איך יודעים שבא הסתיו? חצבים פורחים, רוח קרירה מנשבת וחשבונות נפש הנוגעים למלחמת יום כיפור מתחילים להתפרסם באמצעי התקשורת. פרוטוקולים חסויים, הכאות על חטא היהירות, פשפושים במסמכי המודיעין והפקת לקחים, חיטוט טבעי ובריא לעומקה של טראומה לאומית, בתקווה שנבין ממנה משהו שימנע הישנות שלה בעתיד.
השנה, לרגל 50 שנים לפרוץ המלחמה, מופנית זכוכית המגדלת אל חיל האוויר ותפקודו במלחמה, בשני פרויקטים טלוויזיוניים שונים: הסרט "חיל האוויר ביום כיפור", שעוסק בכשלים שבתגובת החיל לפרוץ המלחמה, בהיעדר המוכנות שלו ובהחלטות השגויות שהתקבלו במהלכה באופן טכני ומקיף, ומנגד סדרת הדוקו "האחת", שפורש מחדש את הקלפים של טייסת 201, טייסת הפנטום, ומחזיר את אנשי המפתח שלה לימי המלחמה. מטבע הדברים סדרה בת ארבעה פרקים של שעה מצליחה להרחיב את היריעה יותר מסרט אחד, אבל במקרה הזה אפשר לומר ששני הפרויקטים - סרטו של לוי זיני, שעלה ב-HOT8, ו"האחת", שמשודרת בכאן ברצף מדי ערב, החל מאתמול (ב'), משלימים האחד את השני.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
בשני המקרים עולה הסיפור המוכר, שלמרות תחושת ההפתעה שמנסה "חיל האוויר ביום כיפור" לשדר, כבר עסקו בו לא פעם - חוסר האונים של חיל האוויר מול סוללות הנ"מ של הסורים והמצרים והעובדה שהמלחמה מצאה את החיל לא מוכן מבחינה מבצעית, מה שהוביל לתגובה מאוחרת ומבולבלת ושליחת מטוסים לאוויר ללא מטרות למשימות כושלות מראש. כל אלה גבו מחיר כבד - טייסים שמתו או נפלו בשבי, מטוסים שנפלו. זיני מבקש לקחת את הצופה והמרואיינים שלו צעד צעד אל תוך אירועי המלחמה וקבלת ההחלטות, ובעיקר מדגיש את העובדה שלמרות הדיש האובססיבי במלחמת יום כיפור, צה"ל מעולם לא ערך תחקיר בדיעבד או הסיק את המסקנות בנוגע לתפקוד חיל האוויר במלחמה. המסקנה היא, אגב, שאי אפשר להסיק מסקנות - טכנולוגיית כלי נשק משתנה באופן מהיר והיערכות מול אחת כבר לא תתאים לבאה בתור, אבל תהליכי קבלת ההחלטות הם אלה שצריכים להישאר עם יד על הדופק.
"האחת" כבר פועלת בז'אנר אחר. היוצרים, סימה קדמון ואמנון רבי, מגיעים לטריטוריה הזאת בגישה אחרת לגמרי. גם פה המרואיינים - אנשי הטייסת, נווטים, טייסים, מפקדים - מכים על חטא, אבל ממקום הרבה יותר פתוח ורגשי. קדמון, שמראיינת אותם, שירתה כפקידת מבצעים של הטייסת בזמן המלחמה, והיא משלבת בשיחות את נקודת המבט שלה כמי שליוותה את פעילות הטייסת. הטייסים נחשבו - ועדיין - לעילית הצבאית העל-אנושית, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, אבל בעדויות שלהם הם חושפים את הפחדים, הפגיעות הנפשית, הטראומות, מפרטים את כל מהלך הקרבות וגם מתבלים באפיזודות קטנות מהשירות הצבאי שלהם. יש לא מעט חפיפה בין הסרט לסדרה - בין אם בויזואליה או במרואיינים - וישנו גם פה עיסוק בקבלת ההחלטות השגויה ואין ניסיון לייפות את הבלבול והיעדר המוכנות, אבל אלה מוצגים באופן הרבה יותר אנושי וגלוי לב.
1 צפייה בגלריה
מתוך "האחת"מתוך "האחת"
אין ניסיון לייפות את הבלבול והיעדר המוכנות, אבל אלה מוצגים באופן הרבה יותר אנושי וגלוי לב. מתוך "האחת"
(צילום: באדיבות כאן)
הגזרה של חיל האוויר במלחמה היא אכן מרתקת. 50 שנה זה המון זמן, והעובדה שרק עכשיו אנחנו מסוגלים לקבל את עדותם הבוגרת והחשופה של הטייסים על אירועי הימים האלה, האובדן, האימה, ההתפכחות, מעידה שהפצע אולי מתחיל להגליד. אירועים כמו הפלת המטוס הלובי, הגיחות הטראומטיות, העינויים בשבי, כל אלה נארזים בהפקה קולחת עם מרואיינים מצוינים, בבימוי חד של גלעד טוקטלי ("עובדה"), ומהווים מסמך שילך הלאה, לדורות הבאים, לימים שהמלחמה הזאת תיזכר כעוד שורה בדפי ספרי ההיסטוריה, בעיקר כשיעור מרתק על השפעת הלחימה על נפש האדם. אולי חיל האוויר לא הפיק את הלקחים אחרי המלחמה, אבל פרויקטים מהסוג הזה, במיוחד "האחת", הם בהחלט הצעד הראשון בדרך לשם.