לרגל חג השבועות שבו שולחן החג מתמלא בביכורי השדה ובכל טוב הארץ, השפע החקלאי נדמה מובן מאליו. האם ייתכן שמאחורי החזות המושכת, משהו בהרכב המזון שלנו משתנה? מחקרים מראים שעליית ריכוזי הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה משנה לא רק את האקלים, אלא גם את הצמחים. הם הופכים עשירים יותר בפחמימות ודלים יותר בחלבון ובמינרלים חיוניים.
בעשורים האחרונים דובר לא מעט על ההשפעות העקיפות של שינוי האקלים על גידולים חקלאיים כמו פגיעה ביבולים עקב בצורות, טמפרטורות קיצוניות, שיטפונות ושינויים בתנאי הקרקע; כל אלה משפיעים על מה וכמה גדל, ובעקיפין גם על הערך התזונתי שלהם. מחקר חדש, לעומת זאת, מתייחס להשפעות הישירות של ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר, ומדגים בצורה שיטתית ורחבת-היקף פגיעה באיכות הערכים התזונתיים.
המחקר מראה שככל שריכוז הפחמן גבוה יותר, כך הוא משפיע ישירות על הרכב הצמח, גם כששאר התנאים בסביבה נשארים זהים. זה קורה מכיוון שככל שיש יותר פחמן באוויר, הצמח "שואב" אותו ומבצע יותר פוטוסינתזה, תהליך שבו הוא ממיר אותו לפחמימות. הבעיה היא שהמינרלים שנקלטים מהאדמה כמו ברזל ואבץ, וכן חנקן שקובע את תכולת החלבון, לא מצליחים להדביק את קצב הצמיחה. התוצאה היא דילול של רכיבים תזונתיים בתוך רקמות הצמח; כלומר, הוא יכול להיות גדול יותר ועשיר בפחמימות, אך דל יותר בערך תזונתי.
חסרי ערך: מה יקרה לחיטה, לאורז ולתירס
ד"ר אבנר גרוס, ראש המעבדה לחקר שינויי אקלים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר פורום מדעני ומדעניות האקלים, מספר כי הנושא נחקר אצלו במעבדה בצמחים כמו חיטה וחומוס. "האפקט הזה נקרא 'אפקט הדילול': אנחנו רואים ירידה כמעט בכל היסודות שמרכיבים את הצמח, מלבד פחמימות. אחוזי החלבון יכולים לרדת בכ-10–20 אחוז, אחוזי החנקן יורדים ב-10–20 אחוז וברזל בכ-10 אחוזים. גם אבץ, שאנחנו לא חושבים עליו יותר מדי אבל הוא קריטי לנו, יורד מהותית, וכך גם מינרלים חיוניים נוספים כמו מנגן ונחושת. רואים את זה במחקרים כמעט בכל סוגי הצמחים. אפילו התירס, שמבצע פוטוסינתזה באופן שונה משאר הדגנים ולכן היינו מצפים שיהיה פגיע פחות, מושפע מזה", הוא מסביר.
ד"ר גרוס מוסיף כי דגנים כמו אורז וחיטה הם מקור המזון העיקרי עבור רוב האוכלוסייה. "אם הערך התזונתי שלהם יהיה נמוך, אז נצטרך לפצות על זה בלאכול הרבה יותר מהם כדי להשיג את אותם הערכים, או בלאכול דברים אחרים שלפעמים הם נגישים פחות – ודאי עבור אוכלוסיות מוחלשות", הוא אומר.
בהקשר הזה, גרוס מוסיף כי זוהי תופעה שעלולה להשפיע קודם כל על אוכלוסיות שהן כבר פגיעות. "אחד החששות לגבי דילול הערכים התזונתיים בצמחים הוא שזה עלול להעצים תופעה שהאו"ם מדבר עליה כבר שנים, שנקראת 'הרעב הנסתר'. זה קורה בעיקר במדינות שיש בהן עוני כמו בהודו, באינדונזיה, במדינות באפריקה ובמרכז אמריקה, שם התזונה מבוססת בעיקר על פחמימות כמו אורז, תירס או חיטה. באזורים האלה רואים שיש אוכלוסיות שסובלות מחוסרים תזונתיים באבץ, מגנזיום וברזל למשל. בניגוד לתמונות הרעב שאנחנו מכירים מאפריקה, הם לאו דווקא רזים. ובכל זאת זה גורם לבעיות שונות כמו לפגיעה בהתפתחות אצל ילדים, ולאנמיה – בעיקר בקרב נשים בגיל הפוריות. היום זה אומנם לא קשור לריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר, אבל זו אחת ההשלכות האפשריות של זה בעתיד", הוא מסביר.
ובכל זאת, נראה שלא מדובר בבעיה של העתיד הרחוק. כבר היום רמות הפחמן באטמוספרה גבוהות בהרבה מאשר בתחילת המהפכה התעשייתית: כ-420 חלקיקים למיליון (ppm) לעומת 280 ppm. "מחקרים מראים שדילול תזונתי משמעותי בצמחים מתחיל סביב ריכוזים של 550 ppm – ריכוז שעל פי רוב התחזיות, אנחנו צפויים להגיע אליו תוך כמה עשורים", אומר ד"ר גרוס.
מהפחתת פליטות ועד העשרת המזון
אז איך זה ישפיע על התזונה שלנו? "זה ישפיע קודם כול ובעיקר על מי שאוכלים הרבה פחמימות, ובהמשך זה יחלחל מעלה בשרשרת המזון. גם מי שאוכלים בשר לא יוכלו להתחמק מזה כי גם הפרות אוכלות את אותם הצמחים", הוא אומר. נוסף על כך, "לא מדובר רק בגידולים חקלאיים אלא בצמחים בכלל. ביער הטרופי, למשל, הזחל שיאכל את העלה יקבל גם הוא פחות מינרלים וחלבון, ומי שאוכל את הזחל בתורו יקבל פחות ערך תזונתי מהמזון שלו. כך שזה ישפיע עמוקות גם על המערכות האקולוגיות. אנחנו אולי יכולים למצוא פתרונות להעשיר את המזון שלנו, אבל האיילה בטבע, למשל, לא יכולה לעשות זאת", מסביר גרוס.
לשאלה אם יש לנו מה לעשות כדי למנוע את המצב הזה, ד"ר גרוס עונה כי הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להפחית את פליטות גזי החממה כך שריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר יעלה בקצב איטי יותר. "אם נפסיק לכרות יערות, להסתמך על דלקים מאובנים ועל תזונה מן החי, נצמצם את ההתחממות ואת העלייה של רמות הפחמן", הוא אומר ומוסיף כי מעבר לכך, מכיוון שהתחזיות קיימות, עלינו להיערך למצב שבו צמחים עלולים להכיל פחות ערכים תזונתיים. "קודם כל, עלינו לדאוג לתזונה מגוונת יותר בכל העולם. נוסף על כך, יש להמשיך לחקור את הנושא כדי להבין טוב יותר את התנאים שבהם זה קורה, ובמקביל להשקיע בפיתוחים שונים כדי לצמצם את ההשפעה. זה יכול להיות באמצעות העשרת הדשנים, פיתוח זני צמחים מתאימים ועמידים יותר, או להעשיר את המזון כבר בשלב שבו הוא נמכר לצרכן – דבר שכבר עושים היום עם מוצרים מסוימים, ושנקרא Fortification, כלומר העשרת המזון בוויטמינים ובמינרלים למזון".
אך גם הפתרונות האלה לא מושלמים. "המשמעות היא שהאוכל יהיה הרבה יותר יקר, וייתכן שפחות אזורים יתאימו לחקלאות. כלומר, גם אם לא יהיה לנו פחות אוכל – אותה הכמות תהיה מזינה פחות. אז אולי לא נהיה רזים יותר, אבל כנראה נהיה בריאים פחות", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
