הבמאי ניצן גלעדי, שחתום על סרטים כמו "חתונה מנייר" ו"בחזקת סאטמר", הלך לעולמו היום (שני) בגיל 56, לאחר מאבק במחלת הסרטן. מותו מגיע יום לפני הקרנת סרטו החדש, "ואהבת", בפני חברי האקדמיה. הלוויתו תתקיים היום בבית העלמין ברחובות בשעה 18:00.
"הפורום הדוקומנטרי אבלות ומצטערות על מותו בטרם עת של הבמאי והיוצר ניצן גלעדי", נמסר מטעמם, "רק לפני זמן קצר זכינו להעניק לו מטעם הפורום הדוקומנטרי ופסטיבל דוקאביב פרס הוקרה על מפעל חייו, ובעיקר על 'דוקוסטארט' - פרויקט הדגל של הפורום, שאותו יזם, הקים והוביל במסירות במשך 14 שנים. ניצן לא רק ליווה את דור העתיד של הקולנוע הדוקומנטרי, הוא היה שם עבור יוצרות ויוצרים ברגעים הראשונים, השבריריים והמשמעותיים ביותר של הדרך שלהם, והשאיר חותם עמוק על עשרות אנשים ועל הקולנוע הישראלי כולו. הפורום הדוקומנטרי משתתפות בצערם של משפחתו, חבריו, תלמידיו וכל מי שזכו לעבוד איתו. תודה, ניצן, על הנדיבות, האמונה, המקצועיות והלב שהקדשת לאחרים. המורשת שלך תמשיך לחיות בכל הסרטים שעזרת להביא לעולם".
גלעדי היה ידוע רבות בזכות יצירות כדוגמת "כאילו אין מחר" ו"ירושלים גאה להציג" - שזכה במספר פרסים בינלאומיים. בשנה שעברה שיתף ברשתות החברתיות על המאבק שלו במחלה. "סרטן. המחלה הארורה הזו התמקמה לה בגופי", כתב אז. "זו כבר שנה שאני מתמודד עם סרטן ושט עם גרורות לכבד. לא חשבתי שהשחור שבו חיינו בשנים האחרונות יוכל להיות שחור יותר. שצבעיו המגוונים, האכזריים, יכולים לנגן על תזמורות של כאב במנעדים וגבהים שונים וליצור מנגינה צורמת כל כך".
בריאיון ל-ynet מלפני מספר חודשים סיפר שגילה את המחלה די במקרה. "תמיד היו לי עניינים עם הכבד. בהתחלה הייתי שותה בצורה לא פרופורציונלית, ונראה לי שדפקתי את הכבד. זאת לא הייתה התמכרות תודה לאל. היה לי כבד שמנוני שהיה כל הזמן בבדיקה, והייתי צריך להיות בדיאטות כדי לשמור עליו. בסוף הרגשתי משהו מוזר. הייתי בפריז בפסטיבל סרטים אחרי 7 באוקטובר. נפל טיל ממש קרוב לדירה שלי, ונכנסתי לדעתי לפוסט טראומה, לכן מצאתי כל מיני דרכים להקדים את הנסיעה. בשהות שם ישבתי לארוחה אצל חברה והרגשתי שמשהו מוזר עולה לי מהוושט. אחרי שבוע-שבועיים נסעתי לחבר לדרום צרפת. עצרנו בדרך לאכול והרגשתי שהאוכל לא יורד כמו שצריך. אימא שלי המלאך היא אחות. כשחזרתי, היא אמרה לי, 'תלך לעשות אולטרה סאונד של הכבד'".
גלעדי הוא החל את לימודיו החל במגמת התיאטרון של תיכון תלמה ילין, ולאחר מכן למד בבית הספר למשחק Circle in the Square בניו יורק, כשבשנת 2004 זכה במענק אמנות הקולנוע של משרד החינוך, התרבות והספורט.
את דרכו הקולנועית החל בסוף שנות ה-90 עם הסרט התיעודי "האויב האחרון", שאותו ביים, כתב והפיק. הסרט הוקרן בישראל ובעולם כשעקב אחר קבוצה של שחקנים פלשתינאים וישראלים המעלים מחזה יחד. כמה שנים לאחר מכן יצא לאור הסרט התיעודי שלו "בחזקת סאטמר", שעסק ביחסים בין חסידות סאטמר לקהילה היהודית בתימן, והוא אף היה מועמד לפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
גלעדי ביים גם לטלוויזיה את המיני-סדרה התיעודית "עסקה אפלה בדרום" (2004–2005), ובהמשך את הסרט העלילתי הקצר "הבטחות" (2004). בשנת 2007 ביים את הדרמה הקצרה "זוגיים דמה", וכן יצר את הסרט התיעודי "ירושלים גאה להציג", שתיעד את המאבק לקיום מצעד הגאווה בירושלים.
עוד בין הסרטים שייצא נמנים "לשיר עד כלות - סיפורה של מירי אלוני", "דמעות בפקודה", "אל תקרא לי שחור 2008" והסדרה "זה עובר בגנים". בשנים 2011–2013 יצר, כתב, ביים והפיק את הסרט התיעודי "זמן משפחה", שתיעד מסע משפחתי לגרנד קניון, והשתתף בפסטיבל ירושלים ובפסטיבלים בינלאומיים נוספים.
בשנת 2015 השלים את הסרט העלילתי באורך מלא "חתונה מנייר", שאותו כתב, ביים והפיק. על התפקיד בסרט זה זכתה מורן רוזנבלט בפרס אופיר לשחקנית ראשית, וקרן אייל מלמד זכתה בפרס אופיר לעיצוב תלבושות.
לצד יצירתו הקולנועית עסק גלעדי במשך שנים רבות בהוראה ובפעילות מקצועית בתחום הקולנוע. הוא היה חבר באקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה, בפורום היוצרים הדוקומנטריים ובאיגוד הבמאים.
כאמור, מחר הייתה אמורה להתקיים הקרנה לחברי אקדמיה של הסרט החדש שלו, "ואהבת", בכיכובם של מיכאל מושונוב ויעל אלקנה. הסרט עוקב אחר זוג חרדי צעיר שלא מצליחים להביא ילד לעולם. "אני בא ממשפחה דתית לשעבר, שחלק גדול מהמשפחה המורחבת שלי עדיין דתית וחלקה חרדית", סיפר בריאיון. "כשהייתי צעיר שמעתי לא פעם את המשפטים הבאים - 'ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה הוא', ביחד עם הפסוק 'ואיש אשר ישכב את-זכר משכבי אישה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו דמיהם בם'. המשפטים האלה השפיעו עליי וערערו אותי. הרבה שנים רציתי לעסוק בנושא טיפולי ההמרה, והסרט העניק לי את ההזדמנות לגעת במורכבות של התהליך הזה".






