עמותת "תנו לחיות לחיות" מדווחת על עלייה של קרוב ל-80% במספר הפניות היומי אליה בבקשות להחזרת כלבים מאז פרוץ המלחמה מול איראן ב-28 בפברואר, זאת לצד ירידה בבקשות לאימוץ. במקביל, בעמותות להצלת בעלי חיים מדווחים על ירידה בתרומות וקושי לתפקד במציאות ביטחונית שפוגעת גם בחיות.
מתחילת מבצע "שאגת הארי" מתרבות הפניות שמקבלת עמותת "תנו לחיות לחיות" מצד אנשים שמתקשים להתנהל עם כלביהם בימי המלחמה ומבקשים לוותר עליהם. מדובר בכ-25 שיחות ביום המתקבלות במוקד העמותה ובמרפאות, מבעלי כלבים שמבקשים להעביר את חיית המחמד לבית המחסה של העמותה בכפר רות – זאת לעומת כ-15 שיחות כאלה שהיו מגיעות ביום רגיל לפני המלחמה הנוכחית.
5 צפייה בגלריה
הכלב בונד בבית מחסה של "תנו לחיות לחיות". "ממליצים לאמץ, דווקא בימים אלה"
(צילום: תנו לחיות לחיות)
כ-75% מהפונים טוענים כי התעורר קושי בעקבות המלחמה. בחלק מהמקרים מדובר באנשים שנאלצו לעזוב באופן זמני את ביתם, ולא היו יכולים עוד לגדל את הכלב, אך מרבית הפונים מספרים על כלבים שמגלים חרדה ובעיות התנהגות בעקבות האזעקות והטילים – מה שגורם לבעלים לאיבוד סבלנות ולקושי להכיל את המצב.
"חשוב להבין שאם אימצתם כלב הוא חלק מהמשפחה – לטוב ולרע, וחלה עליכם האחריות לטפל בו כמו בבן בית לכל דבר", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית העמותה. "זה לא הזמן להפנות להם עורף. זה הזמן לתמוך בהם ולהבין את הקושי שלהם".
בימים אלה ממתינים בבית המחסה בכפר רות, במרפאות העמותה ברמת גן ובאשקלון, בחתולייה של העמותה בבית הדיור המוגן משען בגבעתיים ובפרויקט השיקום ההדדי של "תנו לחיות לחיות" והשב"ס בכלא חרמון 258 כלבים ו-186 חתולים.
"במקביל לעלייה בפניות לנטישת כלבים, מצב האימוצים מהעמותה נמצא בשפל של כל הזמנים, עוד לפני המלחמה, וכעת אף יותר", אומרת ארקין. "הכלובים שלנו מלאים בכלבים גם ככה, ואין לנו מקום לקבל כלבים נוספים. אם אתם כבר בעלי כלבים, חשבו עד כמה קשה לכלב, שאינו מבין את המצב. החזרת הכלב אינה פתרון עבורו אלא רק מעמיקה את הקושי, ואם אין לכם עדיין כלב אנחנו ממליצים לאמץ אחד, דווקא בימים האלה, מכיוון שכלב מרגיע, מפחית את החרדה ומעלה את החוסן הנפשי".
לפרטים על אודות אימוץ אפשר לפנות במספר 3703* – שלוחה 3. אפשר לראות את הכלבים והחתולים הממתינים לאימוץ באתר האינטרנט, בדף פייסבוק ובחשבון האינסטגרם של "תנו לחיות לחיות".
התוכי מרט לעצמו את הנוצות
בעמותות להצלת בעלי חיים, כאמור, סובלים מהמלחמה. בחוות קרן אור בבית ברל, שפועלת כבר תשע שנים ומטפלת בכ-300 בעלי חיים מזנים שונים, המלחמה פגעה לא רק בשגרת העבודה עם בעלי החיים, אלא גם בפעילות טיפולית ייחודית שנבנתה במקום בשנים האחרונות. "אנחנו עובדים בשיטה של שיקום הדדי בין בני אדם לבעלי חיים", מסבירה המייסדת, קרן אור סולומון. "גם בני האדם וגם בעלי החיים שמגיעים לכאן עברו טראומות. המפגש ביניהם מאפשר לשניהם תהליך ריפוי".
בלב הפעילות הזו פועל מרכז הילי, מרכז טיפולי שנקרא לזכרה של אחותה, הילי סולומון, שנרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. המרכז, שבו פועלות יותר מ-20 פסיכולוגיות ומטפלות, מעניק טיפול לנפגעי טראומה, לשורדי מתקפת 7 באוקטובר ולבני משפחות שכולות. אלא שמאז פרוץ המלחמה מול איראן, גם הפעילות הזו נפגעה. "הקבוצות הגדולות כבר לא יכולות להגיע, ואי-אפשר להפעיל את הטיפולים, קבוצות התמיכה, הסיורים, החוגים והאירועים", אומרת סולומון.
במקביל, המלחמה פגעה גם ביכולת הכלכלית של המקום. "יריד תרומות גדול שהיה אמור להתקיים בדיוק ביום שבו פרצה המלחמה בוטל כמובן", היא מספרת. "כבר קנינו אוכל וציוד. זו הייתה הוצאה שהייתה אמורה להחזיר את עצמה – והכול ירד לטמיון".
אחד הסיפורים שממחישים את הקשר בין טראומה של בני אדם לבעלי חיים הוא של תוכי ג'אקו שהגיע לחווה לאחר שבעליו, שסובל מפוסט-טראומה, התקשה להתמודד עם האזעקות. "התוכי התחיל למרוט לעצמו את הנוצות", מספרת סולומון. "הוא הגיע אלינו כמעט בלי נוצות בכלל, כמו גוזל בוגר. לאחרונה, עם כל המתח, הוא שוב התחיל למרוט". בחווה משוכנעים שהצורך בטיפול רק יגדל אחרי המלחמה: "הרבה אנשים נמצאים על הקצה. אנחנו יודעים שגם כשהמצב יירגע יהיו עוד רבים שיזדקקו למקום שלנו".
גם בחוות החופש, שמצילה ומשקמת בעלי חיים מתעשיית המזון, הניסויים ואזורי מלחמה, מתמודדים עם מציאות דומה. בסרטונים קורעי לב ששותפו בדפים של החווה ברשתות החברתיות מתועדת המצוקה של בעלי החיים במקום בזמן אזעקות – חמורים שזועקים לצלילי האזעקות, וכבשים שרצות בין המתחמים מבלי להבין מה מתרחש סביבן.
"בעלי החיים לא מורגלים לאזעקות", אומרת מיטל בן ארי, ממייסדות החווה. "הצליל מאוד צורם עבורם, והם נבהלים כל פעם מחדש. הם רצים לכל כיוון ולא מבינים מה קורה". לצד ההתמודדות עם הפחד של בעלי החיים, גם שגרת הפעילות החינוכית והלימודית של החווה נעצרה כמעט לחלוטין. הסיורים והפעילויות החינוכיות בוטלו, ומתנדבים רבים אינם יכולים להגיע. מדובר בבעיה קשה, שכן הסיורים הם חלק מהכנסות החווה. כיום ישנם סיורים וירטואליים בלבד.
"במצבים כאלה תשומת הלב הציבורית מופנית לנושאים דחופים אחרים שקשורים למלחמה, וזה טבעי", אומרת עדית רומנו, גם היא ממייסדות החווה. "השיח על בעלי החיים וההתגייסות לסייע ברווחתם נדחקת שוב לתחתית סדר העדיפויות הציבורי".
למרות הקשיים, הצוות ממשיך לפעול מסביב לשעון. בחווה נמצאים בעלי חיים רבים שניצלו ממצבים קשים, חלקם עם נכויות מורכבות הזקוקות לטיפולים רפואיים מתמשכים. "אלה טיפולים שאי-אפשר לעצור", מדגישה בן ארי.
