26 שנה אחרי שצה"ל עזב את מבצר הבופור, הוא שב אליו במסגרת המבצע בדרום לבנון - והחזרה לאחד הסמלים הטעונים של השהייה הישראלית ברצועת הביטחון הציפה מחדש גם את שאלת המחיר והמשמעות. יוסף סידר, במאי הסרט עטור השבחים "בופור", התראיין הבוקר (ראשון) לאולפן ynet, ואמר כי מבחינתו אין סיבה להתרגשות: "זה יום ממש מדכא". צפו:
ראיון עם יוסף סידר לאחר שצה"ל כבש את הבופור בדרום לבנון
(צילום: אסף חן)
"הדגל שמתנוסס שוב על מוצב הבופור הוא תזכורת לקיבעון מחשבתי, לחידלון, להשלמה עם קונספציה מוטעית שמשאירה אותנו בתוך מעגל דמים", אמר סידר. "אני לא מצליח להבין את ההתרגשות מכיבוש הר שפעם היה סמל של גבורה אולי, והפך לסמל של היתקעות בתוך מעגל דמים".
סידר, שסרטו "בופור" יצא ב-2007 ונכתב יחד עם רון לשם על בסיס ספרו "אם יש גן עדן", נשאל אם דווקא הנסיגה מהמוצב - שבסרט מסומלת בין היתר בהורדת השלט שעליו כתובה המטרה: להגן על יישובי הצפון - הייתה חלק מאותה קונספציה, שכן יישובי הצפון נותרו בסופו של דבר ללא הגנה.
"אני אנצל את זה שכמעט אף אחד לא מדבר איתי בעניינים צבאיים, כי אני לא גנרל בדימוס ואני לא הכתובת לניתוחים של מהלכים צבאיים", השיב. "בדרך כלל אני במאי קולנוע, אבל בגלל שזה כל כך חריג אז אני אגיד משהו... הקונספציה היא לא צבאית - היא אנושית. יש גבול לכוח, אבל אין גבול לסבל. אנחנו חזקים יותר ובכל זאת מפסידים ומפסידים ומפסידים. וכדי לצאת מהקונספציה הזאת צריך להסתכל על המציאות אחרת. המציאות היא של בני אדם שעומדים מולנו ולא מוכנים להיכנע, לא מוכנים לוותר על זכויות אדם וזכויות אזרח.
"אנחנו תקועים במחשבה שעם יותר כוח נפתור את הבעיה, ולא מסתכלים על זה שבמהלך כל השנים האלה לא הצלחנו. בשנים האחרונות אף אחד לא שם לנו מגבלות לכוח, יכולנו לעשות מה שרצינו בלבנון, והעובדה היא שגם בלבנון וגם בעזה האיום האמיתי והכואב נשאר. ועכשיו, עם הדגל הזה שמתנוסס שוב על בופור, אולי זו הזדמנות להסתכל על דברים אחרת ולחשוב על עתיד שבו הפתרון הוא לא צבאי".
סידר קורא לחשיבה אחרת מול האיום מצפון. "כישראלים וכיהודים אנחנו מאוד גאים בחשיבה היצירתית שלנו, ביכולת שלנו לחשוב מחוץ לקופסה, להסתכל מזווית חדשה שאחרים לא מסתכלים בה. אחרי כל כך הרבה שנים שבהם אנחנו עושים את אותו דבר - למה אנחנו לא מסתכלים אחרת? למה אנחנו, כמו שיש עכשיו, לדעתי, מאות אנשים מצוינים, חכמים שמנסים לפתור את איום הרחפנים, למה אין מאות אנשים, טובי המוחות שלנו, שמנסים לחשוב איך משנים את המוטיבציה של לוחמי החיזבאללה להמשיך לתקוף אותנו?".
לדבריו, "למה אין קבוצת חשיבה כזאת עם סמכות שמנסה במקביל לפתרון הטקטי מול רחפנים ומול טילים? למה אין חשיבה על מה אנחנו יכולים לעשות בהידברות שישנה את המציאות? וזה שאין זה עלינו, זה לא על חיזבאללה, אנחנו אלה שצריכים לשבור את הקונספציה הזאת".
אתה אומר "יום מדכא", בניגוד לראש מועצת מטולה, דוד אזולאי, שאומר "זה יום מרגש".
סידר: "אני מבין מאוד את הפחד ואת המצוקה ואת הייאוש של תושבי הצפון. כי הם לא רואים פתרון. מה שאני אומר להם זה שהפתרון הוא לא צבאי".
