(צילום: עמרי עומסי רשות הטבע והגנים)
מחבטן ספירים (נקבה) הסתבכה בין הסלעים בשמורת האלמוגים שבאילת, כשבפיה קרס דייגים וחוט, שמנע ממנה לצאת מהסיבוך אליו נקלעה. פקח היחידה ימית במרחב אילת עמרי עומסי יחד עם אביב לוי מהמצפה התת ימי ראו אותה במקרה כששנירקלו בשמורה, וחילצו אותה. השניים לקחו אותה למצפה התת ימי על מנת לנסות לחלץ את הקרס שהייתה תקועה עמוק בבטנה.
לאחר התייעצות וניסיונות רבים לחלץ את הקרס, הוחלט שהפעולה תסכן אותה. לכן, הוציאו את החוט בלבד כדי שהיא לא תסתבך, והשיבו אותה לים. אילו הייתה נשארת במים קשורה ועומסי ולוי לא היו מוצאים אותה, המחבטנית לא הייתה שורדת.
עדי ברש, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה ויו"ר עמותת כרישים בישראל, ציינה כי "קרסים אל חלד לא מתפרקים, ושימוש בהם גורם להרג מיותר של בעלי חיים רבים. בעונה זאת, נקבות של מחבטן ספירים נצפות בקרבת החוף כנראה לקראת ההשרצות. מחבטנית כזאת נצפתה על ידי פקח עם חוט דיג מכבל פלדה יוצא מפיה. כיוון שלא הייתה אופציה לחתוך את הכבל במים, הזעיק עומסי את אביב לוי מהמצפה התת-ימי לעזרה בשחרור הכבל ואולי הקרס. לאחר שבחנו כי הקרס נעוצה עמוק בגוף המחבטנית, ויתרו על ניסיון ההוצאה, חתכו את הכבל ושחררו לים את המחבטנית, ששחתה מיד לעומק".
המקרה של חוט דיג שהתנתק וקרס נשארה נעוצה בבעל החיים הינו תוצאה שכיחה של דיג קרסים. קרסים רגילות נאכלות עם הזמן, מתכלות ונופלות, ומאפשרות במקרים רבים (במיוחד בדגי סחוס) החלמה מלאה. קרסי אל חלד אינן מתכלות, ושימוש בקרסים אלו ובכבל פלדה לא מאפשר שחרור והחלמה והורג את בעלי החיים.
מחבטן הספירים הוא טריגון (הידועים יותר כ"חתולי ים"), החי בעיקר בחופים חוליים ובשוניות אלמוגים, ובעומקים של עד 30 מטר. הוא מתאפיין בסנפירי צד רחבים, שנותנים לגופו צורת דיסק. בקצה זנבו מזדקר קוץ ארסי דמוי פגיון, המשמש לו להתגוננות מפני הכרישים, שהם הטורפים הטבעיים שלו. כמו אצל דגים "רעילים" אחרים, הרעל משמש להגנה בלבד.
