בוקר פחות טוב לכל האבלים על מות האוסבורן. אם בית "האח" קם ונופל על להיות אמיתי, אז כולכם יכולים לקחת שיעורים באמיתיות אצל האיש הזה. כלומר יכולתם, עכשיו זה קצת יותר קשה כי הוא מת. אבל לא מאוחר מדי לצפות בפרקים של "משפחת אוסבורן" וללמוד איך באמת עושים טלוויזיה, וזה עם פרקינסון ושלושה כלבים שמחרבנים לך בכל הבית. ליטרלי.
מתוך האח הגדול 22.07.2025
(צילום: באדיבות רשת 13)
וחזרה אלינו. הבית אמנם חולק לו יחדיו ל"אליטה עליונה" ו"אליטה תחתונה", במשימת הודו שכידוע היא המדינה שמוציאה מהבן אדם את הצדדים הכי גועליים ומקסימים שלו. אבל בפועל הסצנות נחלקות בין ריבים בפול-גז על דברים כמו "כבוד", השאלה מי "אמיתי" וכמובן החידה הנצחית ונטולת-הפתרון: האם איסקוב הוא מנהיג שתלטן וכוחני או שהוא סתם טיפוס שתלטן וכוחני? בנוסף, היו גם שיחות קונסטרוקטיביות שבהן הדיירים מחלקים אחד לשני טיפים להמשך דרכם בבית, טיפים שהזכירו לי יותר מהכל את חוברות איחולי יום ההולדת שהבן שלי חוזר איתן מהגן, ועל רובן מרוחה ההפצרה או התקווה " שתהיה לך עוגה טעימה".
"תהיי נאמנה לעצמך", "תביע את עצמך", שלא פעם מגיע גם עם אחיו המבלבל במקצת "לא צריך להביע דעה כל הזמן", מבהירים מה הדיירים חושבים שייקח אותם קדימה. האמונה שאם אדם הלא "משחק את המשחק" אז הוא יקבל חיבובים אוטומטיים מעצם היותו אמיתי, מתעלמת לגמרי מהעובדה שכשאנשים לא נעימים, לא עלינו, הטייטל "אמיתיים" לא נותן להם קלף הצלה אוטומטי - וגם לא אמור להוות הצדקה לדיבור מסריח, להיעדר רגישות, ולניסיונות לשטח אנשים אחרים. איסקוב יכול להגיד שהוא אמיתי עד מחר, זה לא אמור לתת לו פס חופשי להתייחס לאנשים סביבו כמו אל דמויות פליימוביל. אתה אמיתי, אבל האמת שלך עושה חשק להתארגן על אנטי-רעלנים.
מאוד נגעה לליבי הסצנה בה שלקה הטובעת ניסתה להציל את תרצה מהמלתעות של איסקוב, אבל תרצה כבר מזמן טובעת לא פחות ממנה. קשה לצפות בתרצה מנסה להיאחז בכל חתיכת עץ שהיא מוצאת צפה על פני הים של נווה אילן, אבל שוקעת שוב ושוב לתוך הבוץ האיסקובי. אני שמה את כל יהבי על תנועת ההתנגדות – כרגע בצורת שני, יובל, יוכי ורועי בעיקר, שבאים בפול-גז (מה לעשות, מסתבר שזו לא ארץ לאנשים מופנמים). ומכיוון שאין מקום לכולם על הסיפון, בינתיים אנחנו נפרדים מבחורה אחת בשם מאי, שעקבותיה נעלמו אי אז לפני כמה פרקים ואני עדיין מקווה שהאח יצליח להחזיר אותה למסך כי היא הפכה לקול ההגיון והשפיות בביתו.
עוד מישהו שירד מתחת לרדאר הוא מוגרבי, שמתחיל להבין את הסיטואציה שלו מול איסקוב, ולתחושתי עשוי לעקוף אותו בישורת האחרונה - כמו השחקנים שנשארים מתחת לרדאר, נותנים למישהו למשוך אליו את האש ואז נותנים ספרינט בסוף. מוגרבי אמנם מתהדר במוניטין מאוד מוסרי אבל זה לא אומר שהוא מח מים. הוא בהחלט מודע לאיך שהוא מצטייר בחוץ, והמחשבה שהוא נתפס כנגרר על ידי איסקוב עשויה בהחלט להספיק כדי ליצור דינמיקה מעניינת ביניהם. כל הילדים הטובים והסוכריות המתוקות עוד יצטרכו להוכיח את עצמם בהמשך, והלוואי ונגיע ליום בו הם לא יימדדו מול איסקוב כנקודת יחוס. ועד אז אל תשכחו: על טיפים לא עונים, טיפים לוקחים. אילליקה!
