המשחקים ב"משחק הדיונון", הלהיט הקוריאני של נטפליקס, נערכו, כך הסתבר בשלב מסוים של העונה, לטובת שעשועיהם של אנשים עשירים שצפו באנשים עניים מקריבים זה את חיי זה כדי לזכות בפרס הגדול. נדמה שיוצרי הסדרה לא באמת העריכו את יכולת פענוח הסאבטקסט של הצופים שלה והעדיפו ללעוס את כל האמירה ורק אז להגיש אותה לצופה. באופן אבסורדי דווקא גרסת הריאליטי של הסדרה הזאת, שעלתה בנטפליקס אתמול (ד') בשם "אתגר הדיונון", נושאת איתה סוג של אמירה קצת יותר מורכבת על היררכיה קיומית בעולם החדש, שנשמעת כמו משהו שלקוח מ"מראה שחורה": 456 איש נדכאים, שאכן יכולים לעשות שימוש בסיוע כלכלי בהתחשב במיתון בארצות הברית, יתכנסו במשחק ריאליטי שמועתק אחד לאחד מהסדרה הפופולרית, כדי לבדר את מאות מיליוני המנויים של נטפליקס.
"אתגר הדיונון" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אלא שלמרות ההשקעה העצומה בתפאורה וההיצמדות למשימות ולפרטי המשחק, נדמה שהדימיון המובהק ביותר בין המקור לריאליטי הוא דווקא התלונות שהעלו המתמודדים נגד ההפקה בעקבות הצילומים. הם קבלו על יחס בלתי אנושי ותנאים בלתי אפשריים, שבין היתר כללו צילומים בהאנגר ששרר בו קור עז, עד כדי כך שמתמודדים מסוימים איבדו את ההכרה או נפצעו. מעבר לזה "אתגר הדיונון" דומה להפליא לכל ריאליטי אמריקאי אחר מבחינת סיפורי המשתתפים, סוגי הטיפוסים והאסטרטגיות שהם מפעילים כדי להתקדם במשחק, משהו כמו "הישרדות" פוגשת את "האח הגדול". רק שפה ההפקה צריכה לפצח את חלוקת זמן המסך בין 456 שחקנים במקום ב-20, במקרה הכי קשוח.
במשך עשרה פרקים בני כשעה כל אחד (שחמישה מהם כבר זמינים לצפייה) מתחרים המתמודדים בששה משחקי ילדות מוכרים ביניהם דג מלוח, גולות, וחיתוך עוגיות הזכור לטוב מסדרת המקור. בין לבין מוטלים עליהם "מבחנים", מעין אתגרים חברתיים שמאפשרים להם להדיח או להעניק יתרון למתמודדים אחרים, כשכולם נושאים עיניים, תרתי משמע, אל הפרס הגדול, זה שבסופו של המסלול יעמוד על 4.56 מיליון דולר - הפרס הגדול ביותר בהיסטוריה של שעשועוני טלוויזיה. במקום למות, פתרון מסעיר על המסך אבל לא כזה שבאמת ימשוך אליו מתחרים, המפיקים הצמידו למתמודדים קפסולת צבע שחור קטנה מתחת לחולצה, שאותה הם יכולים לפוצץ מרחוק במקרה של מתמודדים שכשלו במשימות. בעקבות מה שנראה כמו דליפה של דם שחור המתחרים מתבקשים גם לקרוס על הרצפה ולהעמיד פני מתים, הכל כדי לדמות את הדבר האמיתי.
3 צפייה בגלריה
החליטו לוותר על להרוג מתמודדים כמו בסדרה. מתוך "אתגר הדיונון"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
אלא שלמרות המאמצים, רוב הזמן "אתגר הדיונון" לא צולחת היטב את המעבר מדרמה מדממת לריאליטי. יש כמה שחקנים שהעריכה מתמקדת בהם, כמו גברתן דושי שמושך אש או מערכת יחסים בין אם ובנה שהגיעו יחד למשחק, אבל בעיקר מנסה לתזז בין יותר מדי משתתפים ולהעניק להם זמן מסך קצר שיתמצת את הסיפור שלהם. התוצאה היא סיפורים שמרודדים לכדי קלישאות ריאליטי נטולות עומק, ובנייה שטחית ומפוזרת של גיבורים. למותר לציין שהישועה לא תגיע מהמשימות, שהן כזכור לא בדיוק מעוררות אדרנלין, בטח לא כשאין בנמצא תסריט שיזריק לתוכן את הדרמה.
אני מודה שלא נמניתי על מעריציה של "משחק הדיונון" עוד כשהיא הייתה סדרה מתוסרטת, מה שמקשה עלי להבין מה היא מידת ההנאה שיפיקו מהריאליטי הזה אנשים שכן אהבו אותה. האם היא מספקת מעין חוויה משלימה לצופים המתגעגעים, שיסתפקו בדימיון הוויזואלי של המשחק וברפרורים אקראיים, לפחות עד שתגיע העונה השניה של "משחקי הדיונון" שכבר הוכרזה? או שאולי מדובר בהגשמת חלום דווקא לאנשים שצפו בה ועכשיו מדשדשים על הסט, ישנים במיטות קומות בחלל עצום ומסתפקים במזון שנראה תפל למדי, מוגש בקופסאות ברזל, ולא רואים אור יום? אם באתם בגלל "משחק הדיונון", יכול להיות שתבחרו להישאר עד הסוף. אם באתם בגלל הריאליטי, זפזופ קצר יפגיש אתכם עם לפחות עוד חמש חלופות מוצלחות הרבה יותר.
