קל להבין את הרצון של קולנוענים ואנשי טלוויזיה ישראלים לעסוק בטבח ה-7 לאוקטובר. אם הם מאמינים שיצירתם תתרום לעיבוד הטראומה הלאומית, הרי שיש הצדקה לחזור לרגעים הקשים מנשוא. אבל האמונה ביצירת דבר בעל ערך אינה מעניקה פטור מאחריות אמנותית ומוסרית. "12 שעות באוקטובר" (12 Hours in October), סרטו של דני איי (אביכזר) שעלה שלשום לאפל TV פלוס, בוודאי אינו זכאי לפטור שכזה.
כולנו נחשפנו, במידה כזו או אחרת, למה שצולם במצלמות הגו-פרו של הנוחבות, במצלמות הרחוב והאבטחה בישובים הישראליים, ובטלפונים הסלולריים שהוחזקו בידי ישראלים. אלו מראות שנחרטו בנפש הפצועה של האומה. כולנו יודעים איזה מעשים בלתי-נתפסים התרחשו באותו יום גם אם לא צפינו ב"סרט הזוועות" של דובר צה"ל. האם לשחזור של זוועות אלו ב"12 שעות" יש הצדקה? התשובה ברורה: הסרט מאמת את כל החששות מפני טיפול חובבני בטראומה לאומית.
אביכזר הוא שחקן אמריקני שנולד בישראל, והפך למפיק ובמאי. הוא עובד בקצב מהיר (זהו סרטו העשירי בשבע השנים האחרונות), כשרוב התפוקה שלו היא סרטי פשע דלי-תקציב עם שחקנים בשולי התעשייה. הוא כבר עסק באירוע מההיסטוריה של הסכסוך הישראלי פלסטיני כשיצר את "המהנדס" (2023) על חיסולו של יחיא עיאש. פקשוש תת-"פאודה" כמו "המהנדס" זה דבר אחד, אך שיחזור עשוי בגסות של זוועות ה-7 באוקטובר הוא הרבה יותר בעייתי.
התסריטאי של "12 שעות" הוא קוסטה קונדילופולוס, שעובד באופן קבוע עם אביכזר. התסריט נכתב "בהשראת האירועים והדמויות", מה שאומר שניתן לקחת מה שמתאים, ולעצב כיד הדמיון מעמדים דרמטיים. לערבב אמת ובדיה בדרך ששואפת ליצור "רגעים קולנועיים" אבל בפועל נותנת להם אופי של זיוף מגוחך. כך, למשל, לקראת סוף הסרט יש סצנה שבה מפקד הנוחבות מאליק (הרצל טובי) נושא נאום מול ישראלית צעירה שנאנסה וכעת גוססת מדקירת סכין. במצבה זה הוא מסביר לה - בפרוטרוט - את התוכנית האסטרטגית של החמאס: הם לא יעצרו עד שישפכו כל טיפת דם יהודי, והם מתכננים להשאיר את הנשים והילדים של עזה מעל האדמה כדי שזה "יעשה לכם דמוניזציה הדרגתית. ואז נבודד אותכם, ובסופו של דבר, אינשאללה, נהיה חופשיים לחסל אותכם". ראייה אסטרטגית מאוד מרשימה ליום הראשון של המתקפה. רגע אחרי הנאום אותה צעירה גוססת ששרועה על הרצפה, מצליחה להגיע לאקדח שנשכח לידה, ולירות ולהרוג את מחבל הנוחבה נביל (אריאל יגן) שאנס ודקר אותה.
את ערכי התעמולה של הסרט ניתן להבין מהשניות הראשונות. הוא נפתח בדיווח חדשות באנגלית של ערוץ i24NEWS בהגשתה של מירי מיכאלי - דיווח עובדתי פשטני-ראשוני של המידע אודות המתקפה (למרות שבציר הזמן העיקרי של הסרט המתקפה טרם החלה). לאחר מכן מעבר לקטע המצמרר היחיד בסרט - הקלטה מקורית שביצעה באותו יום רעות קרפ מקיבוץ רעים כששוחחה עם בתה הבכורה ליה. הבת הקטנה ואחיה הקטן היו לכודים במשך שעות כשלידם גופת אביהם וגופת בת הזוג שלו. רעות שוחחה עם ילדתה במשך שעות בעודה מנסה להזעיק עזרה. הבלחה אותנטית של גבורה וקור-רוח מדהימים כפי שהם שוברים את הלב. 2.5 דקות מההקלטה מושמעים על רקע שחור, שמסתיים בהצגת תמונת בני המשפחה. מכאן זה מתחיל להידרדר.
הסרט עובר למסיבת הנובה, ברגע שבו האזעקות מתחילות להישמע. בעמדת הדי.ג'יי נמצא סאקזי, שאמור היה להיות במסיבה האמיתית ביום ההוא, אבל מסיבות שונות לא הצליח להגיע. טוב שיש את הקולנוע כדי לתקן. הקטע הקצר מסתיים בהתקרבות לפניה של טליה (הדר שיטרית), אחת המשתתפות במסיבה, בעודה מפנימה את האזעקה. משם הסרט חוזר שש שעות, אל הצעירים שרוקדים במסיבה קצת אחרי חצות, כדי לבסס את "הרקע" לדמויות. הסמטוכה של ה-6.5 דק' הראשונות של הסרט נותנת מושג ברור על הבאות.
טליה נמצאת במסיבה יחד עם החבר ברק (דניאל גד) שהביא לשם טבעת והציע לה נישואים (אנו פוגשים אותם לאחר שהיא השיבה בחיוב להצעה). במסיבה נמצא גם הזוג הנשוי דורון (דורון בן-דוד) ואורלי (עדי הימלבלוי). היא בדיוק בישרה לו שהיא בהיריון, דבר שמלחיץ את הגבר הלא-צעיר. מחוץ למסיבה, ובקפיצה של שש שעות קדימה בזמן, אנו פוגשים את אריאל (מארינה מקסימיליאן בלומין) שותה את קפה הבוקר על מרפסת הבית שלה בקיבוץ בארי. רגע אחרון של שלווה לפני שתצטרך לגונן על שני ילדיה בממ"ד עם דלת שאינה נסגרת היטב. באותו קיבוץ ישנו גם הזוג הכולל את גבי (יעקב זדה דניאל) ומאיה (מונטנה טאקר). בזמן המתקפה גבי ייצא מהממ"ד כדי לסייע לחבר לחפש את בנו שהיה במסיבה.
במתכונת המקובלת של סרטי אסונות אמריקאיים הדגש אמור להיות על אלו ששורדים. בנוסף, הבעיות האישיות של הדמויות שמוצגות בשלב האקספוזיציה אמורות להיות מעובדות במהלך האירוע (בדרך כלל לסוג של פתרון). מבלי לפרט יתר על המידה זה לא מה שקורה ב"12 שעות". סיפורי הרקע של הדמויות לא רק מרושלים אלא כמעט רנדומליים. לא אחשוד בסרט שהוא עושה זאת מתוך עיבוד מודע ומתוחכם של קונוונציות ז'אנריות. נראה שתכלית הסרט היא להיות "טיפול בהלם" עבור הצופים שיצפו בו מבלי שיש להם מושג קלוש לגבי מה שקרה באותו יום.
עצם ההצגה של מעשי הטבח אינה מספיקה כדי להקנות לסרט ערך. דלות ההפקה הופכת את הסצנות ללא-אמינות. למשל, הצגה של תדרוך אותו מבצע המחבל הבכיר מאליק שמצולם כולו ממרחקי צילום קרובים ללא שוט מכונן. יש חוסר אמינות נוסף שנובע מהחלטות בימוי תמוהות. למשל, קרב יריות שבו דורון וגבי מתמודדים ממרחק אפסי עם קבוצה של נוחבות עם קלאצ'ים. אחרי חילופי ירי משני הצדדים יש הפסקה מוזרה בקרב, כשמחבלים מדברים בנחת בעודם חשופים לכל אש, זאת בזמן ששני הישראלים החמושים עדיין בחיים ובקרבתם. אין טעם להתייחס להופעת משחק כזו או אחרת בסרט. משחקים בו לא מעט שחקנים שכבר הוכיחו את כישרונם (חצי מהקאסט נלקח הישר מ"פאודה"), אבל עם בימוי ותסריט כה לקויים, גם שחקנים בעלי כישרון לא ייצאו טוב.
6 צפייה בגלריה
החלטות בימוי תמוהות? הגעתם למקום הנכון. מתוך "12 שעות באוקטובר"
(צילום מסך, אפל TV פלוס)
"12 שעות" נראה כמו סרט תעמולה נלעג מהסוג ששכנינו למזרח התיכון מפיקים בערוץ אל מנאר. קהל היעד אינו ישראלים, אלא אזרחים של מדינות אחרות, בראש ובראשונה אמריקאיים. לכן הדמויות תמיד מדברות באנגלית, בין אם הדובר ישראלי או מחבל עזתי. לישראלים יש מבטא כבד, ובעייתי ממנו המבטא הערבי של שחקן ישראלי שדובר אנגלית. גם אם לא חסים על כבודם של מחבלי הנוחבה, זה נשמע מגוחך. אפילו אם כתיבת הדיאלוגים הייתה מצטיינת - והיא ממש רחוקה מכך - השימוש המשותף באנגלית יוצר תחושה עמוקה של זיוף. בסרט שבו יש רוצחים ונרצחים המדברים בשפות שונות, ובדרך כלל לא יודעים זה את שפתו של זה, יש בעיה מהותית בכך שהם דוברים את "אותה שפה" שבשני המקרים אינה שלהם.
6 צפייה בגלריה
גם שחקנים עם כישרון לא ייצאו טוב מהסיפור הזה. מתוך "12 שעות באוקטובר"
(צילום מסך, אפל TV פלוס)
מצבה הקטסטרופלי של ההסברה הישראלית ידוע. יתכן שרבים מקוראי ביקורת זו מאמינים שאובדן האהדה לישראל הוא אך ורק תוצר של אנטישמיות, מזימות קטאריות או שטיפת-מוח באוניברסיטאות. אבל גם אם אתם חושבים שסרט תעמולה הוא סוג של מענה מוצדק לבעיות אלו, השאלה היא כמה גרוע הבימוי והתסריט צריכים להיות כדי שסרט כזה יחבל יותר מאשר יועיל למטרה. על אירועי 7 באוקטובר נעשו כבר כמה סרטים, חלקם טובים מאוד. מדוע לצפות ב"12 שעות" כשאפשר לצפות בסרט התיעודי זוכה פרס האמי "עוד נחזור לרקוד"?
