בימים בהם מדינת ישראל מתחבטת בעניין הזהות שלה, האם היא יותר דמוקרטית או יותר יהודית, טוב שיש "ישראל" שאין ספק לגבי מרכיבי הזהות שלה, ישראל הגששית. לאורך ארבעה פרקים, שעוקבים אחר קורותיו של הרכב הבידור הוותיק והמצליח בתולדות המדינה, נועצת "הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור" את הקשר בין העם אשר בציון ובין "הגשש החיוור". הסדרה, שתשודר השבוע ב-yes ישראלי וב-8HOT, משלבת קטעים מהופעות של השלישייה, ראיונות עם לא מעט נוגעים בדבר (שחלקם כבר אינם איתנו) ועם אנשי מקצוע שמבארים את הקשר ההדוק בין "הגשש" כתופעה לישראליות. בין המרואיינים העכשוויים אפשר למצוא את שני הגששים שנותרו, שייקה לוי וגברי בנאי, ולצדם גם את אורנה בנאי, מולי שגב, יעל ושוש פוליאקוב, צביקה הדר, ירון לונדון, תם אהרון ועוד.
שייקה לוי מתוך "הצ'ופצ'יק של הקומקום: החיים על פי הגשש החיוור"
(צילום: באדיבות yes דוקו ו-HOT8)
סדרות וסרטים על הגשש החיוור כבר נעשו בעבר. זאת לא הפעם הראשונה בה הצופים שומעים איך הגששים "נגנבו" מנעמי פולני והתרנגולים, איך הקיבוצים לא רצו שיופיעו אצלם ואיך הם הצטרפו - בצעד שנגד את כל הגישה שלהם עד אז - לקמפיין הבחירות של המערך ב-1984. הקהל גם שמע על הביצוע החושפני של "מים לדוד המלך" בפסטיבל הזמר ועל אכזבתו של פשנל כשלא קיבל את פרס ישראל יחד עם שלושת הגששים. הפעם נארזו החומרים האלה, בצירוף תובנות לגבי האופן בו ההרכב הושפע והשפיע על התרבות הישראלית, בארבעה פרקים שלכל אחד מהם נושא אחר: התחמנות הישראלית - הקומבינות והאובססיה לא לצאת פראייר בראי המערכונים של הגשש; המזרחי הבלתי מזוהה עדתית והאופן שבו הגשש העלה אותו לגדולה; החלוקה המגדרית של הדמויות והאופן בו הגשש חזה את הגבר החדש, ופרק אחרון שעסק באופן כללי במלחמת יום כיפור ובהתפרקות ההרכב.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
"הצ'ופצ'יק של הקומקום" אורזת יפה את הנושאים הכה ישראליים ומצליחה להסביר איפה הגשש - בעיקר פשנל - הקדים את זמנו או זיהה נכון את כוחות השוק. היא גם נותנת מקום של כבוד ליוצרים שעמדו מאחורי ההרכב וקבעו את אופי התוכניות שלו: שייקה אופיר, ניסים אלוני, מוטי קירשנבאום, אסי דיין עם "גבעת חלפון אינה עונה" וכמובן יוסי בנאי. פיסת זמן מסך מוקדשת גם להרפתקה הכושלת של הגשש בסרט של אורי זוהר, "התרוממות", ניסיון שהדגיש איפה עוברים גבולות ההרכב ובמה הם טובים. "הצ'ופצ'יק של הקומקום" הייתה מרוויחה מפרקים יותר קצרים - אין הצדקה לפרקים בני שעה כל אחד. אבל גם אלה נסלחים מאחר והערך העיקרי של הסדרה הוא צפייה נוסטלגית בקורותיו ומערכוניו של הרכב הגשש החיוור. התרפקות על שבתות שבהן היינו מתעוררים אל שעה של מערכונים ברדיו ומדקלמים כל מילה. מכנה משותף שהחל את גסיסתו האיטית עם עלייתו של ערוץ 2 ולאחר מכן חוסל סופית עם כניסתו של האינטרנט לחיינו.
3 צפייה בגלריה
התרפקות על שבתות שבהן היינו מתעוררים אל שעה של מערכונים ברדיו ומדקלמים כל מילה. שייקה לוי, מתוך "הצ'ופצ'יק של הקומקום - החיים על פי הגשש החיוור"
(צילום: אוריאל סיני, באדיבות yes דוקו ו-HOT8)
3 צפייה בגלריה
הייתה מרוויחה מפרקים יותר קצרים - אין הצדקה לפרקים בני שעה כל אחד. יעל פוליאקוב, מתוך "הצ'ופצ'יק של הקומקום - החיים על פי הגשש החיוור"
(צילום: אוריאל סיני, באדיבות yes דוקו ו-HOT8)
הערך המשני הוא החיבור לימינו והראיונות הרלוונטיים, שבראייה לאחור מנתחים את התכנים, הסאטירה-לייט והמסרים התת-קרקעיים שאפיינו את התכנים שלהם. אני בספק אם היוצרים שמאחורי הגשש הבינו את המשמעות של יצירת דמות המזרחי או ניבאו את המרד המזרחי שיגיע 50 שנה מאוחר יותר, יותר סביר שהם פשוט כיוונו לקהל יעד מסוים וניסו לא להרגיז אף אחד בדרך. אבל אי אפשר לקחת מהגשש החיוור את ההשפעה שלו על התרבות, ההומור ועיצוב הישראליות, ופרשנות בדיעבד גם מאפשרת לחבר אותם לישראל של היום. לשני הגששים שנשארו כבר יש "דירה ואוטו" כמו שהבטיח להם פשנל, הם כבר הופיעו בקרנגי הול, הם קיבלו את פרס ישראל ועבדו עם נעמי שמר, היו מזוהים פוליטית ושרדו כדי לספר והשאירו אחריהם אינספור ביטויים ומטבעות לשון שנטמעו לחלוטין בשפה - גם אם לפעמים כבר לא זוכרים שהם המקור. שישה עשורים אחרי שקמו, "הגשש החיוור" רלוונטיים, לא רלוונטיים ובעיקר מעוררים המון געגועים.
3 צפייה בגלריה
קשר ההדוק בין "הגשש" כתופעה לישראליות. גברי בנאי, מתוך "הצ'ופצ'יק של הקומקום - החיים על פי הגשש החיוור"
(צילום: אוריאל סיני, באדיבות yes דוקו ו-HOT8)
