"אתה לא תשאיר זכר בעולם הזה", אומר הרמן גרינג לדאגלס קלי. "אני הסֶפר, אתה הערת שוליים". ואכן, הפושע הנאצי צדק. ספק אם מישהו זוכר היום מי הוא קלי, שדמותו עומדת במרכז הסרט "נירנברג" (Nuremberg) העוקב אחר מספר אירועים שהתרחשו בשולי משפטיהם של בכירי המשטר הנאצי שנותרו בחיים.
"נירנברג" - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
22 פושעי מלחמה נאצים נשפטו בנירנברג בין נובמבר 1945 ואוקטובר 1946, בבית משפט שהורכב מנציגי בריטניה, צרפת, ברית המועצות וארצות הברית, באשמה של פשעים כנגד האנושות ופשעי מלחמה. נדמה שאין רגע בהיסטוריה שבו סרט כזה אינו מצהיר על הרלוונטיות שלו, אבל הבעיה עם הסרט שביים ג'יימס ונדרבילט נעוצה בתחושה שהפרספקטיבה שלו נותרת פשטנית ומוגבלת.
בצדה הפחות מסוקר של ההיסטוריה נמצא אז קלי, איש צבא ששימש כפסיכיאטר בכלא נירנברג שתפקידו היה לאשר את כשירותם של הנאשמים – ביניהם גם רודולף הס, רוברט ליי ויוליוס שטרייכר - לעמוד לדין. הסרט מתמקד בדינמיקה שבינו ובין גרינג, מי שהיה בשיאו מפקד הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) וגם תרם בצורה מכרעת למה שכונה "הפתרון הסופי" - סוגיה שעלתה במהלך משפטו. את דמותו של גרינג מגלם בסרט ראסל קרואו שמשקלו בזמן הצילומים היה קרוב ל-130 קילו – עובדה נאמנה לדמותו ההיסטורית של הרייכסמרשל גרינג, שהיה שני בבכירותו רק להיטלר, אדם זולל וסובא שהתמכר לאופיאטים ונטל לפחות 40 כדורים משככי כאבים ביום. החיבור שמתאר הסרט בין האדם (קלי) והמפלצת (גרינג) היה יכול להיות מתורגם ליצירה משמעותית יותר שחושפת צדדים מורכבים בדבר הרוע האנושי, אבל זה לא ממש קורה.
זה לא קורה כי דמותו של קלי (בגילומו של רמי מאלק) אינה מעוצבת בצורה מעניינת במיוחד. הסרט לא מסביר מה באמת עובר עליה נוכח התפקיד המחריד שהועידה לו ההיסטוריה: לדובב את נציגיו הבכירים של הרוע עלי אדמות ולכתוב פרופיל פסיכולוגי שלהם. נוכחותו של קלי בסיטואציה מאתגרת את גבולות הידע והאתיקה המקצועיים שלו, אבל בה בעת הופכת אותו לדמות מרכזית בהבנה של אישיותם ומניעיהם של נציגי השטן עלי אדמות. הוא העביר אותם מבחני רורשאך (כתמי הדיו המפורסמים), ראיין אותם ארוכות והעלה את מסקנותיו על הכתב בספר "22 תאים בנירנברג" (1947).
מהו המרחק הנכון שצריך פסיכיאטר מקצועי לקחת ממושאי התשאול שלו במקרים כאלה? על פי "נירנברג", בינו ובין גרינג מתפתחים יחסי קרבה. גרינג מוכן לדבר איתו ישירות באנגלית (לפני בואו גרינג מתעקש לדבר בגרמנית בנוכחות מתורגמן). קלי מצדו רואה בו, כפי שניסח אחר כך בספרו, אדם "מבריק, אמיץ, חסר רחמים, חמדן ופיקח".
איך מפלילים פושע אגו-מניאק הטוען מצד אחד לאי-ידיעה ומצד שני משוכנע שלא עשה דבר רע? איך מתמודדים מול אדם המודע למקומו המרכזי בהיסטוריה? ומהו בעצם תפקידה של אותה "הערת שוליים" אנושית הנזכרת בעלבון שהוא מטיח בקלי? "נירנברג" לא ממש מעצב דינמיקה מעניינת בין גרינג וקלי, ולמעשה ניכרת בתסריט (שנכתב על ידי ונדרבילט לפי הספר "הנאצי והפסיכיאטר" מאת ג'ק אל-חי) בריחה אל מחוזות דרמטיים אחרים: הנה סיפור על שופט בית המשפט העליון, רוברט ג'קסון (מייקל שאנון) שמתמנה לתובע הראשי במשפט; הנה עוד סיפור על עיתונאית בריטית שאותה פוגש קלי אבל אין לנוכחותה משמעות כלשהי בסרט; והנה עוד אחד, על אשתו ובתו הקטנה של גרינג, שקלי מתיידד עמן - רק שלא לגמרי ברור לאיזה צורך.
כך, במקום שהסרט יציג את דמותו האלמונית יחסית של קלי - הוא עוקב אחר פרוצדורה משפטית שתכליתה להביא להרשעתם של פושעי המלחמה הנאצים. כאילו לא באו לעולם "משפטי נירנברג" של סטנלי קריימר מ-1961 ושלל סרטים תיעודים ובדיוניים שסיקרו את מהלכו. חשיבות סרטו של קריימר (בכיכובם של ספנסר טרייסי, מכסמיליאן של - שגם זכה באוסקר בפרס השחקן הטוב ביותר, ברט לנקסטר ומרלן דיטריך) הייתה בהקשר הדידקטי. הסרט נעשה כעשור וחצי לאחר האירוע ההיסטורי, ונחשב לאחד הסרטים הבולטים שהתייחסו לזוועות שביצעו הנאצים זמן לא רב לפני כן (זאת, על אף שהתמקד בדמויות משניות שנשפטו במשפטי ההמשך).
"נירנברג", לעומתו, צריך למצוא פרספקטיבה עדכנית ומעניינת שתצדיק את קיומו, ועל אף שזהו סרט המבוצע בקורקטיות – הוא מתקשה לספק אחת כזו. הסרט לא אומר שום דבר חדש, וחלקו החותם נדמה מיותר לגמרי. לשם מה נחוץ הדיון המשפטי שהביא להרשעתו של גרינג (בזכותו של תובע בריטי שמגלם ריצ'רד אי. גראנט)? ומדוע אנחנו צריכים לחזות בהוצאתו להורג של שטרייכר (כולל ההפרשות הגופניות שמלוות את התליה)?
בסופו של הסרט אנו נותרים כמעט חסרי מושג לגבי דמותו של קלי. מה קורה למי שצולל אל נבכי הרוע? וכיצד השפיעה עבודתו על חייו הפרטיים? קלי התאבד שנים מאוחר יותר, ב-1958, באותה דרך שבה סיים גרינג את חייו: התאבדות באמצעות בליעת כמוסת ציאניד (וסליחה אם הדברים האלה הם בבחינת ספוילר למי מהקוראים). במקום להבהיר כיצד הותירה החוויה של משפטי נירנברג את רישומה על קלי – הסרט בוחר לעצור במקום הצפוי: פושעי המלחמה הנאצים באים על עונשם. זהו לא סרט על הטראומה של "הערת השוליים", אלא על הכותרת הראשית. האם קלי גילה איזושהי הבנה למעשיו של גרינג? זיהה בו לא את המפלצת אלא את האדם שכל אחד יכול להפוך לו? במהלך משפטו, נדמה אפילו שגרינג מופתע שהוא מוצא את עצמו על דוכן הנאשמים. "נירנברג" אינו נדרש לאף לא אחת מהסוגיות האלה.
4 צפייה בגלריה
הוחמצה ההזדמנות ליצור סרט על מי שהצליח להיות קרוב יותר מכולם אל הרוע. מתוך "נירנברג"
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
כאשר קלי סיים את עבודתו, הוא קיבל פתק אישי מגרינג: "אני מצר על עזיבתך את נירנברג, וכך גם חבריי הכלואים עמי. אני מודה לך על יחסך האנושי ועל ניסיונך להבין את מניעינו". זהו משפט חשוב שיכול היה לשפוך אור על דמותו של קלי שנותרת פה, כאמור, עמומה. "נירנברג", כתוצאה, נותר סרט כמעט טריוויאלי. ונדרבילט (שמוכר בזכות התסריטים שכתב ל"זודיאק" של דיוויד פינצ'ר ו"ספיידרמן המופלא") החמיץ את ההזדמנות ליצור סרט על מי שהצליח להיות קרוב יותר מכולם אל הרוע - ושילם על כך מחיר.
