המחזמר "מרשעת" נוצר כעיבוד בימתי משותף של המחזאית וויני הולצמן והמלחין סטיבן שוורץ לספרו של גרגורי מגווייר מ-1995 (שהרחיב בכתיבתו את עלילת "הקוסם מארץ עוץ" של ל. פרנק באום מ-1900). הולצמן ושוורץ הם יהודים כשרים, וכך גם השחקנית אידינה מנזל שהופעתה בברודוויי הפכה אותה לפנים - הירקרקות - של גיבורת המחזמר אלפבה על הבמה.
סינתיה אריבו כוכבת "מרשעת" בריאיון ל-ynet
על פי הפרשנות המקובלת לעולם המדומיין של עוץ וההתרחשויות בו, הסיפור עוצב כשיקוף של התהליכים הפוליטיים באירופה ערב עליית הנאצים בגרמניה, ורדיפת היהודים בה על רקע עלילות-דם והשמצות. עם זאת, המכשפה המרשעת אלפבה בגרסתה הקולנועית הופקדה בידי השחקנית הבריטית סינתיה אריבו - ובראיון מיוחד ל-ynet היא מודה כי המורשת היהודית של הדמות לא הייתה חלק מהתחקיר וההכנות שלה לתפקיד.
"למען האמת, זה לא היה חלק מהתחקיר עבורי. רציתי לבחון את הדמות כאינדיווידואלית ולהבין מה שהיא עברה", אומרת אריבו בת ה-38, שגדלה במשפחה ממוצא ניגרי. "עבורי, כאישה שחורה, הבנתי מה זה אומר להיות מנודה ולחוות נידוי ושיפוטיות. אז זה לא היה חלק מהתחקיר ולו רק בגלל שהשתמשתי בחוויה האישית שלי כדי לספר את הסיפור של הדמות כפי שהיא".
גם בלי להתחשב במקורות המשוערים לדמותה של אלפבה מתוך החוויה היהודית שהיוותה השראה להולצמן, שוורץ ומנזל, המכשפה המרשעת מהמערב מקבלת נוכחות מרשימה בגילומה של אריבו על המסך ב"מרשעת" שיצא אשתקד - וגם בהמשכון "מרשעת 2" שעלה לאקרנים בשבוע שעבר, ואליו שבה בתפקיד הראשי לצד אריאנה גרנדה בתפקיד חברתה הטובה, גלינדה. גם ג'ף גולדבלום חוזר כקוסם הערמומי, ומישל יאו כיד ימינו מאדאם מוריבל, ויחד איתם ג'ונתן ביילי ששב בתפקיד פיירו, מושא אהבתן של אלפבה וגלינדה, ואיתן סלייטר כמנצ'קין בוק.
עם זאת, אפשר להבחין בשינוי כיוון בעלילה של "מרשעת 2" ביחס לשובר-הקופות הקודם, למרות שמאחורי שני הסרטים עומד אותו צוות בראשותו של הבמאי ג'ון מ. צ'ו. בחלק הראשון ליווינו את התבגרותה של הנערה הדחויה באוניברסיטת שיז, שם התגלה כישרון הכישוף הנדיר שלה, וליהוקה כמכשפת בשירות הקוסם עוץ, השליט הכל-יכול של הממלכה. ואילו בסרט ההמשך, אלפבה - שנחשפת למזימות של הקוסם והשקרים שהוא מפיץ - צצה כמתנגדת משטר נועזת ומוצאת עצמה נרדפת לא רק בגלל היותה שונה, אלא בגלל הסכנה שהיא מהווה להנהגה הנבזית.
התפנית העלילתית הזו צוינה לטובה, ולרעה, בביקורות על "מרשעת 2" שנתפס כפוליטי וביקורתי ומתחכך בעולמנו שלנו, על תיאוריות הקונספירציה והמניפולציות שבו. מציאות שבה לאמת אין באמת חשיבות ביחס לתמרונים התודעתיים שמנהיגים יוזמים בניסיון לפלג ולשסע את הציבור - וכך לחזק את אחיזתם בכוח. יש הקוראים לזה "מכונת הרעל", ואלפבה נאבקת בה בעוץ הדמיונית.
"אני חושבת שאנשים לא בהכרח מעוניינים לשמוע את האמת, ולכן חייבים למצוא דרכים אחרות להזין אותה לאנשים", מסבירה אריבו, ומנסה להסביר למה בסופו של דבר, גם אלפבה נאלצת ליישר קו עם תרבות הפייק ניוז של ארץ עוץ ולהתמסר לידיעות הכוזבות על מותה, כדי להותיר את הבמה כולה לחברתה הטובה גלינדה. בעלילה הדמיונית, אחרי גירושו של הקוסם מעיר הברקת, הסתלקותה של אלפבה מהזירה תוך אשרור היותה גורם עוין, נדרשת כדי לפתוח דף חדש של פיוס ושיקום תחת שלטונה של גלינדה הנערצת בגלל טוב-לבה. "במקרה של אלפבה, אני לא חושב שהיא שיקרה. היא נפלה על החרב ואיפשרה לאנשים להגיד מה שהם ירצו עליה, כדי שהם יהיו מוכנים לקבל אמת", קובעת אריבו, שמכירה בצורך של אנשי ציבור לקבל בהכנעה את התדמית הציבורית השלילית שלהם כדי לאפשר לאחרים לשגשג, ולשנות דברים לטובה במציאות תודעתית שבה יש כל כך הרבה דעות קדומות ושקרים.
"היא (אלפבה) מקבלת על עצמה תפקיד שאנשים הכתיבו לה, כדי שאנשים יוכלו לראות בחברתה (גלינדה) את הטוב האמיתי, כך שלמילים שיוצאות מפיה יש משמעות", מדגישה אריבו. "אם הם מאמינים שדמות אחת היא רעה ומרושעת והיא נעלמה, אז הדמות שאחראית לכאורה למהלך הזה היא מישהי שצריך להקשיב לה. כך שהיא מפקידה ברשותה את האחריות של לדבר אמת ולנסות לשנות את המצב. ואני חייבת להגיד שזה יכול לקרות מדי פעם שאנשים צריכים ליפול על החרב ולאפשר לאנשים להאמין במה שהם צריכים להאמין כדי לנוע קדימה. אבל אני לא חושבת שזה צריך לגרום לנו להפסיק לדבר אמת, או לעצור אותנו מלפעול לשיפור המצב.
3 צפייה בגלריה
אחת צריכה להיות רעה, כדי שהשנייה תוכל לעשות שינוי. מתוך "מרשעת: חלק 2"
(באדיבות טוליפ אנטרטיימנט)
"אם חלק מאיתנו צריכים להקריב את עצמנו לטובת זה, כך זה תמיד עובד. תמיד יש מי שצריך להקריב את עצמו או להשתנות, או להתנגד ולגלות את האמת גם אם אנשים מסרבים להקשיב. בסופו של דבר אנשים מקשיבים כי הם חייבים. זו הדרך היחידה שדברים יכולים להשתנות".
