קצת מעל לשנתיים חלפו מאז השבת השחורה ההיא, שבה צלם ynet ו"ידיעות אחרונות" רועי עידן ז"ל נרצח בכפר עזה, עת יצא מביתו כדי לתעד את חוליית המחבלים שחדרה לקיבוצו במצנחי רחיפה ממונעים. הם ירו למוות בו ובאשתו סמדר ז"ל, כששני ילדיהם, מיכאל ועמליה, מתחבאים בארון בממ"ד, בעוד אחותם אביגיל בת השלוש נחטפה לעזה - ושוחררה כעבור כמעט שלושה חודשים בעסקת החטופים הראשונה.
עידן לא אהב רק לצלם. הוא היה חלק בלתי נפרד מערבי פוקר עם חבריו מהעוטף - מפגשים שכללו קלפים, בשר, אלכוהול והרבה הומור. חצי שנה לאחר 7 באוקטובר, המציאות כבר אינה אותה המציאות - חלק מהחברים אינם, חלקם ניצלו בנס ואחרים עוד לא חזרו באמת לחיים - אבל הם נפגשים שוב. ערן יחזקאל, חברו הקרוב של עידן ואיש קולנוע ומרצה לדוקו במכללת ספיר, בוחר לארגן שוב ערב פוקר בקיבוץ ניר עם, ומתעד את האירוע עם גיא ציון, איציק סנדרוסי, טוני טוויטו וחברים נוספים. למראית עין, החיים ממשיכים. הבירה ממשיכה לזרום והצחוק ממשיך להתגלגל. אבל הודעה אחת ששלח לעידן ונותרת ללא מענה חושפת את מה שמסתתר מתחת לחזות החזקה. צפו בסרט הדוקו הקצר:
"7-10 אוף סוט"
(בימוי: ערן יחזקאל, גיא ציון ואיציק סנדרוסי. צילום: טוני טוויטו)
"אני יודע שזה טיפשי. אני כותב ואתה כבר לא תקרא", כתב לו אז, "אני יודע ובכל זאת. ההתרגשות הענקית שאוחזת בי לשמוע שאביגיל הקטנה שלך חוזרת מהשבי של הרוע המוחלט, לא נותנת לי לעצור את הדמעות. אני יודע שאין סיכוי שאי פעם המכתב הזה יגיע אליך. אין וי כחול בגן עדן. אבל אח שלי יקר, אני כל כך שמח ששלושת הילדים יישארו ביחד. ויום יבוא, בעוד כמה שנים, יהפכו לאזרחים טובים כמוך. לאנשים עם לב זהב כמוך. לא הספקנו לסיים את המשחקים של השח. חבל, הייתי קורע אותך.
"ברדיו עכשיו מספרים שהיא בדרך לישראל כבר. זו שמחה מהולה בעצב. אבל זו שמחה בראש ובראשונה. לאף אחד לא מגיע להיות בשבי. אני בטוח שאם יש אלוהים, הוא יצ'פר אותה. כי מגיע לה כל דבר ביקום. תנוח טוב בשמיים, יחד עם סמדר. סוף סוף תספיק לעשות שנ"צ בלי התרעות לצלם איזה שטות. לא צריך יותר לדאוג לפוקוס. לא צריך לדאוג לצמצם. רק תנוח. אל תדאג, כולנו נגיע אליך. מי מהר יותר ומי לאט יותר, נגיע ונצחק ונשתה ונפתח פלופ. גם בפוקר אני אקרע אותך. או שלא. זה כבר לא באמת משנה. מתגעגע. שמח ועצוב. מבוהל ומפוחד. הכול ביחד, רועי. לזמן יש יכולות מדהימות להתמודדות על כל שכול ועצב. אני איאחז בזה. כי אין לי באמת ברירה אחרת. מקווה שקצת שמח לך עכשיו, שאביגיל תוכל לחגוג את יום ההולדת הבא שלה יחד עם האחים שלה. זה מגיע לה. זה מגיע לנו. היה שלום, חבר".
"7-10 אוף סוט" הוא סרט על אובדן, על חברות, ועל הניסיון לשמור על שגרה ושפיות בעזרת משחק - גם כשהחיים עצמם הפסיקו להיות משחק. צפו בסרט המלא.
