"קוגונאדה" (Kogonada) הוא שם-העט של הבמאי האמריקני ממוצא קוריאני פארק ג'ונג און. לא מעט חובבי קולנוע נתקלו בו לראשונה בסביבות 2012 כיוצר חלוצי של "חיבורי וידאו" (Video Essay) בנושאי קולנוע וטלוויזיה. הסרטונים שלו משכו תשומת לב לא רק בזכות ההבנה המופגנת לסגנונם של במאים כמו אינגמר ברגמן, ווס אנדרסון או רובר ברסון, אלא גם בגלל העיצוב המוקפד שהפך אותם לעבודות אמנות קטנות. את שם-העט הוא בחר כמחוות הערצה לתסריטאי קוגו נודה (Kogo Noda), השותף הקבוע של הבמאי היפני החשוב יאסוז'ירו אוזו. בחירה שמעוררת צפייה לסרטים שיישאו זיקה לטון המאופק, הצלול ויש שיאמרו הטרנסצנדנטי של אוזו.
"מסע גדול, אמיץ ויפה" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
עד כה הקריירה של קוגונאדה כבמאי ותסריטאי כללה שני סרטי אינדי שניתן היה לזהות בהם את אותו איפוק. "קולומבוס" (2017), דרמה עדינה ומאוד יפה על יחסים בין בני אדם, ובינם לבין הארכיטקטורה בקולומבוס אינדיאנה. סרטו השני, "אחרי יאנג" (2021), היה מד"ב אינטימי שעסק בתקלה שמשביתה אנדרואיד, והאופן שבו הדבר משפיע על המשפחה שהוא היה בבעלותה. לטעמי היה זה עיון מאכזב בנקודת המפגש בין טכנולוגיה, רגש וזהות תרבותית. כעת מגיע סרטו השלישי, "מסע גדול, אמיץ ויפה" (A Big Bold Beautiful Journey) – שמבטיח תנופה רומנטית כה נמרצת עד שעולה תהייה אם שם הסרט אינו אלא הגזמה אירונית. לאחר צפייה מסתבר שהוא אכן נעשה במחשבה כי ביכולתו לקחת את הצופים למסע שכזה. אך ככול שהוא מנסה לשכנע בהיותו "נושא את ליבו על שרוולו", כך צופים עשויים לחוש שהוא סרט מעושה.
"מסע גדול, אמיץ ויפה" הוא פנטזיה רומנטית על שני רווקים מושבעים שלומדים להכיר זה את זו באמצעות היחשפות למטענים הרגשיים שהביאו אותם עד הלום. זה מתאפשר באמצעות פתיחת דלתות מסתוריות לזיכרונות של כל אחד מהם, וכניסה לתוך מרחב שמאפשר לצד השני להיות נוכח ברגעים שעיצבו את מושא האהבה הפוטנציאלי. התסריטאי סת' ריס שימש במשך עשור ככותב בכיר ב"לייט נייט של סת' מאיירס", וכן היה תסריטאי-שותף ב"התפריט" (2022), הסאטירה המעמדית המוצלחת של מארק מיילוד. על התסריט הנוכחי ניכרת ההשפעה של צ'ארלי קאופמן, ובעיקר של יצירת המופת "שמש נצחית בראש צלול" (שביים מישל גונדרי ב-2004), זאת תוך ניסיון לפוגג את הפסימיות והמורכבות של מקור ההשפעה. אנסח זאת כך: כפו על קאופמן טיפול אגרסיבי נגד דיכאון, לאחר הצלחת הטיפול חתכו לו את האיי.קיו התסריטאי בחצי, והתוצאה תהיה דומה ל"מסע גדול אמיץ ויפה".
קולין פארל הוא דייויד, רווק שלמד להסתדר בחיים ללא בת זוג קבועה. בבוקר שבו הוא צריך לנסוע לחתונה הוא מגלה שהמכונית שלו חנתה לא כחוק וסונדלה. אין לו ברירה אלא לשכור רכב והוא מגיע ל"סוכנות השכרת רכב" שממוקמת בתוך האנגר גדול וריק הכולל רק שני אנשים שיושבים מאחורי שולחן. הראשונה היא סוכנת השכרה שדוברת במבטא גרמני מפוקפק ושדבריה מתובלים בקללות (פיבי וולר-ברידג'), ולצידה מכונאי מבוגר יותר (קווין קליין). הכל כאן מוזר. המקום, האנשים, העובדה שהם משכירים רק מכוניות סאטורן מלפני 20 שנה, ושיש למכוניות מערכת GPS מיושנת ששני הנציגים נראים מאוד נחושים לשכנע בנחיצותה. באופן לא ברור יש להם על השולחן "תמונת ראש" של דייויד, כאילו שהוא שחקן שהגיע לאודישן.
4 צפייה בגלריה
עם קצת מזל, המכשפה מ"שעת הנעלמים" תקפוץ עליהם. מתוך "מסע גדול, אמיץ ויפה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
דייויד מאוד התאמץ להגיע לחתונה אבל כשהוא שם לא נראה שהוא מכיר שם אף אחד או שאכפת לו מדי מהאירוע. הוא נתקל באורחת נוספת, מנותקת כמותו. קוראים לה שרה והיא מגולמת על ידי מרגו רובי. מיד מתחיל ביניהם פלירטוט שבמהלכו שניהם מביעים עניין אך גם מתרחקים זה מזו. נראה שההזדמנות פוספסה, אבל למחרת הגורל הלא-מקרי, הקשור לאותו מכשיר GPS מיושן, מוביל את דייויד לעצירה לא מתוכננת בסניף רשת המבורגרים ידועה. הוא מתיישב ומזהה מולו את שרה טורפת המבורגר.
מסתבר שגם היא לקוחה של אותה חברת השכרת רכב מסתורית וגם לה רכב עם אותו GPS. שניהם מקבלים עליהם את ההזמנה המפורשת של המערכת לצאת יחד ל"מסע גדול אמיץ ויפה", ומכאן ואילך הם יצייתו למסלול שבו היא מנווטת אותם. הם לא שואלים יותר מדי שאלות, גם כאשר הם יובלו לנקודות עצירה ולידן דלתות מסתוריות שהמעבר בהן מכניס אותם לנקודה מוקדמת בזמן, לתוך הזיכרון של אחד מהם. כשם שהקונספט הזה דמיוני, כך גם היכולת של שתי הדמויות לקבל זאת ללא תהיות מיוחדות, וזה הופך את הסיטואציה לפחות מעניינת מכפי שהיא יכולה להיות.
4 צפייה בגלריה
האור - רך וענוג. השחקנים - רכים וענוגים. מה עוד צריך, חוץ מכל דבר אחר? מתוך "מסע גדול, אמיץ ויפה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
דייויד ושרה מובלים לרגעים טעונים בחייהם שמאפשרים להגדיר באופן תמציתי את השריטות שהותירו אותם ברווקותם. ליבו של דייויד נשבר בתיכון בידי הנערה שבה היה מאוהב, ומאז הוא רוצה להגן על עצמו באמצעות הימנעות מקשר עמוק באמת. שרה, לעומת זאת, בוגדת באופן סדרתי בבני הזוג שלה כדי להיות זאת שגורמת להם לעזוב לפני שהם יעזבו אותה. כאילו שזו שיחת פתוחה במידה לא-סבירה בשלב ההיכרות בין שני בני אדם, היא מתבצעת עם הדגמות חיות במערכת ההולודק של האנטרפרייז.
יש בכך דמיון למסע שעובר ג'ואל באריש לבדו בתוך הזיכרונות שלו ב"שמש נצחית בראש צלול". קאופמן השתמש בטכנולוגיית מד"ב שמוחקת זיכרונות ומאפשר לשכוח את מושא האהבה שכה הכאיב. הסרט שלו הציע הכרה רומנטית אמיתית בערכן של הזיכרונות של אותו אדם גם כשהם כואבים, ובנכונות להמר סיבוב נוסף של אהבה גם כאשר שיברון-הלב העתידי הוא צפוי. הסרט של קוגונאדה משתמש במסגרת פנטזיה כדי לנוע בכיוון הפוך - איחוי אינסטנט וסגירת מעגלים שאמורים לאפשר לקסם רומנטי ללבלב. במהלך המסע הזיכרונות יש כמה סצנות חביבות ואחת מרכזית ומוצלחת - חזרה של דייויד לתיכון לערב בכורה של מיוזיקל שבו הוא מככב. ישנן גם כמה סצנות שעוסקות בקשר שבין שני הגיבורים והוריהם ושאמורות לעורר רגש עז. סביר להניח שלא מעט צופים יחוו אותן כקלישאות עם נופך מניפולטיבי.
4 צפייה בגלריה
יו, תראי, הנה דלת. אולי היא תוליך אותנו מחוץ לאולם? מתוך ,מסע גדול, אמיץ ויפה"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
שני השחקנים שמובילים את הסרט נאים באופן שמבדיל אותם מאחד האדם. לכך חוברים הדימויים בצבעים רכים של בנג'מין לואב שצילם גם את "אחרי יאנג". התפאורה כולל שלל פריטים סמליים כמו מכוניות, מטריות, בלונים ובעיקר הרבה מאוד דלתות, שבאמצעותן ניתן לסמן את התחנות במסע הרגשי המיופייף. את כל זה עוטפת המוזיקה של המלחין היפני המחונן ג'ו הסיאשי המזוהה עם סרטי האנימציה של הייאו מיאזאקי. המרקחת הזו עוררה סלידה בלא-מעט מבקרים אמריקניים, אבל לטעמי זו הייתה תגובת-נגד מופרזת. קולנוע שמתיימר לעומק רגשי אך חוטא בשטחיות הוא אכן דבר מקומם, אבל כשחושבים על המוצג כסוג של מיוזיקל בלי יותר מדי שירים, או סרט אנימציה בלייב אקשן, ניתן למחול במידה מסוימת על שטחיות זו. לא מסתתרת כאן אמת רוחנית עמוקה, אבל ישנם צופים שיצאו מסופקים מפנטזיה על שני אנשים יפים שחולקים שריטות ומתגברים על טראומות-לייט בדרכם המובטחת לאהבה.
