ארבעת ספרי "היער הקסום" (1939-51) מהווים את אחת הסדרות המפורסמות במכלול היצירה של סופרת הילדים איניד בלייטון. היא כתבה כ-800 ספרי ילדים, כולל הסדרות המפורסמות "נודי" (שבעברית הפך ל"נדי") – 24 ספרים, "השביעייה הסודית" – 15 ספרים, "החמישייה הסודית" – 21 ספרים – ועוד ועוד. נדמה כי קשה להפריז בהשפעה של כתיבתה – והערכים המגולמים בכתיבה זו – על ילדי המאה ה-20. שפע בלתי נדלה זה זכה לעשרות עיבודים, בעיקרם לטלוויזיה הבריטית אבל גם במדינות כמו גרמניה, דנמרק, קנדה ויפן - וזו רק רשימה חלקית.
"המסע המופלא לעץ הקסמים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי שובל ויונייטד קינג)
הכתיבה של בלייטון עוררה מאז ומתמיד טענות ביקורתיות על נוסחאות קבועות, ואבחנות פשטניות בין "טוב" ו"רע". "הטוב" משויך לילדים בני המעמד הבינוני (או בינוני-גבוה), ודמויות מחוץ למעמד זה מוצגות, לא אחת, באופן שלילי וחשדני. ספריה נכתבו במחצית הראשונה של המאה ה-20 ולכן עדיין משמרים תפיסה של עליונות לאומית וגזעית של אנגליה. בנוסף יש לציין את המובן מאליו: הגרסה של עולם הילדות שבלייטון מתארת מאוד שונה מעולמם של ילדים במאה ה-21. עיבוד שינסה לשחזר באופן מדויק את ספריה עשוי להתגלות כלא רלוונטי לקהל היעד העכשווי.
ספרי "היער הקסום" כבר עובדו לסדרת האנימציה הבריטית Enid Blyton's Enchanted Lands (1997-1998). עם אנימציה לא מלוטשת, ודמויות שדיבובן המלאכותי והמודגש תואם את הסטנדרטים של לא מעט סדרות המכוונות לצופים בגיל גן. לעומת זאת העיבוד הקולנועי הקרוי "המסע המופלא לעץ הקסמים" (The Magic Faraway Tree) מכוון לטווח גילאים נרחב יותר, ועשוי להיות רלוונטי גם לילדים בסוף היסודי. זהו עיבוד "יוקרתי" שמתהדר בצוות שחקנים מוכר, והופעות אורח של כמה מהשחקנים הבכירים של הקולנוע והטלוויזיה בבריטניה. יש גם תקציב מרשים למדי (להפקה בריטית של סרט ילדים) של כ-80 מיליון דולר, הנדרש ליצירת עולמות הפנטזיה המוצגים. יחד עם זאת יש פער בין הפוטנציאל והתוצאה הסופית. "עץ הקסמים" הוא סרט אפשרי לצפייה, אבל בוודאי לא סרט חובה לילדים. צופים בוגרים שקראו בילדותם את סדרת הספרים אינם צפויים להתפעל במיוחד.
הדמות הדומיננטית מאחורי העיבוד היא של השחקן-תסריטאי-קומיקאי סיימון פרנבי - מי שבשנים האחרונות כתב את התסריטים ל"פדינגטון 2" (2017), "וונקה" (2023) ו"פדינגטון בפרו" (2024). שלושה מהעיבודים המצליחים והמוערכים ביקורתית לדמויות מספרי הילדים של התרבות האנגלית. בסרטי פדינגטון הוא המשיך את הקו ההומור האנושי, אנגליה רב-תרבותית ועלילה שבמרכזה גיבור שטוב ליבו ותמימותו מאפשרים לגבש קהילה. גם כשפרנבי עיבד את דמותו של ווילי וונקה, מספרי "צ'ארלי והשוקולדה" של רואלד דאל, הוא ביצע "פדינגטוניזציה" לדמות המיזנטרופית. "וונקה" הוא פריקוול לסדרת הספרים של דאל, הוכחה שפרנבי אינו נרתע מעיבוד מאוד חופשי על בסיס החומרים הכתובים (כפי שיעשה גם ב"עץ הקסמים").
העלילה של הספר "עץ הקסמים" (1939) עוסקת בשלושה ילדים – ג'ו, בת' ופראן, שמשפחתם עוברת לגור ליד "היער הקסום". הרפתקאותיהם מתרחשות כשהם מטפסים על עץ ענק שעליו גרים אנשי יער קסומים, ובקצה העץ יש סולם שמוביל לממלכות קסומות נוספות שכל אחת מהן מזמנת חוויות שכולן – איך לא – קסומות. כל ביקור באחת הארצות מזמן אתגרים, מחזק את הקשרים בין הילדים, ומלמד אותם לקחים חשובים כמיטב המסורת הפדגוגית של בלייטון.
בגרסה של פרנבי האירועים מתרחשים בזמננו, ונובעים מתוך השאלה של היכולת לחבור מחדש לקסם הילדות בנוסח בלייטון. ההורים של הילדים הם הזוג טים (אנדרו גארפילד) ופולי (קלייר פוי) תומפסון. את טים אנו פוגשים כשהוא ישן על הספה, לידו כוס יין, ועל החזה שלו פתוח ספר שעוסק ב"פיות ופיקסים". רמז ראשון לקשר שהוא מנסה לשמר לקסם של עולם הילדות (אלמנט-מטא שהיה מרכזי ב"כריסטופר רובין" מ-2018). הוא אדם ששמר על יצירתיות ודמיון, אך בהיותו האבא שנשאר בבית ומטפל בשלושת ילדיו, היכולת שלו להפגין זאת מוגבלת להגשת פסטה לילדים בעודו מדבר במבטא איטלקי. פולי, המפרנסת של המשפחה, חוזרת מעבודתה כמצבת תעשייתית. היא יצרה מקרר מדבר (הדיבוב של המקרר הוא בקולה של דיים ג'ודי דנץ' – הופעת האורח המוזרה של הסרט), אבל בגלל שהביעה את התנגדותה למצלמה הנסתרת שלוכדת כל מה שעומד מולו – היא פוטרה. הזוג צריך לחשוב על האופן בו הם יחזיקו את המשפחה במצב של אי-ודאות כלכלית.
מנסה לשחזר את הקסם. מתוך "המסע המופלא לעץ הקסמים"
(קרדיט: באדיבות סרטי שובל, סרטי יונייטד קינג)
כמו ספר ההרפתקאות של פרד ואלי ב"למעלה" (2009) של פיקסאר, גם לטים יש ספר תכנונים ורישומים שקשור למחוזות ילדותו בכפר. החלום מתממש בצורת בית חווה זול ורעוע, נטול חשמל או וויי-פיי, שאליו עוברת המשפחה. טים חולם על בניית חממה (התיכנון של פולי) שבה יגדל עגבניות לרוטב לפסטה.
הילדים האורבניים של המשפחה, שעד כה היו מחוברים באינפוזיה לטאבלטים ולרשתות החברתיות, יגלו את נפלאות העץ הקסום. הבת הבכורה בת' (דלילה בנט-קרדי) היא כמעט נערה, ויש לה ציני וסקפטי לגבי התכנונים של הוריה (משמשת בשמות העצם המאוד לא בלייטוניים "טריגר" ו"טראומה"). הבן הקטן (פניקס לרוש) הוא ילד שובב אבל די חסר אופי ונוכחות בעלילה, והבת האמצעית פראן (בילי גדסון) מגלה פתיחות לעולם הקסם, והיא זו שתוביל את אחותה ואחיה לעבר הגילויים בעץ ומעבר לו.
הדמויות שגרות בעץ מבוססות על אלו של בלייטון אבל זוכות לעדכון - גם בהתנהגותן וגם בצבע העור שלהן. הפייה השמנמנה והעליזה סילקי (ניקולה קוחלן מ"ברידג'רטון"), "פני ירח" הזועף (נונזו אנוזי מ"משחקי הכס"), הכובסת דיים ווש-א-לוט (ג'סיקה גאנינג מ"אייל קטן") – וכך הלאה. כמו בספר, גם כאן הילדים מטפסים לעבר ארצות פלא בקצה של הסולם, כשבכול פעם הארץ משתנה. מה שמובטח הוא שאלו ארצות צבעוניות, שבהן אפשר ללקט ממתקים, או להגשים משאלה.
אין נוכחות מתמשכת של רוע. מתוך "המסע המופלא לעץ הקסמים"
(קרדיט: באדיבות סרטי שובל, סרטי יונייטד קינג)
באופן שתואם את רוח ספריה של בלייטון אין נוכחות מתמשכת של רוע. אך יש שתי דמויות שליליות בתוך המכלול הסימפטי. הראשונה היא הסבתא תומפסון (ג'ניפר סונדרס), פוליטיקאית כוחנית שלא מתלהבת מאורח החיים הכפרי והמדורדר של נכדיה. השניה, ששיכת לעולמות הקסומים, היא דיים סנאפ (רבקה פרגוסון) קריקטורה של מנהלת בית ספר אכזרית. הדמות של דיים סנאפ אולי נחרטה בזיכרונם של הילדים שקראו את הספרים, אבל קשה להאמין שלייצוג הקולנועי שלה יהיה אפקט דומה.
המסרים של הסרט קצת פשטניים באופן ההצבה הדיכוטומיים של טכנולוגיה מול קסם. גם הצבעוניות והעליצות השולטת מסתכמת בסרט שטחי מבחינה וויזואלית. יש שימוש עודף באנימציה ממוחשבת שמקנה לעולמות הפנטזיה המוצגים ממד סינתטי. יש פער ניכר באיכות של סרט כמו "העץ הקסום" בהשוואה לדמיון וההומור בסרטי "פדינגטון" (לפחות בשני הסרטים הראשונים). זהו סרט ילדים שוחר טוב, אבל לא הרבה יותר מזה.
