כילדים שצריך להגן עליהם מבדל מורכבות. המקרא הוא עשיר ורב-רבדים. חבל רק שהסרט שמתבסס עליו הוא לא כזה.
