ז'אנר סרטי האגרוף היה פופולרי במיוחד בשנות ה-30 וה-40 עם סרטים מכוננים דוגמת "האלוף" (קינג וידור, 1931) ו"גוף ונשמה" (רוברט רוזן, 1947), ואז שוב בשנות ה-70 עם הצלחתו הפנומנלית של "רוקי". סרטי אגרוף שמעמידים במרכזם נשים, לעומת זאת, הם נדירים - גם אם נדמה היה שזכייתו באוסקר של "מיליון דולר בייבי" הנפלא של קלינט איסטווד תשנה במעט את התמונה. אז כן, עוד לפני זה ביימה קארין קוסאמה את Girlfight, וכמה סרטים זניחים הפציעו אף הם, אבל סיפוריהם של נשים מתאגרפות כמעט ולא הגיעו אל הבד.
"כריסטי" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
"כריסטי" (Christy), סרטו החדש של הבמאי האוסטרלי המצוין דיוויד מישו ("ממלכת החיות"), אמור היה להפוך את סידני סוויני לסוג של השור הזועם. סרטי אגרוף תובעים מכוכביהם מטמורפוזה גופנית משמעותית שעל פי רוב מתוגמלת במועמדות ואף בזכייה באוסקר (ע"ע רוברט דה נירו). סוויני, בעטותה את כפפות האגרוף של כריסטי מרטין שבכותרת, נדרשה לעלות במשקל, לפתח מסת שריר, לעבור סדרה מפרכת של אימוני כוח ומשקולות ולהסתפר בתספורת מולט (Mullet). אלא ששום דבר מזה לא העניק לסרט תשומת לב: הוא נכשל לגמרי בקופות, זכה לביקורות פושרות למדי, ואם סוויני ציפתה בעקבותיו להגיע בחודש הבא אל השטיח האדום בדרך לאוסקר - היא תצטרך לחכות להזדמנות אחרת. נדמה שסערת הפרסומת השנויה במחלוקת לאמריקן איגל דחקה הצידה את ניסיונה לבסס את מעמדה כשחקנית רצינית.
3 צפייה בגלריה
דה נירו זכה באוסקר. היא אפילו לא זכתה למועמדות. סידני סוויני, מתוך "כריסטי"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
עלילת "כריסטי" נמתחת על פני כשני עשורים, ומתחילה ב-1989. כריסטי סולטרס, נערה לסבית ממשפחת כורי פחם שמרנית במערב וירג'יניה, נהפכת משחקנית כדורסל ומתאגרפת חובבת לסיפור הצלחה אחרי שמאמן אגרוף בשם ג'ים מרטין לוקח אותה, בהתחלה נגד רצונו, תחת חסותו. זה נראה כמו סיבוב חוזר של רוקי פוגש את "מו קושלה" (אותו שם חיבה בשפה הגאלית שהעניק המאמן בגילומו של קלינט איסטווד לבת טיפוחיו בזירה הילארי סוונק ב"מיליון דולר בייבי", סרט שאף מוזכר פה מפורשות). סולטרס מצדה זוכה לכינוי "בתו של כורה הפחם" - ואי אפשר שלא להיזכר בסרט בשם זה, שעל הופעתה בו זכתה סיסי ספייסק באוסקר על גילום דמותה של זמרת הקאנטרי לורטה לין. וכמו בסרט ההוא, גם סיפורה של סולטרס מצטייר כסיפור קלאסי של אף אחת שנהפכת למישהי. אבל הצלחה בזירת אגרוף, כפי שלימדונו "סיפורו של אלוף" המדמיע ו"השור הזועם" הטרגי, רחוקה מלהיות מתוקה בלבד. בהתמקדותו בסיפור חייה של כריסטי, עתה כריסטי מרטין אחרי שנישאה למאמן שלה, מישו (שכתב את התסריט עם מירה פולקס) חושף מציאות עגומה של הומופוביה, ניצול, גזלייטינג ואלימות ביתית ששיאה ניסיון רצח.
חובבי הספורט המדובר מכירים את סיפורה של מרטין שהובילה סדרה של ניצחונות מזהירים בזירה, והייתה המתאגרפת הראשונה שדיוקנה הופיעה על שער המגזין "ספורטס אילוסטרייטד" תחת הכותרת מבוססת-משחק המילים The Lady is a Champ (נטפליקס מציעה סרט תיעודי מ-2021 על אודותיה, Untold: Deal With the Devil). היא חובטת ביריבותיה גם באמצעות הפה הגדול שלה, עד שזה מגיע לגברים: דון קינג, אמרגן האגרוף האגדי (כאן בגילומו של צ'אד ל. קולמן) שעבד בין היתר עם מוחמד עלי ומייק טייסון; ובעיקר בעלה (הופעה פסיכוטית של בן פוסטר, שחקן משובח שראוי להערכה גבוהה יותר). בסצנה כמעט אגבית הוא לוקח אותה למוטל עלוב כדי להתאגרף מול גבר שמשלם על זה - והרפרור לזנות אינו נעלם. מרטין אכן מתנהג כמו הסרסור של כריסטי, ובסצנה מטרידה נוספת הוא מצלם אותה בביתם כשפין תותב תחוב בתחתוניה. מישו, שסרטו נעשה בשיתוף פעולה מלא עם כריסטי, אינו מותיר משהו מחייהם האישיים של בני הזוג בחזקת רמיזה. סיפורה של רוקי ממין נקבה הוא בעצם גרסה של "לישון עם האויב".
3 צפייה בגלריה
בנוסף למיזוגניה, הניצול, הגזלייטינג והאלימות, יש פה את חטא הביגוד והתסרוקות האייטיזיים. מתוך "כריסטי"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
אלא שפה בדיוק נמצאת גם הבעיה בסרט. הוא כמו מסמן את המהמורות בדרכה של כריסטי שצריכה להתמודד מול אב ואם המסתייגים, בלשון המעטה, מנטיותיה, ובה בעת לשרוד זוגיות הטרוסקסואלית רעילה. הקרבות בזירה נהיים, לפיכך, מטאפוריים למאבקה של כריסטי על זהותה המינית ומול התביעה ממנה להיות רעיה נאמנה. זהו מאבק שמוצג בסרט בצורה פשטנית למדי בין פמיניזם בזירה ודיכויו בבית. כך, על אף שסיפורה של כריסטי מותיר אותנו מעוניינים - דמותה שלה עצמה היא לא יותר מאשר אייקון. העולם, כמעט כולו, נגדה - בתוך ומחוץ לזירת האגרוף. אפילו קרבות בעלי פרופיל גבוה כמו אלו שניהלה מול דיירדרה גוגרטי האירית וליילה עלי, בתו של, רחוקים מלהלהיב. כאילו הקרבות הם עוד שלב בסרט ולא אחד משיאיו. מישו אוהב זירות מדממות (ע"ע "המלך" שבו גילם טימות'י שאלאמה את הנרי החמישי הצעיר), אבל זו שהוא בוחר בה הפעם נותרת נטולת עוצמה של ממש.
3 צפייה בגלריה
הכל מסומן. אבל היא - ממש טובה. סידני סוויני, מתוך "כריסטי"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
עדיין, זהו סיפור סוחף, והופעתה של סוויני (שהייתה מצוינת בתפקיד האמיתי אף הוא של מדליפת המסמכים המסווגים ב"ריאליטי") מוכיחה שהיא הרבה יותר מעוד פרובוקציה פרסומית. אף שבמהלך 20 השנים שהסרט עוקב אחריה היא נראית פחות או יותר אותו דבר, ולמרות שכמעט כל הגברים שנקרים בדרכה מתייחסים אליה בצורה פטרונית ואלימה - סוויני מצליחה לעצב דמות שלעיתים מאתגרת את משבצת ההעצמה הנשית שאליה הסרט דוחק אותה. רגעים קטנים של חסד מחוץ לזירה כריסטי חווה בחברת מאהבתה מימי התיכון (ג'ס גאבור) שעוזבת אותה לטובת גבר אך ממשיכה להיות נוכחת בחייה. אלא שהדינמיקה הזו מסומנת בצורה רופפת למדי כאשר "הלהבה הישנה" צצה ברגעים נוחים מבחינה תסריטאית. בכל מקרה, סוויני היא סיבה מספיק טובה לצפות בסרט הזה שלהפקתו, יצוין, היא הייתה שותפה.
