"שעת הנעלמים" (Weapons), סרטו השני של הבמאי זאק קרגר, מציב אותו לא רק כבמאי עולה בז'אנר האימה, אלא כבמאי משמעותי - נקודה. זהו לא רק סרט האימה הטוב שיצא עד כה ב-2025, אלא אחד מטובי הסרטים שנעשו השנה בקולנוע האמריקאי.
"שעת הנעלמים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
בז'אנר האימה של עשור האחרון יש מידה רבה של קיטוב. מצד אחד פרקים נוספים בסדרות סרטים שיוצריהם המתחלפים מסתפקים במחזור גימיק. מהצד השני "סרטי אימה אמנותיים" (שם התואר החצי-לעגני הוא Elevated horror) של במאים כמו ארי אסטר ("תורשתי"), רוברט אגרס ("המגדלור") או ג'ורדן פיל ("אין מצב"). "שעת הנעלמים" שייך באופן מובהק לקבוצה השנייה. הוא עוסק בטראומה קולקטיבית והשפעותיה על קהילה, והוא נסמך על מבנה נרטיבי לא-קונבנציונלי. הוא לא זונח את הריגושיים הז'אנרים (הבהלות, הגעלות, הומור שחור), אבל יש בו ניסיון מכוון לומר דבר מה על הפחדים האמריקאיים העכשוויים.
לא מעט אפשרויות ומחשבות עולות במהלך הצפייה בסרט אבל, כביקורת המיועדת לאנשים שטרם ראו אותו, לא ניתן לחשוף פרטים עלילתיים מעבר לאלו המוצגים בדקות הראשונות. ניתן לומר שהוא נותר מרתק למשך כל ה-128 דקות של משכו. הוא עוכר-שלווה אך לפרקים גם מעורר צחוק מבועת. הרבע האחרון שלו מספק חתיכת צחוק שכזה.
התעלומה מוצגת בדקות הפותחות, והיא תואמת את המידע שנחשף גם בטריילר של הסרט. בעיירה מייברוק בפנסילבניה, בשעה 2:17 לפנות בוקר, 17 ילדים נעלמים. הם קמו יחד ממיטותיהם, יצאו בריצה מהבתים כשהידיים שלהם פרושות לצדדיים, ורצו על פני המדשאות החשוכות של בתי העיירה בדרך ליעד לא ידוע.
פתיחה זו, שמוצגת באמצעות חיבור אפקטיבי של צילום וסאונד, יוצרת מראה מהפנט ומטריד (שמשמש גם ככרזה לסרט). דימוי שדומה כי נלקח מחלום ומהווה את הזרע שממנו נובטת כל העלילה. הצילומים מלווים בקולה של ילדה (סקרלט שר) שמציגה את המתרחש מנקודת זמן עתידית שנתיים אחר כך. החיבור של כל אלו הוא כצעד ראשון בתוך אגדה אפלה. המחשבה הראשונה שעולה היא אגדת "החלילן מהמלין", אך איזו צורה תהיה לאגדה זו בהווה?
בז'אנרים שונים של פנטזיה יכולים להיות להתרחשות זו הסברים שונים. במד"ב יתכן שיש כאן אירוע חייזרי, או מניפולציה טכנולוגית. זה יכול גם להיות מהלך הפתיחה בסוגים שונים של אימה (מפלצות, כשף, או מניפולציה עם צידוק "ריאליסטי"). מה שבטוח הוא שכדימוי שנוגע בפחד קמאי של הורים, ומרחיב אותו לכדי פגיעה בקהילה שלמה, הוא מהווה השתקפות אפלה של פחדים אמריקאיים עכשוויים. כיתה שלמה שנעלמה מקבילה למעשי הטבח המתרחשים לעיתים קרובות בבתי ספר יסודיים ותיכוניים (באחת הסצנות יש דימוי, ספק חלום, של רובה AR-15 בעננים, שניתן לראותו כרמז לכך). יש לזכור שהשם המקורי של הסרט הוא "נשקים" – דבר שנראה כרמז נוסף לגבי המקור של הסרט. בנוסף, העלמות המונית של ילדים מזכירה קונספירציות עכשוויות אודות חטיפה, ניצול מיני ואפילו קניבליזם מבית היוצר הפרנואידי של הימין האמריקאי.
מכל אותה כיתה נותרו רק הילד אלכס לילי (קארי כריסטופר) והמחנכת של הכיתה ג'סטין גנדי (ג'וליה גארנר) שמיד הופכת להיות חשודה כקשורה להיעלמות זו. באספה של ההורים בבית הספר אחד מהם מטיח בה האשמות ואחרים ממהרים להצטרף אליו. קולות מוזרים נשמעים מחוץ לבית שלה ובבוקר היא מגלה שמישהו רשם בצבע אדום את המילה "מכשפה" על המכונית שלה.
ג'סטין מטולטלת ומבודדת. אנדרו (בנדיקט וונג) מנהל בית הספר מנסה להרגיע את הרוחות באמצעות הרחקתה מבית הספר. היא מנסה לגלות מה פשר התעלומה ולשם כך יוצרת קשר עם אקס שלה, שוטר בשם פול (אלדן ארנרייך). אנו מבינים שהיה להם קשר לא בריא שאלכוהול שיחק בו תפקיד חשוב, שההתפרקות של הקשר לא הייתה בטוב, ושהדבר נובע מכך של ג'סטין יש בעיה רצינית של גבולות. קרגר התייחס להשפעה של "מגנוליה" (1999) סרטו הנהדר של פול תומס אנדרסון על "שעת הנעלמים". נדמה כי נוכחת בניסיון ליצור מארג של דמויות שחולקות כאב והבדידות. במיוחד הדברים אמורים לאופן בו הקשר בין ג'סטין ופול מהדהד את אחד המרכזיים הקשרים שהיו ב"מגנוליה".
דמות מרכזית נוספת, לפחות מאלו שאליהן ניתן להתייחס אליהן, היא של ארצ'ר גראף (ג'וש ברולין), אביו של אחת הילדים הנעלמים. כמו ג'סטין גם הוא מחליט לא להסתמך רק על המשטרה המקומית ולנסות לחקור התעלומה בעצמו, עם התמקדות ברקע ובמעשים של המורה. במסע האפל של דמות זו יש אלמנטים שמזכירים סרט מצוין נוסף - "אסירים" (2013) של דני וילנב.
כאמור, לא ניתן להתייחס לאופן התפתחות העלילה, אבל ניתן לומר כמה דברים על המאפיינים הנרטיביים. הסרט בנוי כפרקים, כשכל אחד מהם מובל על ידי דמות אחרת. פעם אחר פעם אנו חוזרים לאותם אירועים דרך רצף השייך לדמות שמובילה את הפרק הספציפי. כל אחד מהם מגיע לנקודת מהותית, ואז נסוג ממנה חזרה בזמן לפרק אחר. התכלית העיקרית של מבנה זה אינה ליצור פאזל בלשי, אלא לייצר מארג של מצוקה ובלבול. האלמנט השני הוא הכניסה של הסרט לתוך החלומות של חלק מהדמויות. האם זהו רק ביטוי למצוקה "הרגילה" שהן חוות, או שיש בכך רמז למהות של האירוע? הסרט רומז לא מעט, אבל לא מרגיש צורך להסביר באופן מלא כל אלמנט שמצוי בו. בכל זאת אין מה לחשוש - זה לא סרט שיותיר אותכם עד סופו באי וודאות מוחלטת.
3 צפייה בגלריה
הרפרנסים? סרטים של פול תומאס אנדרסון ודני וילנב. לא רע. מתוך "שעת הנעלמים"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
"ברברי" (2022), סרט הביכורים של קרגר, התרחש בפרבר של דטרויט שברבות השנים רוסק לחלוטין עד שהפך לאוסף בתים נטושים וחרבים (מקום שמציע את חוויית ה-Airbnb מהגיהינום). מתחת לבתים החרבים והנטושים יש מבוך של מנהרות שבתוכו הרשע נכח וממשיך להתקיים. למרות שהעיירה המטופחת מייברוק נראית מאוד שונה מפרבר הזוועות הזה, יש המשכיות נושאית בין שני הסרטים. יש גם דמיון בין הישות המפלצתית ב"ברברי" ומקור האימה בסרט הנוכחי (תחשבו על מיזוג בין הדמות של מיני קאסטבט ב"תינוקה של רוזמרי" ופניוויז הליצן מ"זה" של סטיבן קינג). נראה שלקרגר יש משיכה לתמות מסוימות, ואין ספק שהוא יודע כיצד לבטא אותן.
כמבקר (קרי: סנוב) הייתי שמח לשמוע שהפרויקט הבא של קרגר יאפשר לו להתפתח כקולנוען החורג מגבולות של עשייה ז'אנרית. כנראה שלא לשם הוא מכוון. בקרוב הוא עומד להתחיל לצלם את סרטו השלישי - אתחול לעיבוד הקולנועי לסדרת משחקי המחשב "האויב שבפנים". הוא גם מנסה לקדם כסרט רביעי את פרויקט החלומות שלו שנקרא "גות'אם", שיתרחש ביקום של די.סי ויכלול הופעות אורח של הג'וקר והארלי קווין. "שעת הנעלמים" מסתמן כהצלחה קופתית, אבל היא תצטרך להיות מאוד משמעותית כדי שג'יימס גאן יאפשר לקרגר דריסת רגל בכמה מהנכסים העיקריים של די.סי. בהתחשב במשיכה של קרגר לטראומות קולקטיביות והמרחבים שבהם הן מהדהדות - הכניסה שלו למרחב העירוני של באטמן עשויה להיות חיבור מאוד מעניין בין עוכר-השלווה והפופולרי.
