הספין של שר התרבות מיקי זוהר, סביב ההחלטה לבטל את פרסי היצירה של משרד התרבות, מזכיר את הסיפור התנ"כי על משפט שלמה. כאשר שתי נשים רבות על תינוק אחד, וכל אחת מהן טוענת שהוא שלה, מבקש שלמה המלך להביא חרב ולחתוך את התינוק לשניים. התרגיל הזה פועל היטב – האם האמיתית מוותרת ואומרת: תנו לה את התינוק, רק אל תמיתו אותו. לעומתה, המתחזה שחטפה את התינוק מכריזה "גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה", וקוראת לחתוך את הילד.
בהתחלה משרד התרבות החביא את ביטול פרסי היצירה מעיני הציבור, בהמשך הוא הסביר שמדובר בקיצוץ תקציבי בעקבות המלחמה, ולבסוף זוהר הסביר: "התרבות שייכת לכל עם ישראל ולא רק לצד מסוים במפה הפוליטית". הקביעה הזו נכונה, אבל השר מתנהג כמי שהתרבות דווקא לא שייכת לו, בדומה לאישה ממשפט שלמה שהייתה מוכנה שהתינוק ימות – רק כדי שלא יועבר לידי חברתה. במילים אחרות, מיקי זוהר למעשה אומר: "גם לי גם לך לא יהיה". באופן כללי, לא ברור איך ביטול הפרסים יעזור ליוצרים ימנים.
בתקופה האחרונה נראה ששרי הליכוד מתחרים ביניהם מי יצליח "להראות לשמאלנים מה זה". הכול כשר במאבק על קולות המתפקדים בפריימריז. בדברים של מיקי זוהר יש אולי גרעין של אמת, אבל לפעמים חצי אמת גרועה משקר. "במשך שנים חולקו שורה של פרסים לאמנים ויוצרים בתחומים שונים מכספי המיסים של כל אזרחי ישראל תוך התעלמות ברורה מאמנים בעלי דעות שרוב העם מחזיק בהן", כתב שר התרבות, "הוריתי לעצור את מימון הפרסים עד להקמת ועדה מקצועית שתפעל לחלוקת הפרסים לאמנים ויוצרים מכלל חלקי הציבור".
אפשר לומר שרוב הזוכים בפרסים לאורך השנים היו מזוהים עם השמאל, או לטעון שיש לעיתים הטיה פוליטית בוועדות פרסים ולא תמיד הרכב הזוכים משקף את כלל חלקי הציבור, אבל הטענה הגורפת של השר פשוט לא נכונה. מבט על זוכי הפרסים בשנים האחרונות יגלה נציגות נאה לתושבי הפריפריה, כולל יהודה ושומרון, לימנים, לדתיים ולאמנים ממגוון מוצאים ועדות.
אם מיקי זוהר רוצה להבטיח שיהיה שיפוט מקצועי בוועדות הפרסים, כך שיוצרים ימנים לא יופלו לרעה משיקולים זרים, יש שלל דרכים אפשריות להגברת האיזון בוועדות האלה. לא, ועדה שתכלול בהכרח רק שופטים שהצביעו למפלגות הקואליציה היא לא הפתרון ההוגן, כי לא מתקנים עוול היסטורי בעוול עכשווי. העניין הוא שבמפלגת השלטון מתנהלים כאילו אפשר לתקן את העבר רטרואקטיבית, ממש כמו מפגינים מהשמאל האמריקני שמנסים להפיל את פסלי האבות המייסדים של ארצות הברית בגלל עוולות העבר. רגשות הקיפוח והנקמנות מתורגמים להרס חסר מחשבה, בנוסח הסיסמה המרקסיסטית "עולם ישן עד היסוד נחריבה", ואין מי שיעצור ויחשוב איזה עתיד נבנה כאן.
