אי אפשר לדבר על התפתחות המוזיקה הישראלית ב-60 השנים האחרונות מבלי להזכיר את תרומתה של אלונה טוראל ז"ל. המלחינה החדשנית שעבדה עם הלהקות הצבאיות ועם חוה אלברשטיין, ובהמשך הפסנתרנית, המעבדת והמפיקה המקורית, שהביאה ללב הקונצנזוס צלילים אחרים, נפטרה לפני כחמש שנים. כעת, כמה מחבריה מוציאים את "בשביל אל הבריכות" - אלבום המורכב מהשירים היפים שהלחינה, ומעלים מופע מחווה לזכרה שייערך ב-7 במרץ, כחלק מפסטיבל אישה בתיאטרון חולון. האכסנייה מתבקשת: טוראל הובילה מהפכה מוזיקלית בעולם שהיה גברי כמעט לחלוטין. כמה ממשתתפי האלבום והמופע, לצד קולגות שעבדו עם טוראל לאורך השנים, מבקשים עתה לשפוך מעט אור על המוזיקאית שלמרות כישרונה העצום התעקשה להישאר צנועה. אולי צנועה מדי.
הרעיון להפקת אלבום הקאברים נולד במוחם ובליבם של שלושה: המתופף איתן איצקוביץ', הגיטריסט עמוס עבר הדני והבסיסט אלון נדל. הטריו שניגן עם טוראל ז"ל לאורך השנים גייס לפרויקט שורת שמות מגוונת, כמו יהודית רביץ, יהורם גאון, אלון אולארצ'יק, דויד ברוזה, לאה שבת, דנה עדיני ועוד. העבודה על האלבום ארכה כשמונה חודשים, ויוזמיו מספרים שהתגייסות המבצעים והמוזיקאים המשתתפים, ובהם עדי רנרט, משה לוי ואבי אדריאן, הייתה מיידית. שותף בכיר נוסף פה הוא המעבד והמנצח אילן מוכיח, שאחראי על העיבודים והתזמורים בכמה מהשירים באלבום המחווה. גם הוא סוגר מעגל עם טוראל, איתה עבד בשנות ה-60 כשהייתה מדריכה מוזיקלית בלהקות הצבאיות וב-1979 ניגן לצידה בסיבוב ההופעות המשותף של איינשטיין וחנוך.
"התחלנו להקשיב לשירים שאלונה הלחינה, והאמת היא שלא ידעתי שהיא הלחינה אותם, כי אני מכיר אותה בעיקר כפסנתרנית", אומר עבר הדני, ומספר שבמהלך הנגינה במרתף של איצקוביץ', ושיתוף הפעולה עם אמנים שאיתם עבד בעבר, הוא התאהב בשירים של טוראל. "במהלך העבודה על הפרויקט ההערכה שלי אליה רק גדלה. היא כתבה את השירים האלו כשהיא הייתה מאוד צעירה, ואלו שירים מורכבים ששומעים בהם השפעות מסשה ארגוב וגם מהג'אז שהיא הכניסה לפה בהמשך דרך הדלת האחורית עם להקת פלטינה. זה שהיא הפסיקה להלחין שירים כמו 'אחד חולמני', 'בשביל אל הבריכות' ו'אדבר איתך' כדי להתמקד בנגינה ובהפקה - זה דבר מדהים בעיניי".
לדבריו, על הבמה ובאולפן לטוראל "הייתה נוכחות נשית אדירה, ומדובר בימים שבהן הפקות הורכבו מ-99.99 אחוז גברים". ולמרות שבמשך שנים היא הייתה האישה הכמעט יחידה שנכנסה לאולפן - ולא כזמרת - עבר הדני, כשאר המוזיקאים המשתתפים בכתבה, תמיד הקשיבו לה ובעיקר לפנדר רודס, הפסנתר החשמלי שהיה בין מגדירי הצליל בסבנטיז והיה מזוהה איתה. עד כמה מזוהה? אם אתם מאזינים לשיר ישראלי שהוקלט בין אמצע שנות ה-70 לבין ראשית שנות ה-80 וכולל את צליליו - כנראה שטוראל היא זו שמנגנת עליו.
"הייתה כמו משוררת בנגינה שלה"
כמעבדת וכפסנתרנית, טוראל הסתפקה לרוב בשורת קרדיט בדף המילים שצורף לתקליט, אך תרומתה לשירים כ"יושב בסן פרנסיסקו על המים" של אריק איינשטיין, לאלבומי מופת כמו "אדם בתוך עצמו" ו"חתונה לבנה" של שלום חנוך, "דרכים" של שלמה ארצי ולכמה מהאלבומים שיצחק קלפטר, נורית גלרון וירדנה ארזי הוציאו בשנות ה-80, הייתה רבה. גם בהמשך הפסנתר שלה פיאר אלבומים כמו "פרח שחור" של כרמלה גרוס ואגנר, "זן נדיר" של קורין אלאל והראשון של יובל בנאי.
"היא הראשונה שהביאה את הפנדר רודס לארץ, ואחר כך כולם התחילו לנגן עליו", ממשיך עבר הדני. "זה היה פסנתר קלאסי אבל עם סאונד ייחודי ומובחן, וזה מה שקנה את האנשים. גדולי פסנתרי הג'אז כמו צ'יק קוריאה והרבי הנקוק ניגנו עליו אז, ואלונה, שהייתה אז בארצות הברית, קלטה את זה והביאה אותו לארץ". באלבום המחווה, לעומת זאת, הרודס בקושי נוכח, "חשבנו על אלונה כאן יותר כמלחינה ופחות כמעבדת ונגנית, וחיפשנו מה יעשה טוב לשירים", הוא מסביר.
ההפקה המוזיקלית שהטריו הצמיד לביצועים המחודשים עושה עימם חסד. כפי שמספר אלון אולארצ'יק ששר את "כאשר אני ואת" שטוראל הלחינה בגיל 17 (!) ושאותו ביצעו בנפרד שמעון בר ונחמה הנדל בפסטיבל הזמר והפזמון ב-1961. "לביצוע שלי יש גוון ג'אזי עם סולו סקסופון", מתחיל אולארצ'יק, שניגן עם טוראל בלהקת הפלטינה בשנות ה-70. "הם הכינו לי את הפלייבק. לא התערבתי בעבודה, פשוט הגעתי ושרתי. שמעון בר שר את השיר הזה מאוד מהר, ואני שר אותו יותר לאט בגלל שאין לי קול נפלא כמו שלו. עשיתי לו פרייזינג אחר שיאפשר לי לנשום כשאני שר", הוא מחייך.
8 צפייה בגלריה
אלון אולארצ'יק: "אלונה הייתה מוזיקאית מקורית שהיה לה איזה חיוך בנגינה ותמיד היה נעים להיות איתה באולפן"
(צילום: ירון ברנר)
"אלונה הייתה פסנתרנית מחוננת שידעה לאלתר כשהיא ניגנה ג'אז. היא הייתה מוזיקאית מקורית שהיה לה איזה חיוך בנגינה ותמיד היה נעים להיות איתה באולפן", מוסיף אולארצ'יק. "לרוב, נגנים רוצים להראות כמה שהם וירטואוזים, אבל אלונה, שהייתה כמו משוררת בנגינה שלה, לא ניסתה להתבלט, ותמיד רצתה לשרת את השיר ולהוסיף לו איזה ענן פסנתרני שייתן לו משמעות אחרת".
עוד אולארצ'יק מספר שאחרי שטוראל הביאה לארץ את הפנדר רודס שלה, גם בכוורת הוחלט לרכוש אחד. "זה הכלי שמיזג בין ג'אז לרוק, ואני מזהה אותו ככלי נפרד מסינתי או מאורגן", ממשיך בסיסט הלהקה המיתולוגית, "הוא גם היה כלי יותר מעשי לנגנים להופעות, כי לרוב אין פסנתר מכוון כשאתה מגיע להופיע באיזה קיבוץ, ואם הבאת את הפנדר רודס שלך הוא תמיד מכוון ועם סאונד טוב - כמו להביא גיטרה להופעה, למרות שהוא היה מאוד כבד".
גם ליהודה עדר, שמנגן בגיטרה בשיר "זה לא יכול להיות" (שאותו מבצע דויד ברוזה באלבום המחווה) היכרות ארוכה עם טוראל. "איתן (איצקוביץ', א"ש) תפס אותי בוקר אחד בחניה של בית ספר רימון וסיפר על הפרויקט, וישר אמרתי שאני בא, כי זו היא. יש באלבום הזה חבורה מדהימה של מוזיקאים ורציתי להיות שם. ביקשתי שיתנו לי שיר בלי יותר מדי אקורדים, וקיבלתי אחד עם סולו במשקל של שבעה רבעים, אבל צלחתי את זה".
הם הכירו בלהקת תמוז - הוא בתפקיד הגיטריסט והיא כמעבדת כלי הנשיפה ב"ככה את רצית אותי" וב"סוף עונת התפוזים". "בזכות אלונה ידעתי מה זה סקסופון", אומר עדר. "לאורך השנים ראיתי אותה מנגנת בכל מיני הפקות ואלבומים. ב'אדם בתוך עצמו' של שלום חנוך היא כבר הייתה אושיית מוזיקה שכולם העריצו ונמשכו לכישרון וליופי שלה, אבל בקטע מקצועי. אלונה רק רצתה שיתנו לה לנגן. היא כמו שם טוב לוי שלא משנה איפה תשים אותו, אם יש שם שני נגנים - הוא כבר יצטרף אליהם. היא אהבה לכוון את העיבוד והתנועה של השיר דרך הנגינה, וכמה שהיא הייתה ענקית הייתה בה גם צניעות. מוזיקאי צריך לדעת מתי לנגן ומתי לשתוק וליצור נוכחות מבלי להשתלט, כמו שהיא עושה למשל ב'אדם בתוך עצמו' עם הפנדר רודס שלה".
באלבום "ירוקות" של מאיר אריאל, הם נפגשו שוב. עדר שהפיק לאריאל את אלבומו הקודם, "... וגלוי עיניים", כעס על הזמר שהשאיר לו הפעם תפקיד קטן, אך לא על המפיקה טוראל ש"הייתה הדבר הכי טהור בעולם וכל שיר שהיא הלחינה יותר גאוני מהשני. הכרנו בתקופת תמוז, ובוא נגיד שלא הייתי הגיטריסט שהיא הכי העריצה", הוא נזכר. "היא הייתה מפיקה מוזיקלית הרבה יותר מתוחכמת ממני, ולמרות שהיה לי מוזר לזוז פה הצידה אחרי שעבדתי עם מאיר במשך ארבע שנים, הגעתי להקלטות ואפילו שכנעתי אותו לשיר את 'נשל הנחש'".
"ופתאום - ליבה נדם. חיפשתי אותה חצי לילה, הקלידים שלה היו על הבמה"
שניים מהשירים באלבום המחווה החדש - "בשביל אל הבריכות" שמבצעת יהודית רביץ ו"אדבר איתך" ששרה דנה עדיני - נמנים על הקלאסיקות הגדולות של חוה אלברשטיין. "הכרתי את אלונה ב-1966, כשהשתתפתי באחד מערבי הראיונות שדן בן אמוץ ערך בחמאם ביפו. אלונה ישבה על הבמה וניגנה בזמן שהקהל נכנס לאולם, ומאוחר יותר החליפה אותה נורית הירש שגם איתה התחברתי בחמאם", נזכרת אלברשטיין. "קיבלתי ממנה את השיר הראשון שהיא כתבה והלחינה, 'פרחי זהב', שהקלטתי לתקליט הראשון שלי. בפגישות הרבות שלנו הבאתי לה שיר שקיבלתי מיורם טהרלב, 'בשביל אל הבריכות', והיא נתנה לי שיר שהיא הלחינה עם לחן נהדר שלא הייתי שלמה עם הטקסט שלו, ומסרתי אותו לרחל שפירא שכתבה את המילים ל'אדבר איתך'".
8 צפייה בגלריה
"קיבלתי מאלונה את השיר הראשון שהיא כתבה והלחינה - 'פרחי זהב'". חוה אלברשטיין
(צילום: מוטי קמחי)
דרכיהן הצטלבו שוב בהמשך. "אלונה התחתנה עם בחור אמריקאי ונסעה לתקופה ארוכה לאמריקה. כשהיא חזרה לארץ היא הצטרפה ללהקת הפלטינה ושוב נפגשנו. אז גם מסרתי לה טקסט שכתבתי והיא אהבה אותו, זה היה 'מה נותר', השיר הראשון שכתבתי והולחן. לאחרונה גם הקלטתי עם האורקסטרה את השיר 'יש לי אוקיינוס' שתרצה אתר כתבה ואלונה הלחינה. אבל אלונה לא אהבה כל כך להלחין שירים, ותמיד העדיפה לעסוק בעיבודים ובנגינה", חותמת אלברשטיין.
זמרת מוערכת לא פחות שכן משתתפת באלבום היא לאה שבת, עם השיר "שלושה חיילים". "כשעמוס ואיתן (עבר הדני ואיצקוביץ', א"ש) שאלו אותי אם אסכים להשתתף והשמיעו לי את השיר, אמרתי 'יאללה' והגעתי. אני מכירה את הביצוע המקורי של להקת פיקוד מרכז, ובעיבוד ובמקצב פה הם לקחו את השיר לדרום אמריקה ולמוזיקה של מרסדס סוסה האדמית והענקית, שאני מאוד אוהבת", אומרת שבת, שרצתה לעבוד עם טוראל, ולמרות ששוחחו בעניין לא פעם - זה לא הסתייע. "זה ממש פספוס, אני שומעת עליה המון מחברים מוזיקאים והתאהבתי בה דרך הסיפורים. גם ורד פיקר, שעובדת איתי ומנגנת פסנתר, הושפעה ממנה המון. למרות שלא עבדתי עם אלונה, יש לי בראש תמונה שלה יושבת מאחורי הפסנתר עם הפנים היפות שלה. היא הייתה מלחינה מעולה ובכל פעם אני מגלה עוד שיר שלה שמרגש אותי, והפרויקט הזה הוא מעין סגירת מעגל", אומרת שבת, ומוסיפה שלמדה להעריך גם את טוראל האישה. "איתן סיפר לי שפעם היא איחרה להופעה שלהם, כי בדרך היא הייתה צריכה להציל חתול שעלה על העץ. היא הייתה מאוד אנושית ותמיד עבדה עם הלב".
סיפורים יפים על טוראל יש גם לזמרת רונית אופיר בשפע. הן עבדו יחד במשך 20 שנה והפכו לחברות טובות. לפני כחמש שנים בערב יום העצמאות, כשאופיר כבר הייתה בדרך להופעה עם חברתה, טוראל לקתה בביתה בדום לב בגיל 75.
"אלונה לא הייתה מיודדת עם השירים הראשונים שכתבה. היא נסעה לארצות הברית כדי להפוך לנגנית של מוזיקה קלאסית, גילתה שם את האור הג'אזי וחלמה להביא אותו לארץ", מתחילה אופיר. "בחופשות מהלימודים, כשהגיעה לביקורי מולדת היא קיבלה טקסטים מלהקות צבאיות ומכל מיני צמדים. היא הלחינה וחזרה לארצות הברית, בלי להשפיע על המשך החיים של השיר, ולעסוק בעיבוד ובזהות המבצעים. ולכן כשהיא פגשה את השירים האלו זה לא היה מה שהיא התכוונה אליו, אבל היא לא התווכחה עם ההצלחה. היא די התנכרה לשירים האלו, וכשהיא חזרה לארץ היא רק רצתה לנגן בהרכבים וליצור מוזיקה שהאוזן פה לא הכירה, והחשיבה את החלק הזה שלה הרבה יותר".
את החיבור ביניהן יצר בסוף שנות ה-90 המוזיקאי רמי הראל, שהבטיח לאופיר שלא תצטער ברגע שתכיר את טוראל. "תמיד אמרתי לאלונה שאנחנו לא זמרת ומלווה אלא שתי מופיעות, ושהיא שווה לי ולא רק נותנת לי שירות. כשאמרתי לה שבכל הופעה אשלב שירים שהיא הלחינה וגדלתי עליהם. בהתחלה היא לא רצתה, אבל כשהיא גילתה את היחס של הקהל לשירים כמו 'אדבר איתך', היא התחילה להבין את הכוח שלהם, ובהדרגה גילתה שהיא כן קשורה אליהם. היא נפתחה מחדש לדברים שלה ורצתה לעשות אותם בדרך שהיא התכוונה לעשות אותם מלכתחילה", מספרת אופיר.
"כשעשינו מופע משירי לאה גולדברג היא גם חזרה להלחין אחרי הרבה שנים, ובמופע שלה עם המשוררת אגי משעול היא כבר הלחינה את כל השירים. ב-2015 אלונה הציעה לי שנעשה ערב עם השירים שלה, אבל בגרסת המלחינה. השירים קיבלו חיים חדשים, כמו למשל 'פרידה עם שחר', שהוקלט בשנות ה-60 ואלונה העמידה אותו מחדש ושינתה משהו במלודיה. גם בנגינה שלה היא הביאה את מה שהיא התכוונה אליו במקור. היא תמיד חיפשה לרענן ולחדש כדי לא להיות שבלונית, וזה הכניס להופעה של זמר עברי ערך נוסף בזכות הנגינה שלה", ממשיכה אופיר, וקולה נעצב, "ופתאום ליבה נדם. חיפשתי אותה חצי לילה, הקלידים שלה היו על הבמה ובסוף הופעתי א-קפלה בתקווה שהיא תכנס בכל רגע. היו לנו נסיעות אינסופיות ברחבי ארץ, והיה כיף לדבר איתה על כל נושא. היא התעניינה באסטרולוגיה, במתמטיקה, באמנות ובזן-בודהיזם".
אופיר תוציא בקרוב אלבום לזכר טוראל, בשם "בכוח מזמורה". "ביום מותה בצהריים היא התקשרה וביקשה שאקריא לה קטע מהשיר הזה של לאה גולדברג", היא אומרת כעת. "אלונה אהבה לנגן, לעבד ולהלחין. היא חקרה כל שיר גם מבחינת הטקסט, והכול אצלה תמיד היה עמוק ומנומק. היא עשתה ועיבדה המון ולא תמיד קיבלה את הקרדיט, ועדיין הייתה האישה שלימדה פה דור שלם לאהוב את הבלוז, הרוק והג'אז".
אחד מאלו שלמדו מטוראל את קסמי המוזיקה הוא המתופף איתן איצקוביץ', מיוזמי אלבום ומופע המחווה. "את אלונה הכרתי מסיבוב ההופעות של שלום חנוך באלבום 'אדם בתוך עצמו'. חצי שנה לפני זה שמעתי אלבום שבו צ'יק קוריאה ניגן על פנדר רודס, ופתאום קיבלתי את הסאונד הזה מול הפרצוף, והלכתי לראות את המופע ההוא שבע פעמים", הוא אומר, ומספר על המוזיקאית האגדית שהפכה בהמשך לחברה. "כשנה וחצי לפני שהיא נפטרה התחלנו להיפגש פעם בשבועיים בימי חמישי ולדבר על מדע בדיוני ועל החיים". וגם על מוזיקה. "הערצנו את סטילי דן שהביאו הרמוניות ג'אזיות למוזיקה הפופולרית, והיו אז סטנדרט לכל הפקה בארץ, וגם הודות לסאונד המאוד מלטף של הרודס שלהם שבזכות הוויברטו שלו הוא כלי מאוד נושם שמביע רגש עצומה".
היא הייתה מאוד חריגה בנוכחות שלה על הבמה ובאולפנים אז - אישה יחידה בין ים של גברים.
"זה רק הבליט את העניין בה, בלי קשר למגדר. אלונה האירה את הבמה והייתה כמו ילדת פרחים מתקופה אחרת. כילד הערצתי מוזיקאים מהדור שלה, שפתחו לי את הדרך כמוזיקאי באופן שבו הם ניגנו, והם הולכים איתי עד היום. פעם היה ספייס לנגנים, כמו בהופעה ההיא של שלום חנוך שחיים קריו מנגן סולו גיטרה של ארבע דקות ומאיר ישראל מקבל עשר דקות לבד על התופים. ולמרות שהחיים השתנו ויש פחות מקום לנגנים, רצינו באלבום הזה לחזור קצת לתחושת החופש ההיא ולתת גם את הזווית של אלונה כג'אזיסטית".
גם הוא נדהם מההתגייסות הרחבה של אמנים לפרויקט. "יהורם גאון שר את 'בשום מקום' עם שלישיית גשר הירקון, ובגיל 83 הוא הגיע לאולפן ועשה את הטייק במכה, וזה יצא בפיצוץ. יהודית רביץ קיבלה שני שירים ('בשביל אל הבריכות' ו'פרחי זהב', א"ש). שלחנו לה סקיצה והיא החזירה לנו את השירה וזה מה שנשאר", הוא מסכם בגאווה.
8 צפייה בגלריה
"אלונה הייתה מוזיקאית מיוחדת במינה ומאוד אמריקאית מבחינת הגרוב וההגשה שלה". לואי להב
(צילום: ירון ברנר)
"אלונה תמיד הייתה מעולה. היא הייתה מוזיקאית מיוחדת במינה ומאוד אמריקאית מבחינת הגרוב וההגשה שלה", אומר המפיק לואי להב. "עשיתי איתה הרבה עבודות טובות כמו האלבום 'צבעים' של יגאל בשן. היא תמיד הייתה קשובה לי בתור מפיק, והייתה מאוד מוערכת בזכות הדברים שעשתה בעצמה, ובזכות הפנדר רודס שלה. זה היה הכלי המועדף עליה והיא מאוד הושפעה אז מהרבי הנקוק, שהשתמש בו הרבה. ב'אדם בתוך עצמו' למשל היה הרבה ג'אז רך, והחיבור בין השירים שהיו בנויים על נגינת הגיטרה הפשוטה של שלום לבין הפנדר רודס של אלונה היה מאוד יפה".
טוראל ולהב נפגשו גם באלבום היחיד של להקת שמיים. "היו שם כמה רעיונות יפים, אבל זה היה מאוד עמוס בעיניי ולא התחבר בסוף". ולמרות הסתייגות המפיק מהתוצאה, שווה לשוב אל ההרכב שהנהיג דני ליטני. האלבום שיצא לא מזמן על גבי תקליט ויניל הוא פנינת סוף סבנטיז שרק מעטים מכירים. שמיים נבנתה כפיתוח לתמוז, ולמרות שחלק מהתורמים לה עברו גם ביצירת המופת שהיא "סוף עונת התפוזים" – להב המפיק, יהונתן גפן ומאיר אריאל ככותבים וטוראל (בתמוז מעבדת, ופה חברה במשרה מלאה) – זה לא קרה. בניגוד לשמה, שמיים התרסקה, והמופע המושקע שלה נכשל.
אפילו האלבום שהקליטו ששת החברים ב-1976 (לצד ליטני וטוראל היו פה חיים קריו בגיטרה, אוהד אינגר בבס, ריקי מנור ז"ל בשירה וכלי הקשה, והמתופף האדיר אהרל'ה קמינסקי, שותפה של טוראל ללהקת הפלטינה), יצא רק ארבע שנים אחרי, ובקושי נמכר. ההרכב שמיים היה מאתגר מדי עבור הקהל בישראל של אז. שיריה נעטפו בעיבודי ג'אז-רוק מורכבים וארוכים שביצעו נגני-על, לא החומרים שהופכים ללהיטי רדיו. אך מי שיקשיב למה שטוראל עשתה שם למשל ב"רוח דרומית", היצירה בת עשר הדקות שהיא הלחינה, יקבל תצוגת תכלית של מוזיקאית מבריקה שרק רצתה לנגן.
פורסם לראשונה: 07:27, 02.03.24
