האולם הקטן של התיאטרון הקאמרי: חבורת שחקנים, כולם לבושים בשחור- ביניהם מלי לוי, ליאת גורן, ריטה שוקרון, מורן ארביב גנס, אפרת אביב, עירית קפלן, מיכאל כורש ואורי פרלמן - יושבת זקופה על כיסאות, דרוכה לפני העלאת גרסת הבמה לסרט "7 ברכות", זוכה שבעה פרסי אופיר, של אלינור סלע וריימונד אמסלם.
העלילה עוקבת אחר מארי, שכשהייתה בת שנתיים אמה ברוכת הילדים מסרה אותה לאחותה העקרה. 40 שנה מאוחר יותר, בישראל של שנות ה-90 ואחרי נתק של עשור ממשפחתה, מארי חוזרת מצרפת כדי להתחתן, מובלת לחופה על ידי שתי האמהות שלה. משפחתה נערכת למנהג "7 ברכות" - שבוע של ארוחות חגיגיות - אבל מארי באה כדי לפתוח את הפצע ולסגור חשבון.
עשרות האנשים שנדחסו לאולם הקטן צופים בהתרגשות במחזה שהועלה בקריאה מבוימת בפסטיבל "כאן ועכשיו". בשנה הבאה אם גרסת הבמה, שעדיין נמצאת בשלבי עבודה ראשונים, תזכה לברכה הנהלת התיאטרון, היא תעלה קרוב לוודאי כחלק מרפרטואר שלו.
"7 ברכות" - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
"פנו אלינו מכמה תיאטראות כדי שנעלה גרסה בימתית לסרט", אומרת אלינור סלע. "כשיצרנו את התסריט כל הזמן אמרו לנו שהוא תיאטרלי. אחר כך, כשאתה בא עם תסריט לתיאטרון, אומרים לך שהוא קולנועי. החלטנו להצטרף לחממת נשים של הקאמרי, שנולדה כדי לקדם יצירה נשית. אחרי חצי שנה של עבודה עם הדרמטורגית מור פרנק, המחזה עמד לנגד עינינו. לשמוע בקאמרי שירים כמו 'מאמא דיאלי' זה פשוט נפלא ומרומם נפש".
המעבר מסרט להצגה לא מעלה בכן חששות?
"זה כמו לשאול אחרי שהבאת ילד ראשון אם אתה לא מפחד להביא את הילד השני, שאולי לא יהיה מוצלח כמו הראשון. אתה סומך על הגנים הטובים ועל המשפחה. יש משהו מרתק בלראות פתאום מישהי אחרת עושה את אירית ולראות שלמשפחה הזאת יש די.אן.איי כל כך חזק וכל כל מובהק ושאפשר להכניס לה צבע חדש.
"אי אפשר להיות יוצר ולפחד. בשביל להיות יוצר בארץ צריך תעוזה ואמונה חזקה, ולהבין שזה באמת פורמט אחר שיש לו קסם משלו. למדתי בעקבות הרבה שנות כתיבה שלפעמים המגבלה מייצרת קסמים. אני יכולה לגלות לך סוד שאנחנו כבר עובדים על סרט המשך ל'7 ברכות', שיקראו לו 'שלוש עשרה'".
גם ריימונד אמסלם (שמגלמת את מארי בסרט) סקרנית לאן תתפתח הגרסה הבימתית. "אלינור ואני עברנו במשך חצי שנה חממה מרתקת לכתיבה עם עוד נשים מעניינות ומוכשרות" היא אומרת. "זה היה תהליך מרתק לפצח איך ניגשים בכלל לכזה דבר, ומה הפורמט התיאטרוני דורש שהקולנוע נותן והתיאטרון לא צריך".
מה ההבדל בין שתי המדיות?
"יש יתרונות וחסרונות לכל דבר. היתרון בקולנוע הוא שהמצלמה יכולה לראות לתוך המחשבות של הדמויות, ואילו בתיאטרון אתה חייב לייצר לדמות פעולות שיבהירו מה עובר עליה. הפורמט של הקולנוע יכול גם להכיל הרבה יותר דמויות מאשר התיאטרון. מהות הסיפור אמנם נשארת, אבל החוויה תהיה אחרת. יש עוד תהליך שהמחזה צריך לעבור עד שיהפוך להצגה".
"כששלחו לי את המחזה '7 ברכות' לא ציינו איזה תפקיד אקרא וישר חיפשתי את האשכנזייה", אומרת ליאת גורן ששיחקה בהצגה את התפקיד שגילמה תיקי דיין בסרט וזכתה בפרס השחקנית בטקס פרסי אופיר. "הנחתי שזו האמא של החתן. כשהבנתי שרוצים שאקרא את חנה, האם המרוקאית שמגלמת תיקי דיין האדירה בסרט, הייתי בטוחה שמישהו טעה, והייתי במבוכה גדולה. אמנם הדרמה של חנה ממש דיברה מגרוני, אבל במרוקאית. התייעצתי עם אלינור, והיא הרגיעה אותי ועזרה לי עם דרישות השפה. ניגשתי לטקסט בחרדת קודש ובחרדה בכלל. כבר במפגש הראשון העזתי וקפצתי למים עם כל הח' והע'. להפתעתי אף אחד לא עצר אותי, והמשכתי".
4 צפייה בגלריה
ריימונד אמסלם ותיקי דיין. מתוך הסרט "7 ברכות"
(צילום: מריה ברודקין, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
מתן אמסלם שביים את הקריאה, זכה בפרס הבימוי. "גם אלינור וגם ריימונד הצליחו לזקק את התסריט הזה לדרמה שיכולה לעבוד טוב מאוד על הבמה", הוא אומר. "אני חושב שקשה שלא להתחבר למילים שלהן ולעולם שהן יצרו. ראיתי את הסרט בתקופה שהוא יצא, וזאת הייתה חוויה מאוד חזקה עבורי. הוא מדבר על התרבות של הבית שלי. יותר מהעניין התרבותי יש פה סיפור על שורשים ועל שאלות של זהות ושל בית, וזה פגש אותי במקום מאוד חזק זהותית".
בדרך אל הרפרטואר
ההפקה הזו עלתה כאמור כחלק מפסטיבל "כאן ועכשיו" השביעי למחזאות ישראלית של הקאמרי, בניהולן האמנותי של שחר פנקס וקרן חובב. לאורך שנות קיומו של הפסטיבל צמחו מתוכו הצגות מצליחות כמו "הבן של מושיקו הגדול", "צ'ילבות", "גאון בכלוב", "נעמי ונורמה", "טרמפולינה" ו"פיקוח נפש". כעת הוא כלל ארבע קריאות מבוימות בהשתתפות שחקני הקאמרי ושחקנים אורחים - שבכל אחת נוכחת התקווה להפוך יום אחד להפקה של ממש בתיאטרון.
"מה שהוציא אותי לדרך הוא קול קורא של קבוצת העבודה של יגאל זקס", אומר יובל ברגר - שכתב את המחזה "אוי ווי", שהוקרא באירוע. "כשהתחלתי לכתוב את המחזה הוא היה שונה. היו לי קטעים מצחיקים, אבל הוא לא התגבש לכדי מחזה סוחף. אחר כך שיניתי את המחזה ומסרתי אותו לקאמרי. שמחתי שהתקשרו אליי מהתיאטרון והציעו לי להשתתף בפסטיבל. עכשיו, אחרי שזכיתי בפרס המחזה ואחרי ההזדמנות שקיבלתי, אני צריך לראות איך אני מתגלגל הלאה בתקווה שייקחו אותו לרפרטואר שלהם או שכל תיאטרון אחר. חבל לפספס את ההזדמנות".
במרכז המחזה "אוי ווי", שכתב ברגר וביימה ליאור זכאי, וזכה בפרס המחזה עומד פקד ג'יבלי, קצין מבטיח שהסתבך עם דרגים גבוהים וקידומו נבלם. עכשיו, כשהוא השוטר הכי ותיק והכי ממורמר במשטרת טירה, התסכול שלו גובה מחיר גם מסביבתו ומשפחתו. לאחר חקירה מאומצת, נראה אור בקצה המנהרה: הוא עומד להפיל את משפחת הפשע הגדולה בעיר ולזכות בקידום, אבל לרוע המזל, תאונה בלתי צפויה טורפת את הקלפים: הוא לוקה בתסמונת נדירה שבה החולה מתעורר ומדבר בשפה שלא דיבר בה מעולם - יידיש.
מחזה נוסף שהוקרא הוא "חם בטבריה", שכתב ניסו כאביה וביים ירון רוח, וייזכר הרבה בזכות משחקו המרשים של שלו חסיד בן ה-13, שזכה לתשואות. הוא עוסק בטבריה של שנות ה-80, ובמרכזו איש ציבור ומנהל סניף עמידר בעיר, שמחליט להתמודד על ראשות העיר. הסקרים מחמיאים, התושבים מפרגנים, אבל מה שנראה כמסלול בטוח ומלא שליחות אל עבר כס ראש העיר, מידרדר במהרה למרוץ מסואב וייצרי.
המחזה האחרון, שזכה אף הוא לתשואות, היה "אני מתה" שכתבו תום שוורצברג ויונתן שוורצברג, וביימה חן גרטי. סיפורה של מיטל, שהקדישה את כל חייה למשפחתה, עד שקצת שכחה את עצמה, ועכשיו לקראת יום הולדתה ה-50, חברתה הטובה, מפתיעה עם שני כרטיסי טיסה לניו יורק. כשמיטל מגיעה למשרד הפנים כדי לחדש את הדרכון, היא מגלה לתדהמתה שעל פי רישומי משרד הפנים היא נחשבת כמתה. כבר שבע שנים.
