מאות אנשים הגיעו להיפרד הבוקר (רביעי) מהשחקן והמדבב אלברט כהן שהלך לעולמו בשבת. למשך שעה וחצי היה נדמה שכל אחד מהנוכחים באירוע הפרידה שנערך בתיאטרון הקאמרי היה בן משפחה או חבר קרוב שלו, כולם דיברו שם על ברטו השחקן הנהדר ולא פחות מזה - על ברטו האיש המצחיק והחבר הטוב.
"לעיתים קרובות, בפנייה במכתב או ברשתות, אנחנו כותבים את מילת הרגש 'אהוב'", אמר השחקן דב'לה רייזר, שהנחה את האירוע. "אבל כשאומרים 'ברטו האהוב', זה הכי טבעי, הכי אמיתי והכי נכון. ברטו, כמו לרבים אחרים, היה לי כמשפחה. עולם שלם שתמיד רצית להיות שם וכל כך ליהנות ממנו".
בנו שרון, ששר בליווי מוזיקלי של מישה בלכרוביץ' את "שיר הנאדות" מתוך המחזה "יעקבי ולידנטל" של חנוך לוין (שבו שיחק אביו), דיבר על האובדן הגדול. "לאבא שלי לא מתאים למות", אמר שרון. "אבא שלי תמיד נמצא. מקסימום הלך להצגה ותיכף יחזור. אם הוא לא יחזור בקרוב, אז יש לו בטח ריאיון בגלי צה"ל, ואז הוא יחזור. אני מחכה. מרגיש שהנה זה קורה. הוא צריך להיכנס עכשיו בדלת. נזכר, 'אההה, הוא הלך להצגה יומית, לסרט חדש של ז'ראר דפרדיה עם שקית בוטנים. אחרי זה הוא בטוח יחזור. אני יודע את זה. אני מכיר אותו 56 שנים. הוא תמיד חוזר בסוף. הנה אני שומע אותו עולה במדרגות. שיט זה לא הוא'".
"אבא שלי האהוב איננו", ספד לו בנו עדי. "אבא שהיה באמת אבא, במלוא מובן המילה. אדם שהיה תמיד עסוק ו-24 שעות של יממה לא הספיקו לו, אבל בכל זאת תמיד מצא זמן להיות איתנו, משפחתו, ולתת לנו את ההרגשה שעבורנו יש לו תמיד את כל הזמן בעולם. לגדול עם אלברט כהן כאבא היה תמיד עבורי אך ורק אושר, גאווה, שמחה וביטחון. אבא תמיד שמר והגן עליי מהעולם, תמיד דאג שאהיה מאושר, תמיד אמר כן לכל מה שרציתי, תמיד גרם לי להרגיש שהכול אפשרי ושהכול יהיה טוב. כל דבר שהפריע לי, שהיה לי קשה איתו, כל דבר שלא הסתדר - הוא תיקן, הוא סידר, הוא עשה שיהיה טוב. ועבורי אבא היה אלוהים - כל מה שהוא אמר היה נכון. האמת, כל מה שהוא עשה היה מושלם, כל מה שהוא האמין בו היה מה שצריך להאמין בו".
"אני לא יכולה לדבר עליך בלי שאתה יכול לשמוע", אמרה נכדתו לני. "סבא שלי לא אמור למות. זה לא ברפרטואר שלך. אני לא אדבר על השחקן הנפלא שהיית, בשביל זה לא צריך אותי. אני דווקא אספר על איזה סבא היית. זכיתי להיות הנכדה הראשונה שלך. אני זוכרת אותך מאז ומתמיד בתור הסבא הזה שאני גאה להיות הנכדה שלו. היית החבר הכי טוב שלי וגם המורה שלי. לימדת אותי לאהוב אמנות ולאהוב אנשים, לאהוב טיולים ולאהוב לספר סיפורים".
הנכד גבריאל, שהפליא לנגן על הצ'לו את "הברבור" של סן סאנס, אמר: "סבא ברטו שלי, לא חשבתי שעוד יגיע היום שאצטרך לכתוב לך מכתב כזה שהוא לא ברכת יום הולדת. אין לי ספק שאתה מקשיב לנו עכשיו. אני תמיד ראיתי אותך בתור החבר הקרוב שלי, שתמיד ידע עליי הכול והרגשתי בנוח לספר לו הכול. סבא, אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שהיית פה, שהצחקת אותי והבאת לי אושר. הערצה שלי כלפיך היא אינסופית".
איה שבא, בתה של זהרירה חריפאי, השותפה הנצחית של כהן ויוסף כרמון במחזותיו של חנוך לוין, דיברה עליו בעיניים דומעות. "בשבילי אלברט היה משפחה מבחירה", אמרה שבא. "מאוד אהבתי את אלברט. הוא היה שחקן אדיר, נפלא, מוכשר עם קול מצוין ושמיעה מוזיקלית אדירה, אבל מעל הכול פשוט אהבתי את הבן אדם שהוא. אלברט היה בעלה של אמא שלי בכל כך הרבה הצגות, ואם לא בעלה - אז החבר, השכן, הידיד, מי לא. אמא שלי בילתה לדעתי על הבמה עם אלברט יותר מהזמן שבילתה עם אבא שלי".
"מעל לכל הידידות, החברות הזאת ביניהם, עמד חנוך לוין, שבאישיותו וכשרונו הרב הצליח לגרום לשלישייה הנצחית שלו – קורמן, אלברט ואמא שלי להיות קשורים ומחוברים אליו עד למותו", סיפרה שבא. ואז אמא נפטרה, ויום אחד ביקשו מהם שוב להופיע עם הקטעים של חנוך. המפגש של רות שחש ויעקובי ושיר הסיום מ'יעקובי ולידנטל'- 'מחר אקנה פסנתר'. היה זה אלברט שהתקשר אליי ואמר, 'גברת זהרירה הצעירה, את תהיי היום רות שחש שלנו'. וככה מצאתי את עצמי מופיעה עם אלברט וקורמן באיזה אירוע באותן שתי סצנות. רק שהפעם את המשפט 'סליחה, את הגברת של הישבן הזה?' אלברט הפנה אליי. כל כך רעדתי וחששתי ופחדתי ואלברט חיבק אותי ואמר לי - את תהיי מצוינת'".
דודו פישר, שהשתתף בהפקה הראשונה של "עלובי החיים" יחד עם כהן, שר את "אלוהיי" מתוך המחזמר, בעוד תיקי דיין ויהויכין פרידלנד הצחיקו את הנוכחים כשסיפרו אנקדוטות מהעבודה עם כהן. גלעד קמחי, המנהל האמנותי של הקאמרי אמר: "בסשנים האינסופיים לקראת המופע של חגיגות השמונים לקאמרי, היו לנו הרבה לבטים. כי איך דוחסים שמונים שנה למופע קצר של שעה וקצת? אבל דבר אחד היה לנו ברור: אלברט יהיה שם. אין אפשרות לספר את הסיפור המופלא של הקאמרי בלי אלברט. פנינו אליו בחשש, כי ידענו שזו לא בקשה פשוטה ושזה עלול להיות לו קשה, אבל לשמחתנו, לא היה צורך לשכנע אותו. הגוף אולי לא מה שהיה פעם, אבל התשוקה לעמוד על הבמה עדיין בערה בו. הוא הופיע בסצנה מתוך ההצגה האייקונית, 'יעקבי וליידנטל', והקהל הריע".
"אני אסיים בציטוט מהמחזאי שהכי מזוהה איתו - חנוך לוין, ודווקא מהצגה שאלברט לא השתתף בה: 'אשכבה'. הזקן שואל: 'למה הונהג סדר כזה בעולם, שהחיים ניתנים לאדם רק פעם אחת וחולפים ללא תועלת?'. אז אני לא יודע, לגבי שאר האנשים, אבל אני כן יודע, שיש אנשים שמנצלים כל רגע מהחיים האלה, שממלאים אותם עד הקצה. ואז עוד קצת. אלברט היה אחד מהם".
אחרי שבני משפחתו של עדי, בראשם הכלה, זמרת האופרה בבת מרום, שרו את השיר "ברחוב בו את גרה ילדה" מתוך "גברתי הנאווה" אותו שר כהן עוד בימי תיאטרונו של גיורא גודיק, ספד לו השחקן רמי ברוך. ברוך פתח את דבריו בכמה מילים שכל כך מזוהות עם כהן, מתוך המונולוג הנצחי מ"סוחרי הגומי" של חנוך לוין. "יתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְּרָא כִּרְעוּתֵיה וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיה, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיה וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיה, והמצב לא טוב, אבא, לא טוב, אף בית-מרקחת לא מוכן לתת יותר משלוש לירות לחפיסה ששווה שמונה".
"נזכרתי שיוסף כרמון עליו השלום סיפר לי פעם שכאשר האבא של אלברט נפטר", סיפר ברוך, "וזה קרה במהלך הצגות 'סוחרי הגומי', אלברט כמובן אמר את התפילה המוכרת הזו ושחקני ההצגה יוסי וזהרירה נדרכו האם אלברט לא יטעה וימשיך את הנוסח הרגיל או שיתבלבל וילך אל 'והמצב לא טוב אבא, המצב לא טוב…'".
"בשבילי השם אלברט כהן יישאר תמיד תיאטרון, תיאטרון הקאמרי וגם חנוך לוין. אתה התמצית של הביטוי איש במה", אמר ברוך. "כשרק עלית לבמה ואפילו עדיין לא פתחת את הפה, אני כבר צחקתי. הנוכחות שלך ישר הפעילה את הקהל, ואז היה נפתח הפה והקול המיוחד עם הצבע המיוחד, עם ארומה בולגרית וחוש קומי מעולה וטיימינג של מסטר, ואוזן מוזיקלית שידעה לנגן את האינטונציות הנכונות, וכל אלה יחד הפכו לקונצרט של אדם יחיד, אלברט כהן. אלברט יקר השארת לנו כל הרבה סיפורים וזיכרונות מתוקים. עכשיו לך תיפגש עם החברים הוותיקים – יוסי, זהרירה וחנוך. תקנו פסנתר ותצאו לעוד חלטורה ביחד, ואם אין פסנתר, אז גם אקורדיון יהיה בסדר. סומך עליך".
