כמו הקדימון שלו, גם "מאצ' מושלם", השם העברי שניתן לסרט ששמו במקור הוא Materialists, עלול להטעות. זו ממש לא עוד קומדיה רומנטית לט"ו באב, אלא סרט שהוא במידה רבה ההיפך מכך. מי שיצפה בקדימון עוד יחשוב שמדובר באישה צעירה הפוגשת בגבר חלומותיה ובמקביל נאלצת להתמודד עם האקס שלה שהוא ההיפך הגמור ממנו. ובכן, זה נכון חלקית אבל ממש לא משקף את רוח הסרט שמדבר על אהבה וחלומות במונחים שהם הרבה יותר, כמתבקש משמו הלועזי, חומרניים. אם כבר, אפשר היה לקרוא לסרט "כמה עולה מאץ' מושלם (ואם אפשר לקבל הנחה)?"
"מאצ' מושלם" - טריילר
(קרדיט: באדיבות פורום פילם)
זהו סרטה השני של המחזאית-במאית ממוצא קוריאני, סלין סונג, שהיפנטה את הצופים לפני כשנתיים עם "חיים שלמים" הנהדר. כמו בסרט ההוא, גם כאן האהבה היא בהחלט דבר כואב, וכמו שם, גם פה הגיבורה מוצאת את עצמה בין שני גברים -אחד מהם לקוח מעברה. אפילו סצינה בסרט הנוכחי, שבה הגיבורה ובן זוגה לשעבר מתבוננים מרחוק בזוג צעיר שמתחתן ומספרים לעצמם את סיפורם העתידי - מזכירה את הפתיחה היפהפייה של "חיים שלמים", שבה שתי דמויות בלתי נראות מנסות לנחש מיהם שני הגברים והאישה שיושבים מולם בבר.
הסרט עוסק בנושא שהקולנוע האמריקאי כמעט לא נדרש אליו: תעשיית השידוכים. הוא מדגיש את האופי היוקרתי והנוצץ של המקצוע דרך דמותה של לוסי (דקוטה ג'ונסון), שדכנית מצליחה במשרד פרימיום ניו יורקי המעניק יחס מפנק לקליינטים, אליהם מתייחסים דרך שמם הפרטי והאות הראשונה של שם המשפחה. הדבר החשוב ביותר הוא גובהו/גובהה של המשודכ/ת ורמת המשכורת שלו/ה, והעדפות הגיל של בן/בת הזוג הפוטנציאלי (סונג עצמה עבדה במשך חצי שנה כשדכנית במנהטן). היחס המטריאליסטי לרומנטיקה מתבטא באופן שבו לוסי דנה בבני אדם כמו אנליסטית פיננסית.
אין זה מקרה, לפיכך, שהארי (פדרו פסקל), גבר החלומות שהיא פוגשת בחתונה של אחד מלקוחותיה, הוא אכן איש שוק ההון מצליח, שמתגורר בדירה מעוצבת השווה 12 מיליון דולר, ומוגדר כחד-קרן בעולם הדייטינג. לוסי, ייאמר לזכות הסרט, אינה מוגדרת כסנדלרית יחפה, והקשר שלה עם הארי הוא כשל שני אנשים שחיים את הפנטזיה נוסח מנהטן. האהבה היא הדבר הלא חשוב הזה בעולם ערכים שבו בני אדם נמדדים על פי השווי הכלכלי שלהם. זהו אותו עולם שהחבר לשעבר של לוסי, ג'ון (כריס אוונס), מתקשה לשרוד בו. הוא בעשור הרביעי לחייו, שמתגורר עדיין בדירת שותפים, ועובד בחברת קייטרינג בעודו מנסה לפרוץ כשחקן תיאטרון (המחזה בו הוא משתתף ושקטע ממנו נראה בסרט הוא אכן מחזה שכתבה סונג עצמה בשם "תום ואליזה"). "אני לא רוצה לשנוא אותך משום שאתה עני", היא הטיחה בו ביום שבו נפרדו במקום לציין את יום השנה שלהם. "אבל אני שונאת, וזה גורם לי לשנוא את עצמי".
בעולם כזה, "מאצ' מושלם" יספק תפנית דרמטית שתגרום גם לאחת כמו לוסי להבין שערכם של גברים ונשים אינו נמדד כמו מניות בבורסה. "קדימה ולמעלה" הוא המוטו שלה. לוסי והקליינטים שלה הם נטולי ערך רומנטי של ממש. הם תוצריו של עולם ניאו-ליברלי שבו אהבה וזוגיות נבחנות במונחי ערך שוק, ייצוג קר וביקורתי של תרבות חומרית. במובנים מסוימים, זהו סרט כמעט טראמפיסטי באופן שבו הוא מתייחס למאץ' מוצלח כאל deal – מונח שהפך מייצג כמעט של הפוליטיקה בעיני הנשיא האמריקאי הנוכחי. לוסי אינה דמות צינית, ממש לא, אבל היא חיה בעולם שכולו מראית עין של יוקרה ויציבות, והחוויה שהיא תעבור תוביל אותה להתפכחות: בני אדם הם גם, איך לא, בני אדם.
זהו סרט על בני אדם שלומדים להעריך את עצמם מעבר לשווי החומרי שלהם. בדמותו של הארי, למשל, מתגלה גם הפגיעות הנחבאת מתחת לעוצמתו הכלכלית. ההיגיון הקפיטליסטי שחודר לתחום האינטימי נחשף ברגע יפהפה של כנות בינו ובין לוסי. הפנטזיה הרומנטית נוסח מנהטן שמצאה את ביטויה המובהק ב"סקס והעיר הגדולה" והדימוי של נשים לבנות רווקות התרות אחר מערכות יחסים בעולם סטייליסטי, נסדקים כאן. "מאצ' מושלם", אחרי הכול, הוא גם סיפור מוסר – מוגבל למדי, נציין – שאומר לנו שזוגיות היא בכל זאת יותר מסחורה. המשוררת והבמאית רחל חלפי יצרה פעם, על הדבר הזה בדיוק, סרט תיעודי יפה בשם "שידוכין" (1970) עבור הטלוויזיה הישראלית.
הסרט אכן תוהה מדוע אנחנו, חלק מאיתנו, רבים אפילו, מתחתנים. האם אהבה היא כל הסיפור, או שמה שאנחנו מחפשים הוא את הגבר/אישה בגובה ובשכר ההולם, שאיתו/איתה אנו מוכנים לסגור "עסקה". כחלק ממערך יחסי הציבור של הסרט, הציגו לוחות המניות של הבורסה לניירות ערך בניו יורק את גילם, גובהם, הכנסתם ופרטים נוספים של גברים רווקים ברחבי העיר. הלוח כלל גם דירוג של "הערך הרומנטי" של כל אחד מהם, כולל עליות וירידות. כתבה ב"וושינגטון פוסט" שדיווחה על כך גם ציינה שבקרב קהילת משרדי השידוכים התגובות לסרט היו מעורבות: חלק מהאנשים בתעשייה – והמילה הזו אינה מקרית – סברו שהסרט משקף היטב את הממד הציני והחומרני בעולם ההיכרויות, בעוד אחרים טענו שהוא לא נותן להם מספיק קרדיט.
אכן, מסקרן לראות סרט שעוסק במשרד שידוכים יוקרתי, למרות שסונג לא ממש מבהירה איך כל זה עובד, בעצם. בסצינה אחת אנו רואים פנקס שבו לוסי כותבת בכתב יד מסודר מדי את תכונותיו של אחד מלקוחותיה – אבל חוץ מאשר לראות את הבנות במשרד צוהלות, סונג יוצרת את הרושם כאילו מדובר בשירות השקעות בסיסי. ברגע מסוים אף אומרת לוסי שהיא מרגישה כמו פרנקנשטיין שאמור לייצר בן זוג אידיאלי מרשימה של תביעות הלקוח. הסרט מציע מהלך מוכר וצפוי למדי שבו לוסי תבין שעם כוח גדול באה אחריות גדולה – במקרה הזה כלפי סופי (זואי ווינטרס), אחת מלקוחותיה הבררניות, וזה גם המקום שבו "מאצ' מושלם" נענה לשיח MeToo, באופן שהופך את התסריט למעט דידקטי.
בשורה התחתונה, גם אם סרטה העלילתי הארוך השני של סונג נופל מקודמו – ב"חיים שלמים" הדגש היה על מה שלא נאמר, ואילו כאן הכל נאמר מפורשות – עדיין הוא שב ומדגיש את מקומה כאחד הקולות הנשיים המשמעותיים בקולנוע האמריקני היום.
