ביולי 2025 התארח השחקן השבדי סטלאן סקושגורד בפסטיבל הקולנוע בקרלובי וארי. הוא עשה זאת לרגל הצגת סרטו האחרון "ערך סנטימנטלי" (Sentimental Value), שנכתב ובוים על ידי במאי הקולנוע הנורווגי המוכשר יואכים טרייר. במהלך אירוע שהתקיים לכבודו הוא נשאל על שיתופי פעולה מקצועיים קודמים. כשסקושגורד היה יחסית בתחילת הקריירה, כבן 35, הוא הופיע בהפקה תיאטרלית של "מחזה חלום" של אוגוסט סטרינדברג בבימויו של אינגמר ברגמן. הוא נותר עם זיכרונות לא נעימים מהעבודה עם היוצר הגאון שאותו סקושגורד תיאר כ"במאי נחמד" (אנדרסטיימנט חמוץ, אם אי פעם היה כזה) אבל גם כאדם "עריץ ומניפולטיבי". סקושגורד לא שכח להזכיר את חיבת הנעורים שהייתה לברגמן לאדולף היטלר, ואת העובדה, שעליה ברגמן התוודה באוטוביוגרפיה שלו, שפרץ בבכי כששמע שהצורר הנאצי מת.
"ערך סנטימנטלי" - טריילר
(באדיבות NEON)
ברור שיוצר גדול יכול להיות, באספקטים אידיאולוגיים ואישיים של חייו, אדם מאוד בעייתי. אך בהתחשב בסרט שאותו סקושגורד הגיע לקדם, ובדמות שאותה הוא מגלם, סגירת החשבונות עם ברגמן היא כמעט הזמנה לאבחון פסיכואנליטי. יש זיקה בין "ערך סנטימנטלי" לעבודותיו של ברגמן שעוסקות בדינאמיקות כואבות של הורים שהם גם אומנים וילדיהם ("מבעד לזכוכית אפלה"), ומשקעים משפחתיים ארוכי שנים ("זעקות ולחישות"). מבחינת הטון ניתן להגדיר את סרטו של טרייר כממוקם בנקודת אמצע בין הגישה חמורת הסבר של ברגמן, וסרט "ברגמן לייט" נוסח "חנה ואחיותיה" של וודי אלן.
"ערך סנטימנטלי" הוא דרמה עם סצנות לא קלות מבחינה רגשית אבל גם עם נגיעות של הומור. חשיפה סבלנית של פגיעות הדמויות, ויכולת להמחיש את מורכבות הקשר ביניהן. טרייר הפך בסרטיו האחרונים ("אוסלו, 31 באוגוסט" ו"האדם הגרוע בעולם") לבכיר במאי נורבגיה ו"ערך סנטימנטלי" הוא ככל הנראה הטוב בסרטיו. הסרט זכה ב"פרס חבר השופטים" (הפרס השני בחשיבותו) בפסטיבל קאן, ובפרס האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
סקושגורד מגלם במאי קולנוע בן 70 בשם גוסטב בורג (שם שמזכיר את "איזאק בורג" - הגיבור הזקן והאב המנוכר מבנו ב"תותי בר" של ברגמן). לגוסטב בורג הייתה נוכחות מאוד מוגבלת בחיי שתי בנותיו לאחר שהתגרש מאימן - פסיכותרפיסטית בשם ססיל (מריאן ואסבוטן קלאסון). ההיעדרות פערה סדק עמוק בנפשן, בעיקר בזו של נורה (רנאטה ריינסב) הבת הבכורה שהפכה לשחקנית מצליחה אך לא יציבה. יתכן שיהיו מי שיפסלו מראש כל עניין בסרט המעניק מקום מרכזי לדמות שניתן לתייג כנרקיסיסט, אבל התסריט של טרייר ושותפו הקבוע אסקיל ווגט מעצב את גוסטב במורכבותו: אמן אגוצנטרי שניחן בחדות וברגישות אבחנה. אדם שהיה מסור לעבודתו אבל כעת, 15 שנים מאז סרטו האחרון, יש בו פגיעות שמגיעה עם הגיל. פגיעות זו מדרבנת אותו ליצירת סרט אישי שעוסק במעגלים משפחתיים המחברים בין ילדותו להווה, בין דמותה של אימו לזו של בתו. סקושגורד עושה כאן את אחת מתפקידיו הטובים ביותר.
הסרט מתחיל בסיקוונס שבו מספרת כל-יודעת עוסקת בבית המשפחה, ובטקסט שנורה כתבה בילדותה לבית הספר, ושבו תוארו החיים של המשפחה מנקודת המבט של הבית עצמו. הבית הוא הזירה שבה חיו דורות של משפחת בורג: המקום שבו אימו של גוסטב התאבדה כשהיה ילד, שבו חי גוסטב עם ססיל בזמן נישואיהם, שבו נותרו ססיל ושתי בנותיהם לאחר שעזב. ושבו חיה היום בת הזקונים אגנס (אינגה איבסדוטר ליליאס) עם בעלה ובנה. הבית ימשיך לתפקד לאורך הסרט לא רק כאתר התרחשות מרכזי, אלא גם כמרחב הכולא בתוכו את המורכבות של הקשרים המשפחתיים. על אחד הקירות יש סדק עמוק שמגיע עד התקרה, נוכחות פיזית וסמלית לדברים הכואבים שהתרחשו ועדיין טבועים במקום.
לא בכדי הכותרת "ערך סנטימנטלי" מופיעה בפתיחה כשברקע שלה סדק זה, וממנו מעבר לפניה של נורה בעיצומו של פחד במה משתק בערב פרמיירה. פתיחה שמתחילה את העיסוק של הסרט בדרכים שבהן מתקיים חיבור ועיבוד של החיים באמנות. בהמשך נגלה שגוסטב כמעט ולא טרח לצפות בבתו משחקת. כשבאופן חד-פעמי הגיעה לתיאטרון שבו שיחקה ב"מדיאה" הוא פרש בהפסקה, ובסדרת הטלוויזיה הפופולרית שבה היא שיחקה הוא מעולם לא צפה. נדמה שחרדת הבמה של נורה נובעת מהיסודות המעורערים של האב-במאי כצופה נעדר.
גוסטב כמעט לא יודע דבר על חייה של נורה. הוא שומר על קשר מסוים, גם אם מאוד שטחי, עם אגנס. אבל הוא כן מגיע ל"התכנסות זיכרון" לאחר הלווייתה של ססיל, בתום שנים רבות בהן כף רגלו לא דרכה בבית המשפחה. מטרת הביקור אינה לחלוק כבוד לגרושתו, אלא לקבוע פגישה למטרת שיחה עם נורה. בשיחה הוא מציע לה את התפקיד הראשי בסרטו החדש – תפקיד שהוא כתב במיוחד למענה, והוא משוכנע כי היא האדם היחיד שיוכל לשחק בו. נורה הזועמת דוחה את הצעתו על הסף.
גוסטב נוכח בפסטיבל הקולנוע בדוביל בהקרנה של סרט מוקדם שלו. בסרט צופה בהתפעלות כוכבת קולנוע אמריקאית בשם רייצ'ל קמפ (אל פנינג) ונוצרת הזדמנות לשיתוף פעולה. עם הגיבוי שלה ההפקה של הסרט תוכל להתממש. ובכל זאת, לא בטוח שעם כל הרצון והכוונות הטובות של קמפ (והיא מוצגת כדמות אמפתית ורגישה) היא יכולה להחליף את זו שהתפקיד נכתב למענה.
ההתקדמות לעבר הצילומים בבית המשפחה מקדמת כמה צירים עלילתיים. יש לפצח את המניעים של דמות האם בסרט שבתוך הסרט, אתגר שהולך ומכביד על קמפ. במקביל אגנס "האחות היציבה" חוקרת את הרקע של דמות הסבתא שלה באמצעות קריאת חומרים ארכיונים מתקופת מלחמת העולם השנייה. ישנה גם הדינמיקה בין שתי האחיות שבה אגנס, האחות הקטנה, היא זו שמכירה מקרוב ודואגת לשלומה של אחותה.
"ערך סנטימנטלי" הוא הסרט השלישי של טרייר שבו ריינסב משחקת. הסרט הקודם, "האדם הגרוע בעולם" (שעליו זכתה בפרס המשחק בקאן) היה עבורה פריצה לעבר קריירה בינלאומית. הכישרון שלה מוכר וניכר היטב בתפקיד המורכב והחשוף של נורה. אבל גם ליליאס עושה עבודה מאוד מרשימה עם דמות פחות צבעונית. בסצנות שבהן הן משחקות יחד, במיוחד סצנת מיון רהיטים בבית המשפחה, וסצנת קריאת תסריט משותפת, יש רגעים מאוד יפים.
בעוד שבמאי כמו ברגמן לא היה מהסס לשהות במקום שאינו בר תיקון, זו לא דרכו של טרייר. הדמויות לא מונעות בכוח סכמה שטחית שמבטלת את משקעי העבר, אבל האמנות יכולה להיות נקודת המפגש, והמקום בו דברים שלא נאמרו יוכלו להיות מעובדים. "ערך סנטימנטלי" הוא סרט מורכב, יפה, ומרגש.
