בחודש האחרון שני מוצרי תרבות מבוססי משחק מחשב זכו ללא מעט תשומת לב. כותב שורות אלו אולי לא התלהב במיוחד מסרט "מיינקראפט" אך כצפוי הוא הפך להצלחה גלובלית מרשימה. הקהל שאליו הוא מכוון (שחקנים בגיל בית הספר היסודי) יצא מסופק. ב-HBO עלתה העונה השנייה של "האחרונים מבינינו" והיא משמרת את מעמדה כתו התקן לעיבוד שאפתני ומטלטל מבחינה דרמטית למשחק מחשב. חרף ההבדלים המוחלטים בין שני מוצרי תרבות אלו, נוכחותם בו זמנית ממחישה את ההתפתחות במעמדם של משחקי מחשב כמקור לעיבוד עבור הקולנוע והטלוויזיה. כעת נוסף לשני אלו גם העיבוד ל"עד הזריחה" (Until Dawn) - משחק מחשב משנת 2015 בז'אנר האימה ההישרדותית שנוצר עבור פלטפורמת פלייסטיישן.
"עד הזריחה" - טריילר
(קרדיט: באדיבות פורום פילם)
כסרט אימה מבוסס גימיק "עד הזריחה" עשוי להיות מספק עבור קהל צעיר שעבורו "אימה" היא אוסף אקטים מקבריים של רצח. לעומת זאת אלו שמצפים לגרסה קולנועית לעלילה של משחק המחשב צפויים להתאכזב. זהו עיבוד חופשי מהסוג שנדמה היה שהאולפנים כבר למדו להימנע ממנו. עיבוד שמעלה את התהייה, למה לעבד דבר מה אם משנים אותו במידה כה רבה? את חובבי המקור זה רק יתסכל, ולתיוג של הסרט בשם של מוצר קודם לא תהיה שום משמעות עבור אלו שלא מכירים את המשחק.
ניתן לדייק ולומר כי יש אלמנטים מסוימים מהמשחק שנותרו בסרט. סיטואציה המונעת מאירוע היעלמות של אישה צעירה שנה קודם (במשחק אלו היו שתי אחיות תאומות), הרעיון של בקתה מבודדת והסביבה שבה היא נמצאת שהופכת למקור לזוועות שעוד צפויות להתרחש. ספציפית יש שימוש במפלצות המכונות "ונדינגו" הקשורות למכרה שנמצא באזור של הבקתה.
במשחק יש מנגנון המכונה "אפקט הפרפר" שבו מוצבת במהלך המשחק אפשרות בחירה בין שתי אופציות, וכל בחירה שכזו משנה את מהלך האירועים בדרך שאינה הפיכה. לסרט אין תחליף הולם למנגנון אינטראקטיבי ספציפי זה, ובמקום זאת הוא משתמש במכשיר המשומש של "לולאת זמן" - מציאות שמתאפסת וחוזרת לנקודת ההתחלה. מנגנון המזוהה עם הקומדיה "לקום אתמול בבוקר" (1993), אבל נעשה בו שימוש גם בסרטי מד"ב ("קוד מקור", "קצה המחר"), קומדיה רומנטית ("פאלם ספרינגס"), קומדיה שחורה (הסדרה "בובה רוסית") ואימה (סדרת "מז"ל טוב") - רשימה חלקית.
השימוש ב"לולאות זמן" עוסק כמעט בהכרח בתנועה מחזורית בין מוות לחיים. בשימושים המוצלחים הדמויות מבצעות רפלקסיה על הסיטואציה האבסורדית שבה הן נמצאות - על חייהן ומשמעות בחירותיהן. ללא רפלקסיה שכזו כל שנותר הוא מנגנון עלילתי מכאני, שבמובנו המהותי נותר חסר משמעות - כך במקרה של "עד הזריחה". המנגנון בו לכודות הדמויות הוא דבר שעליו יש להתגבר, אך אין לו שום ערך מלבד יצירת מצבים נוספים שבהן אותן דמויות יזכו לריטוש בדרכים חדשות. בעוד במשחק הפואנטה היא שלהחלטה יש השלכות, כאן מנגנון האיפוס של המוות וחזרה לחיים הוא הפוך במהותו. לא משנה איך הדמויות ימותו הן שוב ימצאו את עצמן בנקודת ההתחלה.
הגיבורה בסרט היא קלובר (אלה רובין), שיוזמת הגעה שלה ושל שלושה מחבריה לאזור שבו נעלמה אחותה מלאני (מאיה מיטצ'ל) שנה קודם. כל הקבוצה, במיוחד הגיבורה, אינן דמויות מעניינות במיוחד. לא הייתי תולה זאת רק בשחקנים אלא, במידה רבה, בתסריט המוגבל של גארי דאוברמן (סדרת סרטי "אנאבל"). החבורה כוללת גם מקס (מייקל צ'ימינו) – אקס של קלובר שמחפש ההזדמנות לחדש את מה שהיה. מייגן (ג'י-יונג יו) בעלת כישורים לא מוגדרים ולא מהותיים של ראיית הנסתר, נינה (אודסה א'זיון) ה"פרועה", שמחליפה בני זוג כמו גרביים, אך שומרת על נאמנות לחבריה. אליהם חובר גם אייבל (בלמונט קמלי) החבר של נינה בשלושת החודשים האחרונים, שאינו מכיר לעומק את שאר הנוכחים.
בחיפוש הלא ממוקד אחר האחות שנעלמה החבורה מגיעה לאזור שנקרא "עמק גלור". הייתה שם עיירה שלמה אך בעקבות אסון גדול כל האוכלוסייה של העיירה נמחקה. נותר רק מרכז מבקרים נטוש וקריפי למדי. באופן מוזר גשם הזלעפות שחובט במכונית של החבורה נפסק באחת בגבולות המתחם. סימן ברור לכך שהם נכנסו לאזור בו חוקי המציאות המוכרת אינם בעלי-תוקף.
בפנים מצפות להם תגליות כמו שעון חול שעומד להיות מאוד משמעותי, וקיר גדוש בתמונות של אנשים שנעלמו - ללא ציון של פרטים שלהם (אחת התמונות היא של הבימאי דיוויד פ. סנדברג). תוך זמן קצר הם עומדים לגלות כי הם נקלעו לסוג של סיוט מחזורי שבו הם ירצחו פעם אחר פעם. האתגר שלהם הוא לשרוד את הלילה, להגיע לנקודה שבה כל החול מגיע לחלק התחתון של השעון, כדי שיוכלו לעזוב.
"עד הזריחה" הוא מטא-אימה. באותה דרך שבה נעשה שימוש ב"הצעקה" (1996) הדמויות ראו סרטי אימה, ומתייחסות לסיטואציה שבה הן נמצאות בהקשר זה. בנוסף הרעיון של סיוט מחזורי מאפשר להשתמש במגוון איומים המשתייכים לתת-ז'אנרים שונים של אימה. להפוך את המיחזור לקונספט. למעשה הספוילר האמיתי של הסרט הוא לא לציין מה עולה בגורל הדמויות, אלא סוגי האיומים השונים שיוצגו. אפשר לומר שהמבחר המוצג לא מקמץ בזוועות, אבל גם לא מעניין במיוחד. זה קצת מזכיר את "בקתת הפחד" (2012) רק שסרטו של דרו גודארד היה עשיר יותר בדמיון ומשעשע הרבה יותר מהסרט הנוכחי.
סנדברג, הבמאי של "עד הזריחה", ביים ב-2013 סרט אימה קצרצר ואפקטיבי בשם "כיבוי אורות" שאותו הוא העלה ליוטיוב. הסרט הקצר היה בסיס לפיצ'ר הראשון שלו שנשא שם זהה (2016). לאחר מכן הוא ביים את "אנאבל 2" (על בסיס תסריט של דאוברמן), ומשם הוקפץ להפקות הענק של שני סרטי גיבורי-העל בסדרת "שהאזאם" (2019, 2022) שהסתיימו במפח נפש שנבע מהכישלון הכלכלי והביקורתי של החלק השני. סנדברג התייחס באופן מאוד גלוי לחוסר הסיפוק שחש בעבודה על הפקות ענק המתבססות על אפקטים דיגיטליים ונתונות לתכתיבים של מנהלים באולפן. כאן הוא חוזר למה שהוא אוהב לעשות, רק חבל שהתוצאה כל כך בינונית.
