בזמן שאושרית סרוסי הופכת ממים לקומדיה עם "הפשוטע" בכאן, החצי השני של "זאת וזאתי", גיתית פישר, מעלה ב-yes את הדרמה הקומית, "בודקת" - סדרה שכתבה לעצמה יחד עם הבמאי יונתן גורפינקל ("שש פעמים"). אולי שני קצוות של אותה קריירה - קומדיית הפוך על הפוך, שגורמת לצופה לקחת מרחק מהעלילה מול דרמה שנונה (כאן נכנס החלק של הקומדיה) ועגמומית משהו שמנסה דווקא להיכנס לקרביים ולשפוך אותם אל המסך. לא שזה בהכרח אומר משהו - סרוסי ופישר הן שתי נשים וקומיקאיות שונות, ומן הסתם הן התאימו אחת לשנייה כי כל אחת מהן הביאה משהו אחר, ו"הפשוטע" היא לא יצירה אישית של סרוסי כמו ש"בודקת" שווקה כמבוססת על תובנות החיים של פישר, אבל עדיין מעניין.
"בודקת" - טריילר
(באדיבות yes)
שגית (פישר) היא בת 33. היא שונאת הכול או לפחות רוצה שמי שמולה יאמין לזה, כי ככה היא שומרת על עצמה מפני אכזבות. המנגנון הרגשי הזה די שקוף בהקשר שלה אבל שגית היא טיפוס מספיק מסקרן, בעיקר בהקשר של הלשון החדה שלה, כדי שהיא תצליח לברוח מהקלישאה. היא חיה עם אבא שלה (צחי גראד, במקור זה היה אמור להיות אלון אבוטבול המנוח והפרק הראשון אכן מוקדש לו), גיטריסט כריזמטי וחד-לשון כמוה.
שניהם חיים כמו שותפים לדירה ומה שמשותף לשניהם, מעבר ללשון הארסית והתיעוב שהם רוחשים לעולם, הוא העובדה ששניהם די תקועים בחיים. הוא בתוך העכוז של עצמו - הוא מתפרנס משיעורים פרטיים לילדים ומהופעות בבתי אבות שבהן הוא שם את היושר האמנותי שלו בעדיפות עליונה ואת הקהל שלו במקום האחרון - והיא עובדת כבר עשור בעבודה שאנשים עוברים דרכה בדרך למקום אחר, להלן עמדות הבידוק בנתב"ג, כלומר לפטופ בארגז, סלולרי בארגז, תוריד את החגורה. היא גם מנהלת את אבא שלה מבחינה לוגיסטית, מתאמת לו הופעות ודואגת לו לאוכל - כלומר דואגת שהם ילכו לאכול בשו-שו אצל הגרושה שלו, רוחה (שרית וינו אלעד) כשהיא לא בבית, אבל כל אחד והסידור שלו.
מתוך "בודקת"
(צילום: באדיבות yes)
העולם שלהם מזדעזע כשהאיזון הזה מופר - אבא של שגית מקבל גיג קבוע עם תיסלם ומצטרף לסיבוב ההופעות שלהם, ובמהלך די נבזי הוא מפנה את שגית מהבית בטענה שהיא צריכה להתנתק מחבל הטבור ולמצוא את חייה בלי קשר אליו. הקטע הוא שזה בעצם מה ששגית עושה - היא מתחילה לבדוק את עצמה ואת הדיאלוג שהיא מסוגלת לנהל עם העולם תוך כדי סיכון שהיא אשכרה תאהב משהו ולא רק תשנא ותשנא. זה אומר רומן עם קצין מנתב"ג (אורי אלבי, שדי מתעב הכול כמוה, זה לא "טד לאסו" פה), גיחות שמחצינות את כישרון הכתיבה שלה בקבוצת כתיבה יחד עם נעמי (אלונה סער), משקמת קצת את היחסים עם אמא שלה ומי יודע, אולי עד ששבעת הפרקים יסתיימו (ארבעה נשלחו לביקורת) היא תעשה הקפה שלמה ותהפוך לבן אדם שאוהב את החיים.
אי אפשר שלא להעריך את האומץ של פישר לעבור מהחיים המוגנים כתותית, דמות שבנויה כולה על החיצוניות - קול, סלנג, מניירות, אסוציאציות מופרכות, תלישות מלאת ביטחון עצמי ובעיקר היכולת המדהימה של פישר להגיד משפט אבסורדי כאילו הוא אמת אוניברסלית. ב"בודקת" היא מורידה את התחפושת, את הווליום ואת הקצב של הבדיחות, אבל משאירה את המנגנון שהפעיל את תותית: המבט העקום על העולם. מצד שני, למרות שפישר היא הכול חוץ מאלגוריתמית - ועל כך יעיד כישרון ההעלבה הפנומנלי של שגית, עילוי ממש - המהלך הנפשי של שגית מרגיש קצת יותר מדי לפי הספר. השפה של "בודקת" היא הכול חוץ מצפויה אבל העלילה שלה, נוגעת ללב ככל שתהיה, כמעט ידועה מראש.
מתוך "בודקת"
(צילום: אייל אפרתי, באדיבות yes)
כל זה לא הופך את "בודקת" לפחות מושכת לצפייה - פישר היא קול מרענן בקומדיה הישראלית, היא נציגה של דור נשי עם נטיות קומיות שעשה מעשה וכתב לעצמו סדרה ודמות (שיר ראובן, נועה קולר, בת חן סבג ולפניהן דנה מודן). היא אומנם לא משאירה המון עבודה לצופה ועושה כמעט הכול חוץ מלתת את התובנות שלה בקצב הכתבה כשזה מגיע לפסיכולוגיה של הדמות, אבל המקומות בהם פישר מרשה לתותית לקחת את המיקרופון ולהתפרע לפני שעוברים למכשול הבא, גורמים לצופה להישאר מול המסך ולשנוא את הכול קצת פחות.
