רומוס, רמולוס וחאליסי, שלושה גורי זאב הבלהות המהונדסים שהציגה לאחרונה חברת "קולוסול ביוסיינס", הציתו את הדמיון לרגע עם ריפרור מתבקש לסדרה "משחקי הכס" וגם לסרט "פארק היורה". הם גם הציבו בקדמת הבמה את הניסיונות השונים להחזרה לחיים או דה-הכחדה של מינים שנעלמו.
השבה של זאבי הבלהות משרידי DNA של אבות אבותיהם, שנכחדו לפני כ-12 אלף שנים, היא ללא ספק הפגנה מרשימה של יכולות טכנולוגיות. אולם אם מקלפים את הבאזז התקשורתי ואת יחסי הציבור מההכרזות על תחיה מחדש של מינים, מגלים שלא מדובר באמת בהשבה של זאב בלהות, אלא בעריכה של מספר מצומצם מאוד של זוגות גנים של זאב אפור מתוך מיליארדי זוגות גנים, ובעיקר הגנים הקשורים למראה הצח כשלג הייחודי לזאב הבלהות ולגודלו.
מעבר לגלוריפיקציה ולפייק ניוז, הסיפור הזה מעלה הרבה שאלות על תועלות ועל תרחישי הבלהות של דה-הכחדה. לא מדובר בניסיון הראשון בתחום. לפני כ-25 שנים הושבה לחיים יעל הפירנאים, שנעלמה לגמרי רק כמה שנים לפני כן. אך הגדייה שלה, שנולדה כעבור כמה שנים, מתה מיד לאחר הלידה בשל סיבוכים בריאותיים והציבה שוב שאלות לגבי הרעיון להשיב בעלי חיים נכחדים לטבע ולגבי הצורך האמיתי בתהליכים אלו למול הסיכונים.
התועלות העיקריות שהוצגו לאורך הדרך בנוגע לדה-הכחדה היו להשיב לטבע מינים שעם היכחדם הובילו לשינויים אקולוגים משמעותיים וכך ניתן יהיה לחזור אחורה ל"מצב הטבעי", כלומר להחזירם לטובת שימור וטיוב של מערכות אקולוגיות. וכדי להשיג זאת לא צריך תמיד להחזיר את כל הגנים של המין הנכחד, אלא כמה גנים שאחראים לתכונות בולטות שלאורך השנים אף ישתנו וישתפרו בתהליכים אבולוציוניים.
גם אם יש בזה היגיון, לא ברור כיצד חזרה של מין זה או אחר תארגן מחדש את מגוון המינים והמערכת האקולוגית המקומית, כי הרי היא השתנתה ומינים נוספים נכחדו ואחרים השתנו והתבססו במקום, והאם השינויי הזה לא יוביל דווקא לפגיעה בלתי רצויה במצב הקיים.
נקודה נוספת שעולה היא שהחזרת מינים נושנים לטבע תוכל להחזיר איתה גם גנים ומינים שיועילו לאנושות, למשל כאלו שטמונה בחובם התרופה למחלה שאנחנו עוד לא מכירים. אך מנגד עומדות שאלות אתיות בדבר היכולת של חיות אלו לשוב ולחיות בטבע וגם האפשרות שיגרמו להעברת מחלות למינים אחרים, וגם ישנו שוב את המערכות האקולוגיות על השירותים תומכי החיים שהן מספקות לטבע וגם לאנושות. או כפי שאמר בפארק היורה מתמטיקאי המומחה בתורת הכאוס איאן מלקולם: "המדענים שלכם היו עסוקים כל כך במה הם יכולים לעשות, הם לא עצרו לחשוב אם הם צריכים לעשות זאת".
אולם תועלת אחת שבוודאי תוכל לצמוח מהפרסום הנרחב על דה-הכחדה היא להחזיר את השיח על ההכחדה עצמה. כי בזמן שמשקיעים מאמצים כבירים ומיליונים בהשבת מין או שניים, מבלי לדעת מה יהיו התוצאות באמת, אנחנו מכחידים במו ידנו אין ספור מינים. לכן לא תתפלאו שגם בדיקות של עלות מול תועלת, שנערכו לאורך השנים, הראו שאת המאמצים ואת התקציבים עדיף להפנות למניעת הכחדה של מינים ולא להחייאת מינים נכחדים.
לכל מין ממגוון המינים בטבע יש תפקידים במערכת האקולוגית שבה הוא מתקיים, ולכן אובדן של מין זה או אחר יכול לגרום להשפעות רבות על מינים אחרים ו/או על המערכת האקולוגית כולה, גם אם לא מדובר במין מפתח באותה מערכת אקולוגית. אומנם אובדן של מינים מתרחש גם באופן טבעי, בשל שינויים מקומיים או גלובליים - החל מהופעת המיקרואורגניזמים הראשונים בטבע, לפני כ-4 מיליארד שנים, החל תהליך אבולוציוני מתמשך ובמהלכו התרבו, השתנו, נוצרו והתפזרו מגוון רב של מינים במערכות אקולוגיות שונות על פני כדור הארץ, וכחלק מתהליכים אבולוציוניים, גם נכחדו מינים אלו ואחרים.
כיום מקובל להגדיר כי במהלך ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ, ועוד לפני הופעת המין האנושי, התקיימו חמש הכחדות המוניות, שהתפרסו על שטחים נרחבים ובמשך עשרות ואף מאות אלפי שנים ובמהלכן נכחדו מינים רבים, אם כי יש כאלו המגדירים כ-20 הכחדות המוניות. האחרונה מביניהן, החמישית במספר, התרחשה לפני כ-66 מיליון שנים, במעבר מהקרטיקון לפלאוגן, ובה נכחדו 40 אחוזים מהסוגים ו-76 אחוזים מהמינים בטבע, ביניהם גם מרבית הדינוזאורים.
הגורמים להכחדות ההמוניות מגוונים, ובין יתר ההשערות מדובר על פגיעה של גופים שמימיים והתפרצויות געשיות. אבל מאז הופעת המין האנושי, ובעקבות גידול האוכלוסייה האנושית והתרחבות השימושים החקלאיים והעיור, האדם הוא שגורם למרבית הפגיעה במינים. זאת, אם באופן ישיר, למשל בגין הפקעה של שטחים, צייד או שרפות יער, ואם באופן עקיף, באמצעות פליטת מזהמים והעברה של מינים פולשים או על ידי שינויים בסביבה הטבעית או באקלים.
בתוך כך אנחנו נמצאים כרגע במהלכה של ההכחדה השישית, הראשונה מאז הופעת האדם וכזו שנגרמת באופן ישיר ועקיף על ידי המין האנושי, בלוח זמנים קצר מאוד ובקצב מטורף - פי 1,000-100 מקצב הכחדת הרקע הטבעי. המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית, גידול אוכלוסין ותהליכי עיור נרחבים גרמו לעלייה משמעותית באיכות החיים בעולם ולייצור וצריכה מוגברת של שלל מוצרים סינתטיים. כל אלו גרמו להטיית משאבים לטובת המין האנושי, לשימוש יתר במשאבי טבע ולפליטה של זיהום רב לאטמוספרה, להידרוספרה ולליתוספרה, וכך גם למשבר האקלים. לצד אלו המשיך המין האנושי לעסוק בציד, בדיג ובכריתה של יערות, והוביל בין היתר גם לשגשוג של מינים פולשים, תהליכים שגרמו לפגיעה משמעותית בבתי גידול ובמינים רבים אחרים.
ואם בזאבים עסקינן, אחת הדוגמאות המוכרות והמצוטטות ביותר בעולם להשפעה של מין אחד על מארג המינים בטבע, היא השפעתם של הזאבים בפארק ילוסטון בארצות הברית על הסביבה הביוטית והא-ביוטית במקום. הזאבים, שחיו באזור זמן רב, ניצודו עד לכדי הכחדה, ומשנת 1930 כבר לא נצפו באזור.
כתוצאה מכך שגשגו אוכלוסיות האיילים והצבאים בפארק, שלא היה להם אויב טבעי, ואלו החריבו את צמחיית הערבות והעצים, בעיקר על שפת הנחל, דבר שפגע בעמידות של גדות הנחל, גרם לירידה בכמות של הציפורים באזור, וכתוצאה מכך איפשר ליתושים ולחרקים אחרים, שהציפורים היו אוכלות, להתרבות.
כשהזאבים הוחזרו לפארק, ב-1995, הם שוב טרפו את האיילים והצבאים, וכך שגשג הצומח, ואיתו חזרו לגדות הנחל ולנחל עצמו הציפורים, הבונים, הדגים ובעלי חיים נוספים, וכל אלו ייצבו את הגדות ושינו שוב את תוואי הקרקע והנחל, כלומר את הגאוגרפיה המקומית, וכמוהו את האקלים המקומי. תהליך זה, של הסרה או הוספה של טורף הממוקם בראש שרשרת המזון, מכונה "מפל טרופי", ויש לו השפעות מדורגות ומרחיקות לכת על הסביבה הטבעית כולה.
עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהכחדת מינים היא אחד הביטויים הנראים והמשמעותיים ביותר של המשבר האקולוגי בו אנו נמצאים, וכמו שהיא מושפעת מהפעילות האנושית באופן ישיר או עקיף היא גם משפיעה על האנושות באופן ישיר ועקיף. השבה של מינים נכחדים, שפעם נראתה תרחיש בדיוני ודמיוני, הפכה לאפשרות ממשית, אבל האתגר הגדול שניצב בפני האנושות כיום אינו להשיב מין נכחד זה או אחר אלא למנוע הכחדה של מינים קיימים. למעשה, לכל אחת ואחד מאיתנו יש אחריות אישית בתחום הזה, על מה שאנחנו צורכים ומה שאנחנו זורקים. הכחדת המינים המואצת היא אחד מהאיומים הגדולים על הטבע ובתוך כך על האנושות, ובזה כולנו צריכים להתמקד.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
