לאפל יש שווי שוק שמדגדג את ה-4 טריליון דולר ומעל 160 אלף עובדים. כנראה שזה לא מספיק כדי שיימצא עובד עם דקה פנויה כדי לתרגם לעברית את שם הסרט The Gorge שעלה בשבוע שעבר באפל TV פלוס. סרט פעולה-מד"ב/אימה-רומנטי שעלילתו ממוקדת בנקיק תלול ומסתורי. אפשר לתרגם את המילה Gorge גם ל"ערוץ", אבל זה עשוי ליצור בלבול רפלקסיבי בקרב הצופים. נישאר עם "הנקיק" המפריד בין שתי הדמויות המרכזיות.
The Gorge – טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
מצד אחד של "הנקיק" נמצא לוי (מיילס טלר) - צלף-על עם ניסיון צבאי עשיר והבעת פנים קודרת ואטומה. מי שהרג יותר מדי ועבר יותר מדי מכדי שתהיה לו תקווה או רצון לחזור ולהיות חלק מהעולם האנושי. הבעה שמשדרת "אני מיילס טלר של 2025 חושב על הקריירה שדמיינתי שתהיה לי לפני 'ארבעת המופלאים'". לוי מגויס על ידי ברת'ולומו (סיגורני וויבר), דמות בכירה ומסתורית בשירותי הביון האמריקניים, למשימה שתתפוס את רוב משך הסרט. התפקיד שניתן לוויבר הוא מסוג תפקידי החלומות שבהם מתמחים שחקנים כמו מורגן פרימן, כאלו שניתן לצלם באולפן ביומיים עם מינימום תזוזה. שוב דבר שיצטרף, לא מבחינת תוכן ולא מבחינת משחק, לתפקידיה הזכורים. שם מוכר נוסף שעשוי לספק לצופים תחושה שהם מקבלים תמורה עבור דמי המנוי.
לוי מוטס לאזור גיאוגרפי שמיקומו סודי ביותר, ולו (ולנו) אין מושג היכן הוא נמצא. גם את מהות המשימה הוא לא יודע, מלבד היותה משמרת של שנה במקום שמצדיק את יכולותיו. כשהוא צונח, באמצע אזור יער הררי, מקבל את פניו חייל בריטי בשם ג'יי. די (סופ דריסו) שמילא את התפקיד של לוי במשמרת הקודמת. ג'יי. די מוביל אותו למתקן השמירה הניצב מעל נקיק כה עמוק עד שלא ניתן לראות את מה שנמצא בתחתיתו. מסתבר שהמקום התגלה בשלהי מלחמת העולם השנייה, ושאופן הפיקוח עליו משקף את היחסים הגיאופוליטיים של תקופה זו. מהצד השני של הנקיק יש מגדל שמירה דומה שמתופעל על ידי נציג של רוסיה, כממשיכה של ברית המועצות. בין שני השומרים מפרידים עשרות מטרים אבל נאסר עליהם לקיים כל קשר עם האחר.
3 צפייה בגלריה
נו, אז כיף לכם בנקיק? אניה טיילור ג'וי ומיילס טלר, מתוך The Gorge
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
לג'יי.די אין מושג מה מסתתר בתוך הנקיק. הניחוש שלו הוא שמדובר בכניסה לגיהינום. הוא מציין שאחד השומרים הראשונים על האתר נתן למה שמאכלס אותו את השם "האנשים החלולים", על שם הכותרת של הפואמה המפורסמת של ט.ס אליוט מ-1925. ברפנס התרבותי הגבוה, הנושא את חותם זוועות מלחמת העולם הראשונה, "האנשים החלולים" נמצאים בלימבו שטני בעודם מתים מבחינה רוחנית. בתדריך מצוין שבעבר ירדו למטה שני גדודים שלמים של חיילים ואיש מהם לא שב. ברור ששום דבר טוב לא יצא מהנקיק הזה.
התפקיד של השומרים הוא לוודא ששום דבר אכן לא ייצא משם. לשם כך יש לא מעט מערכות פיקוח, ירי אוטומטי ומטעני נפץ שאמורים למנוע זאת. ואם כל מערכות ההגנה לא יספיקו יש גם פרוטוקול שנקרא "כלב משוטט", שברגע בו נשמעת האזעקה המבשרת את הפעלתו, כל מה שניתן לעשות הוא לברוח במהירות המקסימלית האפשרית.
כל הסט-אפ הזה עשוי להסתכם בסרט מאוד משמים, עם דמות אחת שתצטרך להתמודד עם מה שלא יהיה שיוצא משם. כמובן שלא ניתן לציין מה בדיוק יש שם, ומה יקרה בהמשך. לא ניתן לומר באופן מובהק אם זה סרט מד"ב-אימה, או רק אימה. לצרכי הביקורת וההימנעות מספויילרים כל האופציות נמצאות על השולחן. מה שכן ניתן לציין שלמרות עיצוב מספק של מה שלא יהיה שנמצא שם, הוא עדיין נסמך בעיקרו על CGI. אפשר גם לומר שהאינטנסיביות הגוברת של האלמנטים המאיימים לאו דווקא תהפוך את הסרט למוצלח יותר, אלא תשווה לו אופי מובהק יותר של משחק מחשב מצולם.
החלק הרומנטי בסרט מתייחס לדמות שנמצאת בצד השני של הנקיק. דארסה (אניה טיילור-ג'וי) היא מחסלת ליטאית שמרבה לעבוד בשירות הקרמלין. בפתיחת הסרט היא מחסלת אוליגרך בדרך שמבהירה את כישוריה. יש איזה סיפור לא מפותח עם אבא שלה שחולה בסרט ומתכוון להתאבד, ויש גם קפיצה לא באמת מוסברת שמכניסה אותה לעמדת השמירה הרוסית בדיוק ביום שבו מתחילה המשמרת של לוי. הסיטואציה הבסיסית היא של גבר ואישה, מופרדים במרחק של עשרות מטרים, וביניהם התהום שבתחתיתה יש את הדברים הגרועים ביותר שאנו מוזמנים לדמיין.
דארסה אולי צלפית מוכשרת, אך באופייה היא שונה לחלוטין מלוי. למעשה זו סיטואציית "נערת פיקסי מאנית" שמתרחשת, באופן לא צפוי, בטריטוריה לא נודעת ומעל פתח האימה. המרחק בין שתי עמדות השמירה הוא רב, אבל לשני הצדדים יש משקפות, והם יכולים לשוחח באמצעות שלטים שעליהם הם כותבים בכתב ידם. לדארסה יש את המכאובים הרגשיים שלה, אבל היא מצליחה בהדרגה לעורר רגשות אנושים שלוי כבר שכח שהיו לו. טיילור-ג'וי לא ידועה במיוחד בתפקידים שובבים שמפגינים שמחת חיים, אבל דווקא בסיטואציה הקודרת שביסוד הסרט קל מאוד לחבב את הדמות שהיא מגלמת. החלק של התפתחות מערכת היחסים הוא זה שמעניק מידה של הצדקה לצפייה. כל מה שיבוא אחר כך עשוי באופן מספק, אבל, כאמור, הוא ביסודו משחק מחשב עם שחקנים.
המעטפת המקצועית של הסרט מבטיחה לא מעט ומקיימת באופן חלקי. הבמאי הוא סקוט דריקסון המתמחה בסרטי אימה. לאחר שביים את "דוקטור סטריינג'" (2016) הוא חזר לאימה בסרטו הקודם "בלאק-פון" (2021). הצלם הדני דן לאוסטן הפך לצלם הקבוע של גיירמו דל טורו בשלושת סרטי הלייב-אקשן האחרונים שלו, ובעיבוד שנעשה בימים אלו ל"פרנקנשטיין". לאוסטן הוא גם הצלם של שלושת הפרקים האחרונים בסדרת סרטי "ג'ון וויק" ששפעו ויזואליה מרשימה. קשה לומר שעבודתו כאן מצטיינת במיוחד, בין השאר בגלל התחושה שלא מעט דימויים, כולל דימויי טבע, נעשו בסביבה מלאכותית. על המוזיקה הופקדו טרנט רזנור ואטיקוס רוס שעובדים בקביעות עם דייויד פינצ'ר, ולאחרונה גם עם לוקה גואדנינו. נראה שלא חסכו כאן באנשים מוכשרים, למעט התסריטאי זאק דין ("מלחמת המחר", יוצר "הסיפור" בפרק הקודם והבא בסדרת "מהיר ועצבני"). מסתבר שתסריט מוצלח הוא בכל זאת דבר שלא מומלץ לוותר עליו.
